משנה נדה פרק ט׳ משנה ה׳

מסכת נדה, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת הָאֶמְצָעִית, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. תַּחַת הַפְּנִימִית, שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. תַּחַת הַחִיצוֹנָה, שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ דֶרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. אֲבָל אִם עָבְרוּ שְׁלָשְׁתָּן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה, הִיא טְהוֹרָה וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת. בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁלִישִׁית טְמֵאָה. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגַל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִים, וּבָדְקוּ אַחַד מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר, הוּא טָהוֹר וּשְׁנַיִם טְמֵאִין. שְׁנַיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, הֵם טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, כֻּלָּן טְמֵאִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בְטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ, טֻמְאָה הֵיכָן הִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה:

ר׳ עובדיה מברטנורא

תחת הפנימית. אותה של צד הקיר קרויה פנימית, וחיצונה קרויה אותה של צד דרך עליית המטה. והא דמפליג תנא הכא בין כשנמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונה, ולעיל קתני ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, ולא מפליג בין נמצא תחת פנימית לנמצא תחת חיצונה, מפרש בגמרא דלעיל איירי כשהן תכופות ודבוקות יחד, הילכך איכא לספוקי בחיצונה אפילו כשנמצא הדם תחת הפנימית:

אימתי. אמרו נמצא תחת החיצונה פנימית טהורה:

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה. דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:

אבל עברו שלשתן דרך עליה. שהן דורסות ועוברות על החיצונה:

כולן טמאות. ואפילו פנימית, דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:

לגל טמא. שהיה שם כזית מן המת:

עד שמגיע לסלע או לבתולה. קרקע בתולה. ואם לא מצא, הגל טהור, דאימור בא עורב ונטל את הטומאה. אבל הכא כשבדקו שלשתן ומצאו טהורות, מודו רבנן לר׳ מאיר דכולן טמאות, דהאי דם מהיכא אתא, על כרחך מחדא מנייהו הוא. והלכה כחכמים:

עוד מפרשים על משנה נדה פרק ט׳ משנה ה׳

פירוש המשניות לרמב״ם

כל דבר שהוא בחזקת טומאה כו': ר"מ למד דין הכתמים לטעמו בגל טמא שנתערב בשני גלים טמאים ואמר לחכמים למה לא תאמרו בגל טמא שנתערב בגלים טהורים שיהיו כולם בחזקת טומאה לעולם עד שתמצא הטומאה כמו שאמרתם בשלש נשים שנפל בהם הספק שאמרתם כי שלשתן טמאות וחכ"א כי בשלש נשים ידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעין מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם שאכלוה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה והלכה כחכמים:

תוספות יום טוב

בדקה אחת מהן ונמצאת. טהורה ולעיל קתני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה בזה. והאמור בזה בזה:

כולן טמאות. ומיהו תולות זו בזו. כדלעיל:

תפארת ישראל – יכין

שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד:

תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר:

א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות:

בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם:

אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה:

כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג:

כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח:

לגל טמא שיש שם כזית ממת:

או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא:

מלאכת שלמה

כולן טמאות. אית דגרסי שלשתן טמאות וכתב הרא"ש ז"ל הא דטמאות כולן ברישא ובסיפא מיהא נמי היא והסמוכה לה כתב הראב"ד ז"ל דדוקא ישנות שמתוך שינה הן דוחקות זו את זו וחוששים שמא דחקה אחת ונכנסה למקום חברתה אבל אם הם נעורות במטה אין לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה ואם אומרת ברי לי שלא באתי למקום מציאת דם טהורה ע"כ:

אימתי בזמן שעברו. אית דגרסי שעלו וכו' אבל אם עלו וכו'. וי"ס א"ר יהודה אימתי בזמן וכו' עליה משמע דגרסי' כלומר ע"ג החיצונה וכן משמע מן המפרשים ומלשון הטור שהועתק שם סי' ק"ץ בס' שלחן ערוך. לשון מורגל בפי הפוסקים תמצאנו בטור ח"מ בה"ש סי' קס"ט ובס"ס שפ"ט ושם בש"ע ג"כ תמצאנו ובספר הלבוש פעמים בסי' קס"ט וס"ס שפ"ט וגם בפ' ששי דב"ב סי' ו' בלשון רשב"ם כמו שהעתקתי שם אבל וכו' ע"כ הג"ה: אבל שם ביד פ"ט משמע קצת ממגיד משנה דגרסי' עליה הלמד בחירק והיוד בפתח וז"ל בקיצור דכיון שכתב רבינו למטה דכשעלו דרך מרגלות המטה כשנמצא תחת אחת מאותם החיצונות ממילא דדין זה הוא או בשעלו דרך עלייה או בדרך שיש לחוש בכל מקום שנמצא הדם לכל אחת מהם ע"כ אמנם אין הכרח ולא שום ראיה ממה שתמצא בקצת מקומות כתובה מלה זו עלייה בשני יודין והיה נראה נכון דגרסי' עלייה הלמ"ד קמוצה דלגירס' עליה הלמ"ד בסגול וההא בפתח קשה קצת לשון שלשתן דקתני דהרי אינם אלא שתים ע"ג החיצונה. ואעפ"כ לא גרסי' רק עליה וכדכתיבנא שגם בס' הלבוש שם סעיף ?נ' אבל אם עלו כולן דרך החיצונה כולן טמאות. וכן תמצא לשון זה בגמ' פ"ק דשבת ריש דף ט' אע"פ שהעביר דרך עליו חייב ופירש"י ז"ל דרך עליו שהגביהו למעלה מעשרה ע"כ. וכן שם בשם הירושלמי רפ"ק ר' יוסי אומר אם העבירו דרך עליה חייב ואם לאו פטור ע"כ. אחר זמן רב ראיתי שגם הר' יהוסף ז"ל הגיה ונקד עליה העין בקמץ והלמ"ד בסגול וכדכתיבנא:

למה הדבר דומה. בגמ' בעי למה ליה למיתני למה הדבר דומה ומשני ה"ק להו ר"מ לרבנן מ"ש בדם דלא פלגיתו עלי ומ"ש בגל דפלגיתו עלי אבל רבנן סברי בשלמא בגל אימור עורב וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:

לגל טמא שנתערב בשני גלים. כך מצאתי מוגה:

עד שיודע לך טומאה היכן היא. ס"א טהרתו היכן היא. ונ"א עד שתודע לו טומאתו ונמחקו מלות היכן היא ובכולה מתני' מצאתי מוגה כלשון הזה בדקה אחת מהן ונמצאת טהור היא טהורה ושתים טמאות שתים ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה שלשתן ומצאו טהור כולן טמאות למה הדבר דומה לגל טמא שנתערב בין שני גלין טהורים ובדקו אחד מהן ומצאו טהור הוא טהור ושנים טמאים שנים ומצאו טהור הם טהורים והשלישי טמא שלשתן ומצאו טהור כולם טמאים דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר וכו': וי"ס בדקה אחת מהן ומצאה טהורה וכו' ול"ג ונמצאת וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל:

וחכמים אומרים בודק וכו'. ק"ק לע"ד דכיון דחכמים באו להקל הל"ל כיון שבדק עד הסלע או עד הבתולה טהור ושמא רוצים לומר שאע"פ שבדק פעם אחת עד הסלע או עד הבתולה יחזור ויבדוק שנית שמא לא דקדק יפה בתחלה וטהור וז"ל הרמב"ם ז"ל וחכמים ס"ל כי בשלש נשים בידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעים מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם ואבדה שאכלתה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה ע"כ:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה נדה פרק ט׳ משנה ה׳?

משנה נדה פרק ט׳ משנה ה׳ פותחת במילים ״שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה נדה פרק ט׳ משנה ה׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־7 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת נדה פרק ט׳?

בפרק ט׳ של מסכת נדה יש 11 משניות, וזו המשנה ה־5 בו.

עוד: מסכת נדה · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Niddah – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Niddah – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Niddah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Niddah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Niddah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Niddah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)