משנה אהלות פרק י״א משנה ג׳

סגוס וכופת הם כלים כמו שבארנו בכ' מכלים (מ"ב): ועבה הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה: וקפולין בגד מקופל קצתו על קצתו ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אהל תחת הסדק גבוה טפח אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בהארץ ולא עירב את הטומאה עד שיהיה תחת הסדק אהל בו חלול כמו שהתנה כמו שביארנו שרש זה כולו: ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח ענינו שיהיה תחתיו חלל טפח ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופה ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול והצד העליון ממנו כולו הוא אהל על הארץ ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה:

סגוס עבה וכו'. שנויה עוד ברפט"ו. וע"ש [*הסגוס בערבי כתב הר"ב במשנה ו פ"ז דמקואות]:

[*קפולין. פי' הר"ב כמו טלית מקופלת. דפרק חבית (שבת דף קמז)]:

ב"ש אומרים אינו מביא את הטומאה. עיין במשנה דלקמן [בד"ה] *)ומודים וכו':

סגוס עבה חתיכת בגד צמר עב פלייש טוך בל"א. והוא עב הרבה:

וכופת עבה בול עץ עב קלאטץ בל"א. ונקט סגוס לרבותא דאע"ג שמק"ט אפ"ה אפשר שיביא הטומא'. ונקט כופת לרבותא דאף שאמק"ט אפ"ה אפשר שלא יביא הטומא':

אינן מביאין את הטומאה במונחים תחת הסדק. אע"ג שעבים הרבה וגם רחבים הרבה. אפ"ה אין מביאין הטומא' מחלק א' שבבי' להחלק שבצדו. רק ביש אויר טפח בין תחתון לארץ. ולא אמרינן דחלק התחתון של הסגוס והכופת כליתא דמי:

עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח ר"ל עד שיהא אויר טפח בין תחתיתן לארץ. אז דרך שם באה הטומאה מחלק לחלק. מדמעורבין ב' האהלים יחד ע"י אהל טפח שתחת הסגוס [כלעיל סי' ט]:

קפולים זו על גבי זו ר"ל ואם קיפל טלית בכמה קיפולין זה ע"ג זה. והניח טלית מקופלת זו במקום א' למטה נגד הסדק שבתקרה [והר"ב פי' שהניח כמה כלים מקופלין זע"ז. ובמחכ"ר לאו בדיוקא כתב כן. וכי גרע מאדם בסיפא שהוא גוף א']:

אינן מביאות את הטומאה באין אויר טפח בין תחתית כל הקיפולין לארץ:

עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח דאע"ג שאין תחת הקיפול התחתון אויר טפח עכ"פ מדלא אמרינן גוד אחית פי תקרה רק עד קיפול העליון. שאין הפסק בינו לתקרה. והרי הקפולין התחתונים שסמוכים לקרקע מדמק"ט אינן חוצצים וכליתנהו דמי. והרי כל הקיפולין התחתונים עבים טפח יחד והו"ל כיש אויר טפח תחת הקיפול העליון. שעי"ז האויר הו"ל ב' האהלים שבב' צדדי הסדק כמחוברים שם. ודרך האויר הזה באה הטומאה מאהל לאהל:

היה אדם נתון שם למטה נגד הסדק שבתקרה:

בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה דאף דאדם ודאי חלול הוא. ואע"ג שמלא בני מעים. מ"ש מקיפולי טלית לעיל. י"ל דהכא שאני דס"ל אהל בידי שמים לא שמיה אהל. ולהכי הו"ל גוף האדם כסגוס וכופת עבה לעיל. שאינו יוביא הטומאה עד שיהא בינו לארץ אויר טפח:

ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה דמדהוא חלול חשבינן ליה כקיפולין לעיל. והרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו]. ולהכי אין צדדי האדם סותמין החלול שתחת צד העליון שבו. אלא צד העליון שבו מערב ב' האהלים שבב' צדדי הסדק. [ונ"ל דה"ה בהניח תחת הסדק כלי שחלול תוכו טע"ט. והוא מוטה על צדו באורך טפח נגד הסדק שלמעלה לכ"ע צד העליון שגבוה מהארץ טפח מביא הטומאה. ותחתית הכלי אינו חוצץ. ורק נקט אדם לאשמעינן פלוגתא דב"ש וב"ה דבאדם לבד פליגי ב"ש].

וא"ת כי נמי אין הסגוס מהארץ גבוה טפח. למה לא תתפשט הטומאה מחלק לחלק. הרי אין אומרים גוד אחית שפת תקרה שבסדק רק עד פני העליון של סגוס והסגוס שמק"ט אינו חוצץ בין ב' האהלים שבב' צדדי הסדק וא"כ כליתא דמי. והרי הר"ש והר"ב כתבו שאפילו בסגוס עב טפח מיירי. וא"כ מדחשבינן להסגוס כליתא. א"כ יש רווח טפח תחת מחיצה הנ"ל בין ב' האהלים. ותתפשט הטומאה דרך רווח טפח ההוא מאהל לאהל. כאילו היה חלון ביניהן. י"ל דאם נחשוב הסגוס כליתא. א"כ א"א שתבוא הטומאה מאהל לאהל דרך רווח שתחת מחיצה הנ"ל. דהרי ב' האהלים מופסקי' ע"י אויר הסדק. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ורק כשיש אויר טפח תחת הסגוס הרי ב' האהלים מעורבים יחד ע"י האהל שתחת הסגוס שרחבה טפח:

וא"ת אכתי כבר שמעינן כן במשנה ג'. דמ"ש מונח תחת הסדק ממונח על האסקופה. הרי כאן וכאן לא היה אהל תחתיו בשום מקום. ואפ"ה ס"ל לב"ה דמביא טומאה תחתיו ממקום למקום. י"ל דקמ"ל הכא תו לרבותא דב"ה. דלא מבעיא בסדק שיש כאן כבר אהל טמא ואהל טהור. ורק שע"י גוף האדם נתחברו. אלא אפילו הכא דמונח על האסקופה. שאין כאן אהל טמא רק ע"י גוף האדם. אפ"ה מביא טומאה מתחתיו לאהל טהור:

סגוס עבה וכו'. עיין במ"ש לקמן רפט"ו:

קפולין כמו טלית מקופלת דבגמ' פ' חמת וכתוב בערוך בערך קפל ובפי' הר"ש ז"ל ג"כ דאית דגרסי כפולין בכ"ף והכל אחד ומסיים שם בערוך דיש ששונים כפויות והוא מלשון כופת ומפרשים סגוס יש לו [א"ה ז"ל הערוך וי"ל מוכין הנקראים בלשון ישמעאל איתקא ושמו בטיית בורנוס כו'.] אייתקא וכופת דומה לסגוס שהוא הבורנוס אלא שאין לו אייתקא ע"כ וז"ל הרמב"ם ז"ל שם וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה ע"ג זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח מערב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל ע"כ:

והצד העליון מביא את הטומאה. לצד שני של אכסדרא: