משנה אהלות פרק ט׳ משנה י״ב

זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק זולת שהיא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה ולזה לא יאמר בכאן ג"כ אם אפוצה והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה לפי דעת חכמים ואע"פ שהיא פחותה לפי שהדין אחד ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה ושמור זה:

בזמן שהיא כלי. כתב הר"ב היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת כו'. וכ"כ הר"ש. וכן פי' מהר"ם. אע"ג דלפי שיטתו דמצריך ב' נקבים להוציא הטומאה מתוכה לכל כנגד תחתיה וכל כנגד למעלה ממנה. כמו שהעתקתי דבריו בסוף משנה א אפ"ה מחלק בין מונחת בבית דלעיל לדהכא דמונחת באויר וז"ל הכא לא קתני אלא בזמן שהיא כלי וכו' דכיון דמונחת באויר אין חילוק בין מחולחלת בין אינה מחולחלת. דברישא שמונחת בבית בין פיה לחוץ בין פיה לפנים אילו לא היתה מחולחלת טומאה בתוכה לא היתה יוצאה אלא דרך פיה ולא היתה בוקעת כנגדה לא למעלה ולא למטה. שדרך טומאה לצאת שממהרין להוציא ולא יטמא כל אשר בבית. מש"ה נקט מחולחלת דהשתא בוקעת נמי למעלה ולמטה כדפי' לעיל. אבל הכא דמונחת באויר ואין לה טומאה אלא כנגדה ולא כל האויר באשר היא שם. בהא קתני שפיר ברישא בתוכה הכל טמא. אע"ג דלאו מחולחלת היא. דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וטומאה בוקעת ויוצאה תחתיה וע"ג. כמו דרך פיה. אע"ג שאין לה נקבים בדפנותיה ע"כ. אבל לפי מה שפירשתי אני דמחולחלת מפקא לה מתורת אהל ה"נ מיורי במחולחלת. ולא אצטריך למתני כיון דכבר שנה לעיל. ועוד דמחולחלת דלעיל מפני ב' דברים צריך [למיתני] חדא להוציאה מתורת אהל וחדא להוציאה הטומאה ממנה ולבית. ואילו הכא לא צריך אלא להוציאה מתורת אהל בלבד. ובדברי הרמב"ם שבחבורו [פי"ט הלכה ד'] העתיק גם כאן כלי חלולה ולפי דרכו לא היה צריך להעתיק כן שהוא מפרש מחולחלת חלולה ובאויר אין בו שום צורך. וכן במתני' יד לא העתיק כן בחבורו. ויראה מזה שגירסתו במשנה היתה מחולחלת ולכך העתיקו כך. ומפני שלפי דרכו לא נפקא מיניה מידי ולא קתני לה אלא איידי דאינך דלעיל. מש"ה באידך בבא דלקמן במשנה יד השמיטו. להורות לנו דלאו דוקא אבל מ"מ הגירסא שלו במשנה היא כלי מחולחלת וסייעתא לפירוש שלי דמחולחלת דוקא קאמר:

ופקוקה בקש. אין חילוק כיון שמונחת באויר בין פקוקה בין שאינה פקוקה כלל. אלא לרבותא נקטיה דאע"ג דפקוקה לא חזרה להיות לה תורת כלי. מהר"ם. וא"ת ולתני נמי או אפוצה וליהוי קאי אנפחת' והוי רבותא טפי דאפ"ה לא חזרה להיות כלי. שהרי כך היא דעת מהר"ם דאפוצה דלעיל אינה מחזירה להיות כלי כמ"ש בשמו במ"ג כבר תירץ הוא זו הקושיא. וכתב דאין דרך לעשות אפוצה אלא בנקבים שלה ולא בשוליה שכשנקביה רחבים יותר מדאי. מקצרים אותה ואופצים אותה כדי שיוכל להתקיים. אבל כשנפחתו השולים אינם רגילים לטרוח לסתום מקצת השולים ולאופצם. מש"ה לא קתני הכא או אפוצה. ע"כ. [*ואע"ג דהזכיר ג"כ אפוצה בשולים לעיל מ"ג ודברים אלו שבכאן ג"כ כתובים לעיל שם וצ"ל דאם אופצים בנקבים אז אופצים ג"כ בשוליה אבל בשוליה לבד לא]:

או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. פירש הר"ב דפליגי את"ק וסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא וכו'. וז"ל הר"ש. כולי' פרקין נמי עד השתא במחזקת מ' סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי את"ק וקסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה וע"ג. וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים. ובכל הני דלעיל לא תני. ע"כ. והכ"מ [סוף פי"ט מהט"מ בפי' על המשנה] כתב בשם הרא"ש דמש"ה לא תני בהנך בבי דלעיל כיון דבלאו הכי תני תרתי פחותה ואפוצה אבל הכא דלא תני אלא פחותה. תנא או מחזקת. למתני תרתי. כי הני בבי דלעיל. ע"כ. ואין נראה כלל מה שרצה הכ"מ [שם הלכה ד'] לחלק ולומר. דבעומדת באויר לא אצטריך שתהא בא במדה. דהא היאך מצלת על מה שבתוכה. אבל מהר"ם כתב וז"ל. נ"ל דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים וס"ל דכלים טהורים חוצצים לגמרי בפני הטומאה ונעשים אהלים לטמא ולטהר. אבל כי מנחא בבית לא הוה מצי למתני או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דלא פסיקא ליה. דהיכא דהטומאה תחת מקצתה שבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח. לא ה"מ למתני בסיפא תחתיה טמא. ותו לא. דכיון דהטומאה נכנסת בבית ומתפשטת על גבה. מודו רבנן בהא. כיון דמתפשטת הטומאה ע"ג אף שלא כנגד הטומאה. מתפשטת נמי כנגד כולה למעלה ולמטה ונעשית אהל לטמא ולא לטהר. הלכך לא ה"מ למתני או שמחזקת מ' סאה כדברי חכמים אלא בבבא דהכא ודבסמוך דמיירי במנחא באויר ע"כ:

כדברי חכמים. משמע דכך הלכה. ואי הכי לית הלכתא ככל הני סתמי דמתני' דכולה פרקין. וגם השתא לענין הלכה דכדברי חכמים לית לן לדחוקי נפשין לחלק בין כלי לכלי בבאים במדה וההוא סתמא דרפ"ח בכל כלי הבא במדה. ואפי' מחולחל' וכדברי חכמי' דהכא. אבל ראיתי להרמב"ם שפוסק לכל הני סתמי דכולה פרקין וכתב נמי בהני דהכא היתה פחותה ופקוקה או מחזק' מ' סאה. וזה ודאי דצ"ע. דמשמע דעד השתא לא איירי בבא במדה. וא"א לומר כן. והכ"מ כתב דהני דבאויר לא מיירי בבא במדה. וגם זה א"א לומר. כמ"ש כבר לעיל [בדבור הקודם לזה]. ומהר"ם מפ' דכדברי חכמים. היינו ר"א ור"ש דבסמוך. עוד תראה כן מדבריו שאני מעתיק במשנה יד:

כנגדו עד התהום טמא. עמ"ש בזה במ"ג [ד"ה ר"א] ולקמן במשנה יד [ד"ה כנגדו]:

היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל:

במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה:

או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה:

כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים:

אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת:

תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר:

תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים:

ואף דכולה פרקן מיירי בממ"ם. אפ"ה אצטריך הכא לפרש כן מדנקט תחלה בד"א בשהוא כלי. דהיינו כלי שלם של גללים שאמק"ט ואף שאינו מחזיק מ"ס. להכי איצטריך למינקט אבתרה או שממ"ס מיהו בכל בבי דלעיל נקט אפוצה. דלהערוך היינו שסתום בכל צד בלי פה. והוא דוגמת נפחת. אלא שנפחת היה מתחלה כלי וע"י שנפחת נתבטל מתורת כלי ואפוץ עדיין אינו כלי כלל. ולהרמב"ם דאפוץ היינו שמילא חללו בתבן ובטלו שם ג"כ דמי לנפחת אלא שנפחת א"א שיחזור להיות כלי עד שיתקנו ויהיה פנים חדשות בא לכאן. אבל אפוץ אפשר שיחזור להיות כלי בנקל שיוציא התבן ממקום מלואו ויהיה כלי כמו שהיה. וכל זה בסתם כוורת שרגילין בו כך. אבל משנתינו דמיירי שנעשה מאבן וכדומה אין רגילין לעשותה סתומה בלי פה או למלאותה בתבן. ואפשר שגם אם ביטל להתבן שם כיון דאין הכוורת עצמו ממין תבן ואין רגילין לבטלו שם אינו מבוטל להכי לא נקט הכא אפוצה (ועפט"ו מ"ו). וכ"כ מדאיירי הכא בכלי שלם. להכי נקט שפיר דבהיתה מחזקת מ"ס. אפ"ה אין טומאה עוברת ובוקעת בו לחכמים. וכ"ש לעיל דמיירי בכלי מחולחלת. בכה"ג גם לחכמים דפליגי לקמן כ"ש דמודו הכא דאין טומאה עוברת בו מדאית בה תרתי שמחולחלת ומחזקת מ"ס. ולרב"א משו"ה לא נקט הכא מחולחלת אע"ג דע"כ בהכי איירי. היינו משום סיפא דמשנה י"ד דמיירי ביושבת על שוליה. דהתם ודאי לא אפשר דאיירי במחולחלת. דא"כ בגבוה מהארץ טפח ומחולחלת אמאי רק תחתיה טמא. נהי דאין טומאה נכנס לתוכה כולה. עכ"פ מה שכנגד הנקב נטמא. ולהכי אגב סיפא לא נקט נמי ברישא מחולחלת. ואני עני וכואב לא הבנתי דברי רבינו בזה. דאיך ירופא קושית רבינו בהנך בבות דרישא דנקט גבייהו מחולחלת ובטומאה תחתיה אמאי תוכו כולו טהור. ותו דהרי רבינו כתב דבאין בנקבים טע"ט מיירי דאל"כ היתה הטומאה יוצאה דרך שם ומתפשט גם לצדדים בעבר השני. וכן כתב רבינו בעצמו בפירושו סוף משנה א'. וא"כ הרי בכה"ג דוקא כשהטומאה בעצמה למטה נגד הנקב טומאה יוצאה בו לטמא כנגדה למעלה. אבל באין הטומאה נגד הנקב. אף שע"י הדופן העליון של הכוורת למעלה מהנקב. תתפשט הטומאה תוך הכוורת גם נגד הנקב. עכ"פ כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בנקב שפחות מטפח (כפ"י מ"ה):

ויש לדקדק דל"ל לתנא להתנות תנאי זה הרי כבר תנא ריש משנה י"ד במד"א שהוא כלי ומ"ש מכל בד"א דתני בפרקן דסמיך בה דאדלעיל מינה קאי. נ"ל דאצטריך משום דלא דמי הכא לבבות דלעיל דהתם עד סוף משנה י'. כולהו בבות לא מיירי רק במין כלי א' שאינו שלם. רק שזו מחולחלת וזו פחותה וליכא. למטעי כלל בשום בבא לאוקמי באוקימתא אחריתא ממה דאוקימנה לה באמת. אבל הכא דכבר נקט לעיל מינה בפרקן כמה מיני כלים שאמק"ט. מחולחלת. פחותה. שלימה. מחזקת מ"ס. דייק תנא וקאמר דהכא איירי אף בכלי שלם. דלא תימא דהכא כשפיה למעלה דוקא בכלי מחולחלת מיירי. שהאויר שתחתיה מעורב עם האויר שבתוכה דרך הנקבים. להכי טומאה שתחתיה בוקעת לתוכה. משא"כ כשהיא כלי שלם שאמק"ט. אף שכשהטומאה תחתיה. טמא גם למעלה מפה הכלי. דכלי אינה חוצצת על שחוצה לה. עכ"פ על שבתוכה מצלת קמ"ל. ואף דגם הא כבר שמעינן מדמסיים תנא (במשנה י"ד) במד"א שהוא כלי. משמע דלעיל מינה גם בכלי שלם מיירי. אפ"ה לא הסתפק תנא בזה. מדסד"א דהך בבא רק אבבא דסמיך לה קאי. דהיינו בהיתה גבוה מהארץ טפח. וסד"א דרק בכה"ג. דמדהתפשטה הטומאה לכל תחתית ולכל עליונה של כלי. הרי עי"ז כל האויר כולו שלמעלה מחובר עם כל האויר שתוך הכלי. להכי גם תוך הכלי טמא אף בכלי שלם. אבל כשהטומאה רצוצה תחת שוליה. הו"א דרק במחולחלת נטמא תוכה. אבל בשלימה ויושבת על שוליה. תוכה טהור. להכי נקט בריש משנה י"ג דמיירי בכלי שלם. ואפ"ה נגד הטומאה טמא. ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דשהוא כלי דהכא ר"ל שיש לו מושב כלי בשוליו. דאל"כ כמוטה על צדה דמי. והך במד"א שהוא כלי דריש משנה י"ד. היינו שהוא כלי שלם. וכבר הקשה ע"ז רתוי"ט וע"ש. ומלבד קושיות אלו ק"ל נמי הדוחק בלשון דנימא דמלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. ותו דמאן פליג לן דאימא איפכא. דשהוא כלי קמא מיירי שהוא כלי שלם. ובמד"א שהוא כלי היינו מושב רחב. ותו מאן פליג לן להנך תנאי. שיהיה לו מושב רחב. ושיהיה כלי שלם. ולמה לא תני להו גבי הדדי. ותו אם במלות שהוא כלי יהיה משמעותו מושב רחב. א"כ כבר תני לה בריש משנה י"ד. ול"ל למכפל ולמתני לה הדר הכא. אולם לדברינו הנ"ל מיושב הכל בס"ד:

ומה שהקשה רתוי"ט מלעיל (פ"ה מ"ו) דכוורת פחותה מכוסה אינה מצלת. משמע הא שלימה מכוסה מצלת. והרי הכא נמי הא שלימה היא. י"ל דלפי שטתינו דאוקמינן כולה פרקן באינה מחזקת מ"ס אין כאן קו' כלל. דהתם שאני דמיירי בכוורת שמחזיק מ"ס. דהו"ל כאהל דומיא דבור מכוסה דתני התם דמצלת. אולם לפי שיטת שאר רבותינו דכולה פרקן במחזקת מ"ס מיירי. אפ"ה להר"ש והרא"ש לשטתייהו לא קשה ולא מידי. דהרי אינהו לא גרסי התם כוורת פחותה. רק כוורת פתוחה (ועמ"ש בס"ד סימן מ"ט). אמנם לכאורה קשה עכ"פ אמאי הכא מכוסה אינה מצלת מ"ש משלימה שמוטה על צדה ואינה גבוה טפח מהארץ דאמרינן לעיל (משנה י"א) דאין טומאה בוקעת לתוכה אף שפתוחה מן הצד וכ"ש הכא שמכוסה מכל צד. י"ל התם שמקורה למעלה בדופן הכלי ולא גרע מדלת שבכלי גופה שמציל (כלעיל סימן ס"ו) ורק במכוסה בדלתו באהל המת שאויר הטומאה מקיף להכלי סביב. גם על הסדק שבין הכסוי להכלי. להכי גם במכוסה בהדלת שבגוף הכלי צריך צמ"פ על הסדר ההוא סביבה:

או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דכיון שאינה כלי שהיא פחותה או שהיא מחזקת מ' סאה שאין דין כלי עליה טומאה תחתיה וכו' שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים: