משנה אהלות פרק ד׳ משנה א׳

ענין אמרו עומד באויר שלא יהיה המגדל תחת אהל אבל מגולה לשמים והיו בו חדרים עוברים בעוביו בין שני לוחות האלו וא"ר יוסי מחצה למחצה עניני אם היתה טומאה בעוביו כלי שבתוך הבית אשר ימשך לחצי אשר בו הטומאה טמאים ואשר ימשך לחצי האחר טהורין וכן אם היתה טומאה בתוכו הנה חצי עוביו טמא ממה שימשך לתוכו:

עוד אמר כי כאשר היה זה המגדל בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית וכלים שבינו לבין הכותל לא יטמאו אם לא היה שם פותח טפח וכן בינו לבין הקורו'. ונוסחת התוספתא שאנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אם לא בפותח טפח. ואמרו טומאה שם ר"ל בין הכותל ואחורי המגדל או בין גג הבית וגג המגדל או בין קרקעות המגדל ובין הארץ הנה הבית כלו טמא על אי זה פנים שיהיה לפי שהטומאה ההיא בתוך הבית ולא יציל האהל על הטומאה שתחתיו לפי שהשרש אצלינו אם היה אהל לתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא וכבר קדם לנו זכרון זה השרש בשמיני מכלים והוא מאמר התוספתא צ"פ ואהלים מצילין על הטהורים מלטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה השורש שהוא עיקר גדול ובעבור שאומר בכאן אם היתה הטומאה ואפילו תחת המגדל או אחוריו נטמא כל הבית ואין הלכה כר' יוסי:

מגדל. הבא במדה כדכתב הר"ב בסוף פרקין:

טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא ולא בתר מגדל לחומרא. אבל עומד בבית טומאה בתוכו כלים שבעביו טמאין ממה נפשך. אי שדינן לעוביו בתר מגדל טמאין. ואי בתר בית טמאים. וסיפא דקתני טומאה בתוכו הבית טמא. מיירי בין בתוך חללו. בין בתוך עוביו. שדרך טומאה לצאת. מהר"ם:

רבי יוסי אומר מחצה למחצה. פי' הר"ב מחציו של עובי המגדל כו'. ומסיים מהר"ם דה"ל כותל המגדל ככותל שהוא לאויר דתנן לקמן פ"ו [משנה ג] דנדון מחצה על מחצה. ובהא פליגי דר"י מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית ורבנן לא מדמו. וע"ש הפירוש. ואפילו ת"ק דפליג עליה הכא. מודה התם דהוא נדון מחצה למחצה. משום דהתם הבית והחצר חשובים הן. והמחיצה לצורך שניהם. להכי שדינן לה חציה לכאן וחציה לכאן. אבל מחיצת המגדל לא נעשה כלל בעבור החצר והבית. להכי לא שדינן לה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביה כי איכא טומאה בבית. דקתני טומאה בבית מה שבתוכה טהור. ומשמע אפילו כלים שבעוביה. ומיהו לא שדינן לה נמי בתר מגדל אע"ג דנעשית לשם מגדל. משום דמגדל לא חשיב. דמיטלטל. והא דאפליגו ר"י ורבנן במגדל העומד באויר ולא אפליגו בעומד בתוך הבית. משום רבותא דר"י דאפילו בחצר שדינן חצי הדופן בתר חצר. וכ"ש בבית דשדינן בתר בית. דחשיב טפי [מחצר] ע"כ:

טומאה בבית מה שבתוכו טהור. וקצת תימה דמשמע בכולי פרקין דלא בעי צמיד פתיל. ובפ"י בכלים גבי צמיד פתיל. קא חשיב כלי עץ הטהורים [דהיינו] באים במדה. וי"ל דה"מ כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע"פ שאינו מקבל טומאה. אבל דלתותיו מחופות. או מכוסים בנסר. [מהני] בלא צמיד פתיל. ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה. אבל תנור וקדירה וחבית. או שאר כלי חרס. לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסת לתוכו. אלא א"כ מצילין עם דפנות אהלים. *)דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות. כמו שאפרש לקמן בפ' כוורת. הר"ש. ועיין מ"ש בס"פ כוורת:

אם יש שם פותח טפח. פירש הר"ב בין שולי המגדל כו'. ואין הפירוש שוה. דכלים שבינו לארץ שבינו לבין הקורות. הוי פירוש אם יש שם פותח טפח באחד מהן טמאין. אע"ג דליכא פותח טפח תחתיהן במקום שהכלים שם אם יש שם פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה מתפשטת שם מלמעלה. ובוקעת כל כנגד המגדל לתחתיו. כיון דאדם וכלים אינן נעשים אהלים לטהר להפסיק בין הטומאה והכלים. כדתנן ברפ"ו. וכן כשיש פותח טפח תחתיו וכלים על גביו. מתפשטת הטומאה לתחתיו ובוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל. הוי דוקא אם יש שם פותח טפח טמאין. ואם אין שם פותח טפח. אע"ג דאיכא פותח טפח בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות טהורין. כ"כ מהר"ם. אע"פ שכתב דאין נ"ל כן. אלא גם למעלה ולמטה דוקא. ומפרש כן ג"כ לרפ"ו. אבל דברי הר"ב אינן כן [*ולענין פותח טפח. עיין מ"ש בפרק דלעיל מ"ו]:

ואם לאו טהורין. תימה אמאי טהורים כלים שתחתיו. שאין שם פותח טפח ליהוי כביב שהוא קמור תחת הבית. דס"פ דלעיל. וי"ל דשאני ביב. שהוא קבוע ומשמש את הבית שהשופכים נופלין לתוכו. הלכך בטל לגבי הבית. וה"ל כאוכלים שגבלן בטיט [*ועיין לעיל שם] אבל תחתיו של מגדל. לא. כ"כ מהר"ם. וצידד לפרש בכוורת דרפ"ט. כמי שאכתוב שם. וכתב עוד מהר"ם. וז"ל ואין לתמוה כלים שבינו לבין הכותל. כשאין שם פותח טפח. אמאי טהורין כשהטומאה בבית. והא אפילו הכלים שמעבר למגדל. בעביו של כותל בחצי עביו של צד הבית טמאין. כדתנן לקמן בפ"ו [מ"ג] כ"ש באויר הבית שבין הכותל למגדל ואיך יתכן לומר שיהא הפסק לטומאה דכלים הרצוצים בכותל [הבית] טמאין. והקרובים לבית יותר טהורין. ונ"ל דבעוד המגדל שם. ואין הטומאה יכולה לימשך בין המגדל לכותל עד הכותל וכלים שבין המגדל לכותל טהורין. כ"ש דכלים שבעובי הכותל. כל כנגד עוביו שלמגדל טהורין. וה"ל כבית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים. דתנן לקמן פט"ו [מ"ד] טומאה בבית כלים שבחצץ טהורים. א"נ נ"ל דלא הוי מגדל שאצל הכותל. כבית שחצצו בנסרים או ביריעות דהתם הוי מלתא דקביעותא. אבל הכא ודאי כלים שבכותל מחציו ולפנים. כאמצע הבית חשיבי ובטילי לגבי הבית. ואם טומאה בבית טמאין. תדע דהתנן לקמן פ"ו [משנה ג] כותל שהוא לאויר. והטומאה בתוכו מחציו ולפנים. הבית טמא. העומד מלמעלן טהור. פירוש אע"פ שאין לטומאה פותח טפח במקומה אינה בוקעת ועולה דהוי כמונחת באמצע הבית כיון דכותל בתר בית גריר. אבל הכא אויר פחות מטפח שבין מגדל לכותל. כיון דא"א לצמצם ולסמוך המגדל ממש לכותל. וא"א שלא יהא מעט ריוח ביניהן אויר פחות מטפח. בתר מגדל גריר ככלים שבעובי דופן המגדל דטומאה בבית טהורין לכ"ע. אין ולא רפיא בידי. עכ"ל:

טומאה שם הבית טמא. כתב הר"ב שאין המגדל מציל כו'. השרש אצלנו כשהיה אהל בתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא. והוא מאמר תוספתא צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאין מלטמא. הרמב"ם. ועיין לקמן פ"ח [מ"ג] ורפ"ט ושם יתבאר דלהר"ב והר"ש דוקא כשהאהל כולו בתוך האהל אבל כשפי האהל חוצה אין הטומאה נכנסת באהל השני:

מגדל שראנק של עץ. ורגיל להיות בדפנותיו חורין מפולשין להכניס אויר או להצניע שם כלים קטנים כמחטין וסכינים. ומיירי שהחורין הנ"ל אינן פתוחין בפותח טפח לבפנים ולבחוץ דאל"כ בין שהטומאה בחלול הגדול או בחללים הקטנים. פשטה הטומאה מזה לזה דרך פתח טפח שביניהן. וכ"כ בסיפא כשהטומאה בהבית היתה הטומאה מתפשטת להחללים הקטנים ולחלול המגדל. דרך פתח החור שלחוץ בהחללים הקטנים [ועי' לעיל בקרית ארבע בדיני אהל סי' ה]. ואי"ל אע"ג שהחללים הקטנים סתומין לגמרי. הול"ל דנדון כותל המגדל זה ככותל בית דנדון מחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג] די"ל דהכא שאני דאין חלול המגדל חשוב כל כך דנימא דהחלול שבחצי כתלו שלפנים הו"ל כלפנים. וגם לחלול הבית לא שדינן ליה. מדאינו משמש כלל לחלול הבית. ומיירי נמי שהמגדל מחזיק מ"ס. דאז הו"ל כאהל. ואמק"ט וחוצץ בפני הטומאה. דבאין מחזיק מ"ס. אז אם היה הטומאה בתוכו או בחללים שבעוביו כולו טמא. ואם היה המגדל עומד בתוך הבית. והטומאה בתוך הבית או תוך המגדל. כל מה שבבית ובמגדל. הכל טמא. ואפי' אם המגדל סתום בדלתו דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ בפני הטומאה:

שהוא עומד באויר תחת השמים:

טומאה בתוכו תוך החלול הגדול שבאמצע המגדל:

כלים שבעוביו בהחללים הקטנים שבדפנותיו שאינן פתוחין טע"ט לחלול הגדול של מגדל:

טהורים דאע"ג דכל החללים הקטנים הם בכלי א' עם חלול הגדול. והרי תנן בכלים [פ"ב מ"ז] בבית תבלין של עץ שנטמא א' מהן בשרץ נטמא חבירו. י"ל דהתם לענין טומאת הכלי עצמה. אמרינן דכל המחוברין יחד. ככלי א' דמי. אבל הכא שכל החללים הללו אפי' הקטנים אמק"ט כלל מדמחוברין לכלי המחזיק מ"ס [כרפי"ח דכלים] ורק דאנו דנין על התפשטות הטומאת מת מתוכו של זה לתוכו של זה. שדינן החללים הקטנים שבעובי המגדל בתר אויר המקיף המגדל לקולא. מיהו אפ"ה בסיפא בעומד המגדל בתוך הבית. אם הטומאה בתוך חלול הגדול של המגדל. אז חללים הקטנים שבעובי מגדל טמאים ממ"נ:

ר' יוסי אומר מחצה למחצה מהחצי ולפנים שבחללים שבעוביו דינן כלפנים וכו'. בין שהטומאה בתוך חלול הגדול או בהחללים הקטנים שבמגדל דס"ל לר"י דכותל מגדל שמחזיק מ"ס דינו ככותל בית שצד חיצון שלו פונה לאויר [פ"ו מ"ג] דאמרינן דכשהטומאה בכותל כך דינו. ולרבנן דוקא התם דתשמיש הבית חשוב טפי מתשמיש החורין הללו שהן רק לצורך תשמיש הבית. להכי לכל הפחות חציין שבפנים בטל לגבי בית. אבל הכא אין תשמיש שתוך החלול הגדול שבמגדל חשוב טפי מהתשמיש שבתוך החורין דמניחין חפצים כאן וכאן. ולהכי אין בטלים זל"ז. וה"ה דפליגי בסיפא כשהמגדל עומד בתוך הבית. וטומאה בתוך הבית. דלר' יוסי הו"ל כותל המגדל ככותל שבין ב' בתים [פ"ו מ"ד] דנידון מחצה למחצה. ולרבנן כותל מגדל לא נעשה כלל להבית. משא"כ כותל בית נעשה לצורך ב' הבתים. רק תנא נקט פלוגתייהו באופן דלהוי רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו בעומד באויר שדינן חציה שלצד חוץ לאויר. וכ"ש בעומד בהבית דשדינן חציו שלצד חוץ. לאויר הבית המקיפו. דצד חיצון של המגדל שייך לתשמיש הבית:

טומאה בתובו בתוך חלול הגדול שבמגדל. וכ"ש כשהטומאה בא' מחלליו הקטנים שבדפנות:

הבית טמא אי"ל דמדהוה החליל שהטומאה סגור בתוכו כקבר סתום. דהרי אף בכלי המטולטל שייך טומאת קבר סתום [וכמוכני בתוספתא דילן פ"ה]. ליתא. דהרי מדיש להמגדל פתח. אף שהוא נעול אין דינו כקבר סתום [ועי' כ"ג בבועז סי' יב]. אלא משו"ה הבית טמא. דאף שהחלול שהטומאה בתוכו נעול אפ"ה מדסוף הטומאה לצאת דרך הבית נטמא הבית. [וא"ת עכ"פ הרי יכול להוציא המגדל עם הטומאה שבתוכו ולא יטמא הבית דאין לדמותו לכ"ח עם צמ"פ שטומאה בתוכו שהבית טמא אע"ג שיכול להוציא. הכלי הסתום. אפ"ה צמ"פ מועיל מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה [כספ"ח דאהלות] כ"כ יש לנו לומר בכלי מחזיק מ"ס דמועיל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא. ליתא דהרי בסיפא בעומד המגדל בפתח ופתחו לחוץ ודאי אף שיש לו גם פתח לפנים הבית טהור אלמא דגם בכלי מחזיק מ"ס מועיל גם מלהוציא טומאה. י"ל התם אין צריך להעתיק המגדל ממקומו]. מיהו כשהטומאה בתוך א' מחללים הקטנים אף שאז הכלים שבתוך הבית טמאים עכ"פ החלול הגדול שבהמגדל נשאר בטהרתו. דהרי אין מקום הטומאה פתוח לשם בפותח טפח. ולא התפשטה הטומאה לשם כלל. וכ"ש כשהטומאה תוך הבית. אז כל הטהרות שבחללים שבהמגדל ובכותליו. כשאינן פתוחים טע"ט להבית. כולן טהורין מדאין דרך טומאה להכנס. והרי המגדל עצמו מחזיק מ"ס ואמק"ט. אבל כשהטומאה בחלול הגדול אז מה שבחללים הקטנים טמא ממ"נ וכלעיל סי' ה'. ולר' יוסי כשהטומאה בחלול הגדול. אז כל מה שבבית ובחללים הקטנים גם בחציין שלחוץ טמאים. ואם הטומאה בבית אז בחללים הקטנים רק החצי שלפנים טהר. משום דשם שייך לפנים לחלל הגדול שהוא טהור. ואם הטומאה בחללים הקטנים אם בהחצי שלחוץ. הבית טמא והחלול הגדול טהור. ואם בהחצי שלפנים הו"ל כמונח בחלול הגדול והכל טמא:

מה שבתוכו טהור דמדמחזיק המגדל מ"ס. לא. חשיב תו כשאר כלי הבית. רק הו"ל כאהל תוך אהל בכל דיניו [ועי' בקרית ארבע בדיני אהל סי' א] וגם מה שבהחללים שבדפנות המגדל טהור. ואע"ג דכל מגדל עומד באויר לא גרירי החללים הקטנים בתר החלול הגדול. למחשב כולן כחלול א' עם חלול האמצעי להטמא עמו. י"ל התם מדעומד המגדל באויר אמרינן דהחללים הקטנים שהן כגוף הכלי שמחזיק מ"ס מחשבי גם הם כלי א' כאהל לבד. ולא נטמא אוירו מהחלול הגדול [ועי' פי"ח דכלים] אבל הכא אף שהבית מצרף כל חלליו להחשב כחלול א'. והרי מה"ט כשהטומאה בהחלול הגדול נטמאו עמו. עכ"פ כשהחלול הגדול טהור גם הם טהורין. ואף שפתוחין להבית הרי אין פתוחין טפח על טפח. [ואפשר דאף דאין בכל חור טע"ט אפ"ה מה שבתוכו טהור. כדמשמע סתמא דמשנתינו. ואילה"ק על זה מכלים שבכותלי חדות [פי"א מ"ט] דאמרינן דבאין בהחלול ההוא טע"ט טמאין: י"ל התם החדות מחובר בבית ולהכי כשאין בחללי כותליו טע"ט בטלו לגבי בית. אבל הכא המגדל מטולטל חורי כותליו למגדל שייכי]: מיהו הא דחללי המגדל טהורין הנ"מ בשדלת כ"א נעול. דאל"כ הו"ל כחלון פתוח טע"ט שבין ב' בתים שמתפשטת הטומאה דרך שם מזל"ז:

שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס טעמא שדרך טומאה לצאת. קאי ארישא בטומאה בתוכו. וטעמא שאין דרכה להכנס קאי אסיפא. בשהטומאה בתוך הבית. מיהו בלא היה המגדל מחזיק מ"ס. אז בין שהטומאה בתוכו או תוך הבית. היו כולן טמאין אף שהמגדל נעול עם צמ"פ. דהרי המגדל מק"ט. ואינו חוצץ:

שבינו לבין הקורות והטומאה בהבית או תוך א' מחללי המגדל:

אם יש שם פותח טפח בכל דוכתא במכילתין שמצינו מלות פותח טפח. לפעמים משמעותו שיש בחללו טפח. ולפעמים ר"ל שפתוח טפח [עי' פ"ג מ"ו וז'. ובפרקן כמה פעמים וגם בשאר דוכתי טובא] והכא ר"ל שהחלול ההוא שהכלים שם פתוח טע"ט לתוך הבית. ואפ"ה לא היה צריך תנא לפרש כדמפרש במשנה ב' משום דהכא דא ודא אחת היא. דכל שחללו טפח. הוא ג"כ פתוח טפח וכן כשאין חללו טפח ג"כ אינו פתוח טפח:

טמאין ואין אומרים בכה"ג אין דרך טומאה להכנס שם. דאף דגוף הטומאה אין דרך להכניסה שם. עכ"פ מדפתוח החלול ההוא להבית מתפשטת הטומאה ממקום שהיא שם לתוך החלול ההוא:

ואם לאו טהורין דבין שהטומאה בהבית או בחללי המגדל. החללים הללו שבין המגדל לארץ. או שבינו לקורות כנעולים דמי. ואמרינן אין דרך טומאה להכנס לשם. וכבמגדל לעיל. ואע"ג דבטומאה לא אמרינן לבוד לחומרא [כלקמן פ"י מ"ב] אפ"ה לקולא אמרינן לבוד. ולא דמי לביב שאין בו פ"ט. דאע"ג שמכוסה כולו. אפ"ה כשהטומאה בבית הביב טמא [כספ"ג] אע"ג שאין הביב פתוח טפח להבית. התם הביב הוא ברצפת הבית. וקרקע אהל טמא עד התהום [כפט"ו מ"ה] משא"כ הכא מגדל שמחזיק מ"ס אהל בפ"ע הוא. ולא בטל לגבי בית. ולהכי חוצץ מלהכניס התפשטות הטומאה למקום הלבוד שבין המגדל להכותל או להקורות או של תחתיו. ומה"ט לא דמי נמי לכלים בכותל [פ"ו מ"ד] דמחצי חללו ולפנים טמאין. הכא אפילו עומד המגדל סמוך לכותל דשייך לומר גביה כהאי גוונא. אפילו הכי כלים שתוך חללים הנ"ל כולן טהורין. דחללים הנ"ל לא שייכי כלל להבית משא"כ התם. אלא הכא דמי טפי לכלים שבחצץ [פט"ו מ"ד] דטהורים:

טומאה שם בהרווחים הנ"ל:

הבית טמא דאפי' היה אותו חלול סתום לגמרי אפ"ה לא עדיף רווח זה מאילו היתה הטומאה שם תוך מגדל נעול. ואפ"ה מדאין פתח לטומאה לצאת רק דרך הבית לפיכך הבית טמא דאף דמדנעול הו"ל כצמ"פ. אינו מועיל רק מלהכניס טומאה. אבל אינו מועיל מלהוציא [כלקמן ספ"ח] וה"ט מדאמרינן סוף טומאה לצאת. אף שיכול לטלטל הכלים עם הצמ"פ שבתוכה הטומאה. ולהוציא לחוץ אפ"ה הבית טמא. וכ"ש הכא שא"א לטלטל הרווחים ההם לחוץ. אם לא יתבטלו הרווחים דמעיקרא לגמרי ולפיכך בין שהיה למקום הטומאה פתח להבית טע"ט. או לא הבית טמא:

וא"ת הרי תנינן (כלים פ"י מ"א) דכלי עץ הטהורין מצילין רק בצמ"פ באהל המת והכא משמע דא"צ צמ"פ. ואי"ל דכלי עץ דקאמר התם היינו רק בפשוטי כלי עץ. כנסר וכדומה דאם הוא מונח על פה כ"ח מציל מה שבהכ"ח. רק בממורח הנסר בהכ"ח בצמ"פ. ליתא דהרי הרמב"ם (פכ"א מטו"מ ה"א) חשיב תרווייהו פשוטי כלי עץ וכלי הבא במדה. דשניהן ניצולין בצמ"פ. ורתוי"ט הביא תירוץ הר"ש (ובמחכ"ר העתיקו בלשון המשובש שבהר"ש) דמלת אעפ"י בהר"ש ט"ס הוא. אלא כך כוונת הר"ש דדוקא כשהכלי שמחזיק מ"ס מכוסה בכלי אחר שמחזיק מ"ס ששניהן אמק"ט. אז צריך צמ"פ ביניהן. אבל כלי שמחזיק מ"ס שנעול בדלת או במכוסה בנסר א"צ צמ"פ. והנה סברת רבינו נכונה. דהרי נסר ודאי קיל קבלת טומאתו טפי מכלי ממש שבא במדה (כלקמן פ"ה מ"ו) וכ"ש הכא דהמגדל מגופף בדלתו דלא הוה כאילו סתמו בכלי אחר דצריך צמ"פ במקום חבורן. אלא סגי כשמחובר הדלת בהמגדל. דכגוף המגדל בעצמו דמי. שא"צ בין נסריו צמ"פ. וגם יש לי ראיה לדברי רבינו מלקמן (פ"ה מ"ו) דלא נקט ברישא בהיתה כפישא מכסה פי כוורת שלימה. דמה שבתוכה טהור. ש"מ דבאמת בכה"ג צריך צמ"פ. והא דנקט בסיפא כפישא מכסה פי כוורת פחותה. כבר תירצנו שם ביכין סי' מ"ד דלרבותא נקט כן. אולם ל"מ היה נ"ל לתרץ קו' הר"ש דהא דפ"י דכלים מיירי אם כ"ח ממורח פיו בטיט דדוקא בדבוק בו בצמ"פ אז לבד ניצל (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ג) משא"כ הכא. דמיירי להציל מה שבתוך המגדל. והרי כיון דהמגדל חשוב כאהל. הרי באהל גם שאר כלי שאמק"ט שסותם פתחו מציל על מה שבתוכו. וא"צ צמ"פ (כפ"ה מ"ב וג'). וא"ת עכ"פ ק' דאף שהדלת הגדול שבמגדל נעול. עכ"פ החללים הקטנים שבכותלי המגדל מפולשין לחלול הגדול. והרי כל חור שנעשה בכוונה אפי' הוא פחות מטע"ט. נכנס טומאה לתוכו (וכמ"ש רתוי"ט כלים פ"ח מ"ו ד"ה אם). ודוחק לומר דמיירי שגם החללים ההם נעולים בדלתות או בצמ"פ. דא"כ מה יבצר לנו לומר נמי שגם סתמא דמשנתינו מיירי שגם הדלת הגדול של המגדל מוגף בצמ"פ. והרי רתוי"ט מיאן בזה. וכתב מדרחוק לאוקמא סתמא דמשנתינו בכה"ג. וי"ל עפ"י מ"ש רכ"מ (פכ"א מטו"מ ה"ב) דהא דנקב שנעשה בכונה א"צ טע"ט היינו בעשאו שלם ואח"כ ניקב. משא"כ בעשה בו מיד בתחלה נקב לצורך תשמיש הכלי. ואפשר דכוונת רכ"מ דדוקא בנקב שעשה בכלי שלם דרך קלקול. אז אף שאין בו טע"ט מתבטל שם כלי ממנו. כשעשה הנקב בכוונה. ותו אינו מציל על מה שבתוך הכלי. אבל בעשה הנקב בכוונה דרך תיקונו של הכלי. צריך טע"ט כפתח שעשה לכניסה ויציאה. עוי"ל דהא דבעשאו בכוונה סגי אפי' בפחות מטע"ט היינו רק בפתת שעשוי לכניסה ויציאה. ויהיה אפי' רק להכניס או להוציא אויר. גזרו בה רבנן אפי' בפחות מטע"ט משום גזירה דלול של תרנגולים (כשבת קמ"ז א') אבל חור שעשאו לתשמיש להניח שם כלים קטנים כמחטין וצנורות. ליכא למגזר מידי:

וא"ת אמאי בשאין פ"ט בינו ובין הכותל חללו טהור מ"ש משפוע אהל שגבוה רק אצבע. ואפ"ה כשהטומאה באהל. טמא תחת השפוע. מדמחובר חלול פחות מטפח לחלול האהל (כפ"ז מ"ב) וכ"כ זיז שסובב לבית. אפי' אינו פתוח להבית רק גא"צ. באה הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת הזיז (ספי"ד מ"ד) א"כ ה"נ תבוא הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת תקרת הבית שממעל לחלול שבינו לכותל אף שאינו טע"ט. י"ל התם באהל אין כותל מפסיק בין חלול האהל לחלול השפוע. משא"כ הכא הרי מפסיק המגדל בין ב' החללים. וכן בהזיז אף שהוא רק גע"ג אצבעות. עכ"פ כיון שהוא בשטח א' עם משקוף הפתח. הו"ל כאילו הגיע המשקוף עד צד החוץ של הזיז. והרי המשקוף הוא טע"ט. וסוף הטומאה לצאת דרך שם. משא"כ הכא אין החלול שבין המגדל להכותל עשוי לצאת בו מתחת תקרת הבית. דמי טפי לחצץ שבבית. דכשהטומאה בבית חצוץ טהור (כפט"ו מ"ו) וכן טבליות נוגעת זב"ז בקרנותיהן (פט"ו מ"ב) ה"נ הרי חלול זה מופרד מחלול בית. וכסגור דמי (ועמ"ש בס"ד בבועז פי"ב סי' ז'). אמנם מ"ש רתוי"ט דמעלה ומטה דמגדל תלויין זב"ז. דבא' מהן פתוח לבית טע"ט. אף תוך האחר שאינו פתות טע"ט להבית ג"כ טמא. משום דעכ"פ המגדל שהוא כלי אינו חוצץ בפני הטומאה שהתפשטה לא' מב' מקומות הללו. ובוקעת למעלה ולמטה מא' לחבירו. ע"ז ק"ל. דהרי הרמב"ם (פי"ג מטו"מ) כ' דבמחזיק המגדל מ"ס הו"ל כאהל. וכן הראב"ד ס"ל כן (פי"ב מטו"מ ה"ב) וכן משמע נמי פשטותא דמתניתין (לקמן רפ"ח) ודוחק לומר כרתוי"ט שם (מ"א ד"ה ואם) דהמחזיק מ"ס רק עם דפנות אהלים מציל. דהרי כללים בהדי אינך דא"צ דפנות אהלים התם. ותו אף את"ל כן י"ל דזהו דוקא כשהטומאה עצמה מונחת תחת הכלי או בצדה. אז צריך גם דפנות אהלים. אבל בגוונא דהכא שאין כאן תחת א' מהן רק התפשטות הטומאה לכ"ע גם כלי מחזיק מ"ס לבדו מציל:

ובזה מתורץ נמי קו' הב' שהביא רתוי"ט בשם מהר"ם. דהרי אפי' כלים שבתוך הכותל בחציו שלפנים טמאים מכ"ש הכלים שבהריוח בין המגדל לכותל הבית. ולפי דברינו ניחא. דהתם חצי הכותל שייך לתוך הבית הטמא שהמת בתוכו. ולהכי חצי הכותל הפנימי כתוך חלול הבית דמי ואיך יציל על כלי שבתוכו. משא"כ הכא המגדל שמחזיק מ"ס. אהל טהור בפ"ע הוא וחוצץ על הרווח שבינו להכותל. וגם על הכותל שאחריו. ועל הכלים שבתוך כולה. אפי' מה שבחציה ולפנים דמשום שהמגדל דינו כאהל וחוצץ. ושוב אין הכותל שאחורי המגדל שייך כלל להבית. אמנם תמהני ג"כ מאד לרטו"ז (יו"ד שע"א סק"ה) שכ' דבין לקולא ובין לחומרא אין לבוד לטומאה. ובמחכ"ר הרי לימוד ערוך הוא בידינו (לקמן פ"י מ"ב) דלא אמרינן לבוד לטומאה. וכמ"ש הר"ש והר"ב שם בפירוש. ובמשנתינו כתבו שוב בפירוש להיפוך. דבאין פ"ט תחת המגדל או בצדו הכלים שישנם שם טהורים מדאמרינן לבוד. ומדקשיין אהדדי על כרחך שנחלק. דדוקא התם לחומרא לא אמרינן לבוד. משא"כ הכא לקולא שפיר אמרינן לבוד. ואף שנחלק ונאמר דדוקא התם בפ"י. דמיירי לענין שתבקע הטומאה למעלה ולמטה. אמרינן דאין לבוד. ובוקעת הטומאה כנגדה אפילו דרך ארובה שאינה פתוח טפח. אבל הכא שתתפשט הטומאה למן הצד דרך הפתח. אז כשאין פתוח טפח. אמרינן שפיר לבוד. ולעולם דאין חילוק בין לקולא או לחומרא אפ"ה לא יתיישב קושיתינו לרטו"ז. דעכ"פ מה מקשה רבינו מש"ס (סוכה ד' כ"ב) דאמרי' בקורות הבית שאין מכוונות. דכל מה שבדיוטא התחתונה טמא. והקשה ואמאי. נימא לבוד לקולא. ולפי דברינו הנ"ל מה קושיא. והרי לענין בקוע למעלה ולמטה לא אמרינן לבוד. משא"כ לענין התפשטות הטומאה למן הצד. ובל"ז במחכ"ר אין כאן קו' כלל מקורות. דודאי כל מה שמכוון נגד הטומאה. ודאי טומאה יוצא אליו אפי' בנקב פחות מטפח. משא"כ בכל התפשטות הטומאה. כל שאין בהנקב טפח. בודאי אין הטומאה מתפשטת דרך שם למן הצד מדאמרינן לבוד (כלקמן פ"י מ"א וב'). ותו גם בל"ז גם זה תמוה שם בדברי רבינו שם. שהקשה דאי נימא לבוד לקולא. א"כ היכא משכחת לה שתהיה טומאה יוצאה מחדר לחדר דרך חור. ולא זכיתי להלום דברי רבינו אלה. דהרי ברור דהלבוד של טומאה לא דמי כלל ללבוד של סוכה ועירובין. דהתם כל שאינו רחב ג"ט אמרינן לבוד. משא"כ בטומאה כל שיש בחור טפח. טומאה יוצא בו (רפ"ג מ"ו). ורק בפחות מטפח. אמרינן לבוד לקולא וצ"ע.

וא"ת הרי על כרחך הא דהבית טמא לא איירי דוקא כשרק הפתח שבין מקום הטומאה להבית אינו טע"ט. אבל במקום הטומאה עצמה יש טע"ט אויר. דנימא דלהכי הבית טמא מדהו"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל סביביו. ליתא. דמדנקט תנא סתם וקאמר ואם לאו. משמע דמיירי גם בשמקום הטומאה ג"כ אין בו אויר טע"ט. ג"כ הבית טמא. וא"כ ק' ואמאי יטמא הבית. הרי בכה"ג הו"ל טומאה רצוצה. דרק בוקעת ועולה ויורדת ואינה מתפשטת כלל לצדדים. דמ"ש מאילו היתה הטומאה רצוצה תחת רגל המגדל דאמרי' בתוספתא (פ"ה) דרק נגד הטומאה בוקעת למעלה ולמטה. ותירץ רב"א דהכא שאני דמדיש למעלה מהטומאה הרצוצה חלול המגדל שמחזיק מ"ס דדינו כאהל. הוא חוצץ. ואין הטומאה בוקעת כלל לא לתוכה ולא לעל גבה. ולהכי הבית טמא. משום דעכ"פ סוף טומאה לצאת דרך הבית ע"כ תוכן דברי רבינו. ור"ל אבל הך דתוספתא בשהטומאה תחת רגל המגדל. מיירי בשאין חלול המגדל ע"ג הרגל. אלא כשהרגל נמשך ועולה נגד כל גיבה המגדל. וכולו אטום עד שמי קורת הבית. תדע. דהא קאמר בתוספתא. הא למה זה דומה. לטומאה שתחת עמוד שבבית. שטומאה בוקעת ועולה וכו'. והנה דברי רבינו זלה"ה א"צ חיזוק. דטומאה רצוצה שתחת כלי הבא במדה. אינה בוקעת לתוכה כלל. ואילה"ק לדבריו. הרי כל כלי הבא במדה דינו כאהל (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ג) והרי בטומאה רצוצה שבקרקעית האהל בוקעת לתוכו. ומתפשטת הטומאה בתוך כולו. ולר"ש ולר"ב עכ"פ בתוך האהל נגד הטומאה טמא. וכמש"ל בס"ד (בקרית ארבע). י"ל דדוקא באהל ממש קרקעיתו שייך לו עד התהום. ומה"ט גם בבית שאינו טע"ט. אם הוא תחת הבית. טומאה שבביב בוקע לתוך הבית. (כפ"ג מ"ז) משא"כ במגדל הבא במדה שיש לו שולים נפרדים לעצמו מהקרקע שתחתיו. להכי כשהטומאה רצוצה תחת השולים בהקרקע. אינה בוקעת לתוכה (ועי' פ"ט סי' כ"ה ופט"ו סי' כ"ד). וכן מוכח לקמן (פ"ט מי"ב). ולפ"ז נ"ל דבין כשהטומאה מונחת תחת או על המגדל סמוך להקורות והרווח שבזה או בזה הוא פחות מטע"ט או בין מגדל להכותל והרווח שם פחות מטע"ט בכל הנך כיון שהרווחים הנ"ל פתוחים להבית אף שפתוחי' פחות מטע"ט אמרי' דסוף טומאה לצאת דרך הבית ונטמא הבית וכדמוכח לקמן (פ"ז סוף מ"ב) ולא גרע אותו רווח שבאמצע חלול הבית מטומאה בין הקורות התם דאמרי' דאע"ג שהטומאה רצוצה במקומה אפ"ה בשנראת תוך הבית הבית טמא. אבל בהיה א' מהרווחים הנ"ל שהטומאה שם רצוצה והוא סתום מכל צד כלפי פנימית הבית הרי היא כשאר טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ויורדת כנגדה טמא. מיהו אם היה המגדל תוך הבית יושב על שוליה וטומאה רצוצה תחת הקרקע שתחת השולי' והרי אז אין הסתימה שלפני הטומאה נראה תוך הבית דהרי שולי המגדל יושב על הקרקע שהטומאה בה אפ"ה הקרקע שתחת המגדל שייך להבית ולא להמגדל דהרי אין הטומאה שבתוכה בוקעת להמגדל להכי אמרינן שהטומאה שבתוכה רצוצה תחת המגדל מתפשטת ויוצא דרך הבית:

מגדל שהוא עומד וכו'. ופירש בערוך בלשון ראשון מגדל שהוא עומד באויר פי' תיבה ארוכה כמגדל תלוי' בחבלים ע"כ:

ר' יוסי אומר מחצה למחצה. פי' דכלים שבחצי עוביו שהן לצד תוכו טמאים ודוקא עומד באויר אבל אם הי' עומד בבית הא אמרי' בסיפא טומאה בתוכו הבית טמא וכיון שאני רואה כאילו הטומאה בבית לא הוה ר' יוסי אומר מחצה למחצה שהרי הטומאה באה לו מכל צד אבל משום מילתייהו דרבנן אין חילוק בין עומד באויר ובין עומד בתוך הבית והיינו דקתני בתוספתא מגדל שהוא עומד בין בבית בין באויר וטומאה בתוכו כלים שבעביו טהורים טומא' בעביו כלים שבתוכו טהורים ר' יוסי אומר מחצה למחצה ור' יוסי לא קאי אלא אעומד באויר הרא"ש ז"ל אבל הר"ש ז"ל פי' דבין בבית בין באויר דקתני בתוספתא לאו בתוך הבית דוקא דהא קתני סיפא דתוספתא הי' עומד בתוך הבית מכלל דרישא לאו בתוך הבית עסיקי' אלא עומד ע"ג הבית או בבית שאינו מקורה ע"כ. ומצאתי כחוב טומאה בבית מה שבתוכו טהור פי' ה"ר מנחם ז"ל זהו אליבא דרבנן אבל אליבא דר' יוסי נכנסת מבית למגדל כי היכי דנכנסת מתוכו לעביו ומעביו לתוכו. אמר יצחק אין זה הכרח דילמא ע"כ ל"ק ר' יוסי אלא בדבר שהוא מגוף המגדל ואפי' בגוף המגדל לא קאמר אלא למחצה ע"כ:

בפי' ר''ע ז"ל וטעמא דמה שבתוך המגדל טהור שאין דרך וכו' כך צ"ל:

טומאה שם הבית טמא. אע"פ שאין שם פותח טפח לפי שדרך טומאה לצאת ואפי' בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת ונכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתחו לבית. ובלבד שלא תהא טומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות ולא מלמטה דא"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פותח טפח לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא הר"ש ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל שם בהשגות כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל וכו' אמר אברהם לא כל הענינים שוין כשהכלים בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות די להם באותו פותח טפח להביא את הטומאה לכלי שבאמצע אבל כשהכלים בינו ובין הכותל לא תביא להם טומאה באותו חלל טפח בלבד עד שיהא ג"כ פותח טפח או מלמעלה או מלמטה ע"כ וכתב עליו מהרי"ק ז"ל ורבינו לא חשש לפרש מפני שדבר פשוט הוא ע"כ:

בסוף פירושו של ר"ע ז"ל שלא תטמא כל אשר בבית. אמר המלקט דטומאה רצוצה בוקעת ועולה. ופי' הר"ש ז"ל טומאה רצוצה פי' דחוקה שם בלא אויר מלשון ויתרוצצו תרגומו ודחקון ע"כ: