משנה אהלות פרק ט׳ משנה י׳

שקוף. הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב משקוף היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת:

טומאה בבית מה שבתוכה טמא. כ' הר"ב טהור גרסי' וכו'. וברוב ספרים גורסי' טמא לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמאה כו'. וז"ל הכ"מ [ספי"ט בפי' על המשנה] הב"ע כשהכוורת ממלאה את כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדים. ואין מקום לטומאה לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני הכוורת. מידי דהוה אפתחי הבית בזמן שהם נעולים [במ"ג פ"ז]. ע"כ. ולעיל ספ"ד יש ג"כ חלוף גרסאות כיוצא בזה. ושם הבאתי לקיים גירסת טהור ומהר"ם כתב שנראה לו לקיים גירסת הספרים דגרסי טמא. דיש לפרש דמיירי שיש בין שוליה לארץ פ"ט. הלכך כיון דהטומאה נכנסת תחתיה מן הבית ואמרי' אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וכיון דטומאה בוקעת מתחתיה לחוצה לה למעלה הימנה מכנגד פיה תוכה נמי טמא. כיון דאין הפסק בין תוכה בין למעלה מפיה. דהא יושבת על שוליה והכוורת שלימה [*והא דבתוספתא גרס טהור. התם באין בין שוליה לארץ פותח טפח. ודקתני בה ובין שוליה לארץ פותח טפח אאין דרישא קאי. דקתני אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח. קאמר ובין שוליה כו' כלומר ואין בין שוליה לארץ פותח טפח] [*דאי איתא דמיירי ביש פותח טפח. אם הכוורת שלמה] אמאי לא אמרינן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא. ולא לטהר. והטומאה בוקעת למעלה מכנגד פיה. ומיטמאים כלים שבין פיה לשקוף באותו אויר של פחות מטפח ואין הפסק בין פיה. לכלים שכנגד פיה. נימא דכל תוכה של הכוורת טמא. כדפרשינן לעיל בבבא קמא. וכדמוכח לקמן בפרקין גבי היתה יושבת על שוליה. וליכא למימר דכיון דאין אויר טפח בין פיה לשקוף אין הטומאה של תחתיה בוקעת לשם. דהא ליתא. דהא אמרינן לעיל בשלימה ואינה גבוה' טפח. כזית מן המת נתון ע"ג כל שהוא כנגד הזית טמא. ואפי' תחתיה בוקעת כנגד הטומאה. אע"פ שאין בין הכוורת לארץ פותח טפח. והאריך להוכיח שכדבריו כן הוא הפירוש שבתוספתא. [*ועיין בס"פ]. [ד"ה הכל טמא]:

[*מה שבתוכה טמא. משמע כל מה שבתוכה. וכי הא דתנן נמי בסוף משנה יג. וצ"ע דבסוף פרקין מחלק מהר"ם בין כלים לכלים. וע"ש שהקשיתי עליו]:

היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי:

ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה:

הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה:

מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]:

ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]:

מיהו אי"ל דמתניתין מיירי ביש תחת הכוורת אויר טפח. כמו שהחליט ר' תוי"ט בשם מהר"ם. דאחמ"כ רבותינו א"א לומר כן. דא"כ בטומאה בתוכה דאמרינן דהבית טהור. ובטומאה בבית אמרינן דתוכה טמא. ואמאי והרי איפכא מבעיא ליה. דכשהטומאה בתוכה אף דמדמחזקת מ"ס חוצצת מלהכניס הטומאה לתוכה. עכ"פ אינה חוצצת מלהוציא הטומאה לחוצה לה (וכלעיל סימן ה'). וכ"כ בטומאה בבית אמאי תוכה טמא. הרי אע"ג דאויר טע"ט שתחתיה מעורב עם אויר שבבית עכ"פ הכוורת המחולחלת שאמק"ט חוצצת עכ"פ על מה שבתוכה אפילו אם היתה הטומאה רצוצה תחתיה ממש (וכמשנה א') מכ"ש כשרק התפשטה הטומאה מהבית לתחת הכוורת דנימא דמציל דופנה על תוכה שלא תבקע הטומאה מתחתיה לתוכה. ואת"ל דהכא שאני ממשנה א'. דהכא פיה פתוח למעלה. ובקעה טומאה שתחתיה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. דאף שאין בו טפח. הרי גם במשנה א' כשהטומאה ע"ג אין תחת הכוורת פ"ט. ואפ"ה בקעה הטומאה לאויר פחות מטפח ההוא. וה"נ הול"ל כשהטומאה באויר טפח תחתיה. תבקע הטומאה לאויר פחות מטפח שבין פיה למשקוף. ומדמעורב אויר ההוא עם אויר תוכה שפיר נטמא ג"כ כל תוכה. וכן הראה פנים לזאת הסברא רתוי"ט בשם מהר"ם. במחכ"ר גם הא לא דמי כעוכלא לדני. דהתם אין כאן סיועת דפנות אהלים להאויר פחות מטפח שתחת הכוורת ולא הו"ל כסתום. אבל הכא מדאין שפת הכוורת הפתוח מרוחק מהמשקוף אויר טפח ניצל האויר ההוא. דהרי אפילו כ"ח שעומד באהל המת שאויר טמא מקיפו מכל צד. וכשאין בין שפת פיה לתקרה ניצל אויר ההוא. וגם אויר שבתוך הכ"ח ניצל (וכמ"ש בס"ד במחצצים בדיני כ"ח סימן ג'. ועי' פ"ה מ"ז). ואפילו נימא כרתוי"ט בשם מהר"ם דמוקי לה הכא בשלימ'. וא"כ כשהטומאה בבית שפיר תוכה טמא. דהרי כלי שלימה אינה חוצצת כלל. ואע"ג דלרתוי"ט ולדעימיה כל פרקן בממ"ס מיירי. ואפ"ה כשפיה פתוח למעלה אינה חוצצת (וכמשנה י"ד). עכ"פ הכא לא מחשב כפיה פתוח. אלא אדרבה מדאינה מרוחקת מהמשקוף טפח כמדובקת וסתומה במשקוף חשבינן לה. ותו דעכ"פ ברישא כשהטומאה בתוכה אמאי הבית טהור. אע"כ דבאין תחתיה טפח מיירי וכדאמרן:

אמנם עד השתא נקט תנא כולהו גווני כשהכוורת עומדת תחת אהל. ומה"ט הפסיק תנא עם משנה ט' וי' בין משניות דלעיל מינה לבין המשניות דממשנה י"א ואילך. אע"ג דלכאורה היה מסתבר דהו"ל למסמכינהו משניות דלעיל עם משניות דממשנה י"א ואילך. משום דכולהו יש בהן חילוקי דינים שוין. כגון שלימה פחותה תחתיה גבה תוכה. אלא דרצה התנא למנקט בהדי הדדי כל האופנים שהכוורת עומדת תחת אהל בין שרקמקצתה עומדת תחת אהל כגון שהיא מוטהאו עומדת בפתח או כשכולה תחת אהל.וכגון שכולה תחת הבית. אבל מהשתא נקט התנא כולהו גווני. שאין הכוורת תחת אהל רק עומדת תחת אויר השמים:

בפי' ר''ע ז"ל. ובכוורת שאינה מחולחלת מיירי. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל ולפי פירושי איירי אפילו במחולחלת ע"כ: