משנה נדה פרק ה׳ משנה ט׳

בת עשרים שנה שלא הביאה כו': אמר והיא איילונית ולא אמר הרי זו איילונית הרי מהשלמת התנאי שתהיה בת עשרים שלא הביאה שתי שערות ויתראה בה סימני האיילונית ואז נדון עליה בדין האיילונית וכן הבן עשרים שלא הביא שתי שערות עד שיתראו בו סימני סריס ואז יהיה סריס חמה וכבר בארנו סימני איילונית בראשון מיבמות וסימני סריס חמה בעשירי מיבמות אמנם אם לא יתראו סימני איילונית וסימני סריס ולא הביאו שתי שערות הנה כמלאת לכל אחד מהם ל"ה שנה ואז יהיה סריס או איילונית כמו שבארנו במקומות רבים מיבמות ואין הלכה כרבי אליעזר ודע שאלו העשרים שנה לא נצטרך שיהיו מיום ליום וכן לא אמר בהן עשרים שנה ויום אחד ולזה אם לא הביאו שתי שערות ונראו סימני סריס וסימני איילונית והם בני עשרים שנה פחות שלשים יום הנה נדון בהם כאילו הם עשרים שלמות ויהיה סריס או איילונית:

בת כ' שנה. דייקינן בגמ' מדכוליה פרקין תני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ כדרבי יוסי בן כיפר. דאמר משום ר"א שנת עשרים שיצא ממנו שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. והרמב"ם בפירושו כתב בני כ' שנה פחות שלשים יום וכ"כ בחבורו פ"ב מכל' אישות [הלכה ד] וכבר נחלקו עליו כל המפרשים ז"ל. אבל מה שנראה להטור א"ה סי' קנ"ה דטעות סופר הוא בדברי הרמב"ם. אין נ"ל. מדגם בפירושו כתב כמו בחבורו. אין לתלות בטעות סופר בשני ספרים שונים:

והיא אילונית. כתב הר"ב כלומר וצריך שיראו כו' שאם לא נראו כו' עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד. דתני ר' חייא עד רוב שנותיו. ומדימי שנותינו שבעים שנה. כל שהוא יתר על ל"ה אפי' יום אחד. מקרי רוב שנותיו:

יביא ראיה כו'. נ"ל משום חולץ דמתבזה בב"ד שהיא יורקת בפניו. כמ"ש כיוצא בזה מ"ד פ"ו דיבמות [ד"ה חולץ]. וא"נ ביבום כשאינו חפץ בה כדכתיב (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ולפיכך עליו להביא ראיה שהוא פטור מחליצה ומיבום. ולשון רש"י ה"ג יביאו ראיה שהוא בן עשרים קרובי האשה יביאו ראיה. והר"ן בפ"ג דיבמות כתב ברישא יביאו ראיה קרובים אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה בטענה שאומרת שהיא אילונית כו':

והוא סריס. וסימניו פירש הר"ב במ"ד פ"ח דיבמות:

רבי אליעזר אומר כו'. ובגמ' פ"ח דיבמות דף פ רמי לה אדתנן התם רא"א לא כי אלא סריס חמה חולץ [מפני שיש לו רפואה] ואיכא דמשני שחזר בו ר"א מהך דנדה. ואיכא דאמר דלעולם לא הדר ביה וכי תנן הך דנדה. לעונשים:

בת עשרים שנה ר"ל בר י"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:

תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה לפטרה מחליצה וייבום:

והיא אילונית ר"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה"ע קע"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה"ע קנ"ה נזי"ב]:

בת עשרים שנה שלא הביאה וכו'. ובגמ' דייק עולא מדבכולה פירקין קתני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ לא בעי' עשרים שלימות אלא כיון שיצאו משנת עשרים שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריו ואיכא נמי תנאי דס"ל כותיה דבן עשרים או בת עשרים או למ"ד בני י"ח לא בעי' מיום ליום והרמב"ם ז"ל פי' אם הם בני עשרים שנה פחות שלשים יום הנה נדין בהן כאילו הם בני עשרים שלימות ויהיה סריס או אילונית ע"כ אבל רב ס"ל דאפי' הכא דלא קתני ויום א' בעינן שלימות מיום שנולדו ואיכא תנאי דס"ל כותיה:

יביאו ראיה שהיא וכו'. פי' קרובי האשה ואי גרסי' תביא היינו היא בעצמה ואי גרסי' יביא קאי אבעל שיביא ראיה שזו היא אילונית והוו קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה תוס' ז"ל:

בן עשרים שנה וכו'. פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה) ופי' שם רשב"ם ז"ל יביאי ראיה קרובי האלמנה כדי לפוטרה מזה היבם להתירה לשוק בלא חליצה ויבים. והוא סריס לא חולץ ולא מיבם דלא קרינן ביה להקים לאחיו שם וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ע"כ:

והוא סריס. שנראו בו סימני סריס וסימני סריס פירשם ר"ע ז"ל ביבמות פ' הערל. אבל אם לא נראו בו סימני סריס התנן בס"פ האשה רבה אחד שהוא בן ט' שנים ויום א' ואחד שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות חשובים קטנים:

ובש"א זה וזה בני שמנה עשרה. כך מ"מ:

בש"א זה וזה בן י"ח. בגמ' רבי ס"ל כב"ש ור' יוסי בן כיפר משום ר"א כב"ה ומ"מ תרויהו ס"ל כעולא כדכתבינן:

ר' אליעזר אומר הזכר כדברי ב"ה. אלמא לר' אליעזר סריס חמה לא חליץ וביבמות פ' הערל (יבמות דף פ') פריך עלה דאיפכא שמעינן ליה לר' אליעזר התם דתנן ר' אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה ומשני שמואל דחזר בו ר' אליעזר מהא דהכא דהא בהדיא אמר בבריי' סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שכן במינן מתרפאים באלכסנדריא של מצרים וסמי חדא מקמי תרתי ור"א משני לעולם לא הדר ביה והאי דהכא לאו אחליצה קאי אלא לענין עונשין ואשמעינן דעד עשרים חשבינן ליה קטן אם לא הביא מעשרים ולמעלה סריס גדול וחייב בכל עונשים שבתורה. ומסקינן בס"פ השג יד דבכל שנות בן ובת השנוין בהאי פירקא כולהו מעת לעת שנולדו והיינו אליבא דרב כמו שכתבתי וכל הני שנות בן ובת דהאי פירקא כולהו מדרבנן: