משנה נדה פרק א׳ משנה ז׳

אף על פי שאמרו דיה שעתה כו': הנדה היושבת על דם טוהר לא תצטרך בדיקה תמיד לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה ואחר אמר שהאשה אם שמשה מטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה ובתולה שדמיה טהורים היא בתולה קטנה שנשאת ועוד יבא הבדל זה במה שאחר זה ויהיה לשון המשנה כן וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים. ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה לפי שהעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו תהיה אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כרבי יהודה:

חוץ מן הנדה. והא קמ"ל דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה. גמ':

והיושבת על דם טוהר. מהו דתימא תבדוק דדלמא קבעה לה וסת. קמ"ל. דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. גמ':

ומשמשת בעדים. פי' הר"ב אע"פ שיש לה וסת וכו'. אבל אשה שאינה עסוקה כו' ואפילו אין לה וסת לפירש"י. ועיין בר"פ דלקמן:

ובתולה שדמיה טהורים. כתב הר"ב ד' לילות לב"ש וכו'. כדתנן בר"פ בתרא. ומ"ש הר"ב אבל שחרית וערבית צריכה בדיקה היכא דלא שמשה כו' מסיים רש"י ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעי בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה. לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן. דכל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דלטהרות. והכא ליכא מגו:

ופעמים צריכה להיות בודקת. פירושא דצריכה להיות בודקת דברישא:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. עיין בריש פרקין דלקמן:

צריכה להיות בודקת ערב ובוקר בעוסקת בטהרות:

חוץ מן הנדה דגם בלא תראה טמאה ז"י מדראתה יום א'. וגם אינה קובעת לוסת ע"י ראיי' שבהן:

והיושבת על דם טוהר דג"כ אינה קובעת וסת בהן:

ומשמשת בעדים אפי' יש לה וסת. ודוקא בעוסקת בטהרות. דאל"כ אפי' אין לה וסת א"צ לבדק לבעלה:

ובתולה בבעילות ראשונות:

שדמיה טהורים דתולים בבתולים לב"ש עד ד' לילות. ולב"ה עד שתחי' המכה. ואפי' משונה מראיתו מדם בעילה. תלינן השנוי בתשמיש. ובלא שמשה בזמן הנ"ל. צריכה בדיקה בקר וערב פן ישתנה הראיי':

ופעמים צריכה להיות בודקת כל המחוייבת לבדוק:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה ל"מ נ"ל דר"ל דבשעת תשמיש נמי צריכה לבדוק פעמים. קודם ולאחר תשמיש. ולהכי לא קא' ד' פעמים. דתשמיש לא פסיקא לי'. ולרמב"ם הכא רק אבדיקה דלפני תשמיש. דאינו חיוב רק בעסוקה בטהרות. משא"כ בדיקה שאחר תשמיש שהוא מדינא לכל הנשים. לא נקט לה מתני' דהכא. ולדידיה נראה לי דבדיקה שחרית וערבית. בחדא חשיב להו:

רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה לטהר מה ששיירה כשתראה דם אח"כ:

חוץ מן הנדה. בגמ' פריך לר' יוחנן דאמר דכמו דאשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ה"נ קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה א"כ תבדוק בימי נדתה לדעת אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר שאינה למודה עד עכשיו תקבע לה וסת ומשני אמר לך ר' יוחנן כי אמינא אנא היכא דחזיתיה ממעין סתום אבל היכא דחזיתיה ממעין פתוח לא אמרינן פירש"י ז"ל בלשון שני מעין סתום שראתה היום ופסקה וחזרה וראתה בד' או בחמישי לנדתה אבל ממעין פתוח כגון שלא פסקה וראתה אבג"ד לחדש וראתה פעם שניה בד' בחדש וכן שלישי' לא מהניא ראיה דרביעי' בחדש דנדות קמא למקבע ומתניתין במעין פתוח ע"כ:

והיושבת על דם טוהר. גמ' קכ"ד מבקשת לישב כשכלין ימי לידה ז' לזכר וי"ד לנקבה לא בעיא בדיקה הניחא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו שפיר אלא ללוי דאמר שני מעינות הם ולסוף ז' לזכר וי"ד לנקבה נסתם הטמא ונפתח הטהור וס"ל ללוי דאפי' בשמיני לזכר לעולם היא טמאה עד שתפסוק דהא לא נסתם הטמא תבדוק בשביעי דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא ומסיק מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני שכבר נכנסו ימי טוהר ופרכינן אי יושבת מאי למימרא ומשני מ"ד תבידוק דילמא קבעא לה וסת תוך שמונים דנקבה שלשה ראיות מעשרים לעשרים שכשיכלו ימי טוהר הנה לה וסת לעשרים קמ"ל דמעין טהור למעין טמא לא קבעה והדר פריך איפכא הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו אח"כ תבדוק דילמא קבעה לה וסת ומשני אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה. וכתבו תוס' ז"ל חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר לא מפ' במתני' אלא הנהו דאינם צריכין בדיקה מחמת דאין קפידא בראייתם דנדה בלאו הכי טמאה ויושבת על דם טוהר אפי' אם תראה לעולם טהור אבל איכא נמי הא דקתני בברייתא תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שהיא בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אות' וההיא דסוף פ' בנות כותים דכל י"א יום בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה ולא מפיק להו הכא משום דמסולקים בדמים לא קתני וא"ת מ"ש דלא הגיע זמנה לראות דלא בעיא בדיקה ומעוברת ומניקה בעיא בדיקה כדקתני צריכה להיות בודקת אכולהו וי"ל דכל זמן שלא הוחזקה היא מסולקת בדמים יותר מכולן עכ"ל תוס' ז"ל בפירקי' דף י'. ועוד כתבו בסוף פרק בנות כותים אמתני' דתנן התם כל י"א יום בחזקת טהרה דמפר' רב יהודה התם בחזקת טהרה לומר שאינה צריכה בדיקה אע"ג דתניא התם דגם זבה או שומרת יום כנגד יום מטמאה מעל"ע ובפ"ק אמרינן דאשה שיש לה וסת וד' נשים ואשה שעברו עליה ג' עונות דיין שעתן ותנן התם אע"פ שאמרו דיין שעתן צריכות להיות בודקת וי"ל דיש לה וסת איכא למימר כיון דארח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת וסתה ואהנך נמי איכא למימר דצריכה בדיקה שלא תשתכח תורת בדיקה מהן בתולת דמים כשתראה ומעוברת ומניקה לכשיעברו ימי עבורה ומניקותה לפי שהורגלו זמן מרובה בלא בדיקה וזקנה אע"ג דלא אתיא תו לידי בדיקה וליכא למיגזר בה מידי מ"מ גזר לה אטו אחריני אבל תוך י"א יום אינה צריכה בדיקה דזמן מועט הוא ולא תשתכח תורת בדיקה דאחר י"א יום תבדוק וגם זמן מועט יש משבדקה עכ"ל ז"ל וכבר נכתב זה לעיל בראש הפרק:

ומשמשת בעדים. אארבע נשים ואאשה שיש לה וסת קאי. תוס' ז"ל:

חוץ מיושבת על דם טוהר. כך צ"ל:

ובתולה שדמיה טהורים. עי' במ"ש לקמן ר"פ בתרא:

ופעמים גרסי' פי' שני פעמים והכי מוכח בירושלמי דגרסי' התם א"ר יוסי בר' בון פעמים כנגד שני פעמים שהיום משתנה על הבריות ע"כ. ובבבלי במימרת שמואל חכמים תקנו להם לבנות ישראל שיהו בודקות עצמן שחרית וערבית בפירקין ופירש"י ז"ל מתניתין היא ופעמים צריכה להיות בודקת ויכו' ע"כ. והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות מטמאי משכב ומושב סימן זיי"ן. וכן משמע ג"כ מפי' רש"י דמתניתין דריש פירקין ובכמה דוכתי וכן הוא בטור י"ד סי' קצ"ו בשם סמג וכן הוא בסמ"ק וספר התרומה והמרדכי בשם הרוקח. וכן בש"ע ובספר הלבוש שם סי' קצ"ו סעיף ד' אמנם מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגרסינן ופעמים שכתב שלש עתים וכו':

בשחרית ובין השמשות. גמ' אמר ר"י אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת פשיטא שחרית תנן דטהרות הוא דהא אין משמשין מטה ביום אלא אי איתמר אסיפא איתמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה דדוקא לטהרות אבל לבעלה מותרת לשמש בלי בדיקה אלא אגב דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות שהיא עסוקה בהן שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש בודקת גם לבעלה לפני תשמיש. וכבר פירשו ר"ע ז"ל ברישא גבי ומשמשת בעדים:

יתירות עליהן כהנות. כך מצאתי מוגה:

ר' יהודה אומר אף וכו'. בפירקי' דף ו'. וקשה לי דהתם קאמר והוינן בה מאי דהוה הוה ואמר רב חסדא לא נצרכה אלא לתקן שיריים שבפניה ע"כ. והכא בדוכתה ליכא שום תלמוד עלה ואין זו שיטת התלמוד: