משנה נגעים פרק ד׳ משנה ג׳

כבר קדם לך ששער לבן סימן טומאה בשחין ובמכוה ואין בשחין ומכוה בשר חי לפי שזה העור כבר נשתנה לפי שהוא מכח נגע כמו שיתבאר אחר זה:

במבוצר ושלא במבוצר. ר"ל ששער לבן בין שהי' בהיקף הבהרת בצדדין בין שיהיה נראה בתוך הנגע ואין המחיה כן אבל מתנאיה שיהיה תוך הנגע נראה בה ולא מן הצד ושתהיה מחוברת לא שיהי' חלוק בשר חי חלק במקום אחד וחלק במקום אחר ובין שני החלקים כעדשה ואע"פ שהיו שני החלקים בתוך הנגע והמחיה ג"כ סימן טומאה בקרחת ובגבחת ואין שם שער כלל. וענין אמרו הפוכה ושלא הפוכה כמו שאבאר לך וזה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה כאשר קדם לנגע כמו שיתלבן לובן השער והגוף בזולת צרעת ואחר זה התחדש נגע צרעת בזה המקום שהוא אז אינו סימן טומאה אם לא שקדם הצרעת והוא אשר תשנה השער ותחזירהו לבן אמר והיא הפכה שער לבן והנה יתבאר זה במה שאחר זה תכלית הביאור אולם המחיה אינה כן אבל כאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה היא מחיה שאינה הפוכה וכאשר יתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע חלק ושב בשר חי הוא מחיה הפוכה וכולן סימן טומאה וההופך כולו לבן כאשר נשאר בו מחית בשר חי הנה הוא טמא עד שתהיה המחיה נעדרת ושער לבן לא יזיקהו וכבר התבאר שהמחיה מטמאה בכל מראה אולם השער הוא במראה הלובן לבד חזק או חלוש:

הפוכה ושלא הפוכה. בת"כ פ"ז והביאה הר"ש נושנת. מלמד שמטמאה שלא הפוכה. והלא דין הוא שער לבן וכו' אף מחיה כו'. [*נושנת. מלמד שמטמאה שלא הפוכה] היא. מלמד שמטמא הפוכה. והלא דין הוא כו'. ומ"ש הר"ב משא"כ לשער לבן שאם קדם לבהרת טהור. כמפורש בס"פ:

ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה ר"ל בעור ובשר. וגם בשחין ומכוה. אבל מחיה אינה שוה לשער לבן לטמא. רק בעור ובשר:

במכונס ובמפוזר ר"ל כשגדילים בהנגע סמוכים זל"ז או שאחת גדילה בקצה א' של הנגע. ושער האחר גדילה בקצה האחרת של הנגע. אבל מחיה צריך שתהיה כעדשה במקום א':

במבוצר שהנגע מתפשטת מתחת הב' שערות ומקיפתן חוצה לה סביב:

ושלא במבוצר שעומדין תוך הנגע על קצה שלה. משא"כ מחיה אינה מטמאה רק כשהיא מבוצרת. דהיינו שתהיה המחיה בתוך הנגע שמקיף להמחיה. כמבצר שמקיף לעיר:

שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת משא"כ שער לבן אמ"ט בקרחת וגבחת. אבל בעור ובשר שניהן מטמאין. ובנתק שניהן אמ"ט:

הפוכה ושלא הפוכה ר"ל בין שהבהרת קדמה. ואח"כ נהפך קצת ממנה למחיה. ובין שהמחיה קדמה והנגע נתהווה סביב לה. משא"כ שער לבן. אם קדמו הב' שערות לבנות להנגע. אינן סי' טומאה:

ומעכבת את ההופך כולו לבן כשהוחלט הנגע במחיה ואח"כ כסה הנגע כל הגוף חוץ מהמחיה אי שכסה הנגע כל הגוף ונטהר. ואח"כ נתגלה ממנו מחיה כעדשה טמא. [והר"ש והר"ב לא נקטו רק גוונא קמא. ונ"ל דרבותינו רק לרבותא נקטי הא. וכ"ש גוונא ב' דמפורש בקרא]. אבל שער לבן בין שנולד בהנגע ואח"כ פרח בכולו. ובין שפרח בכולו ואח"כ נולד השער לבן טהור. מיהו הבא בתחלה כולו הפך לבן ובו שער לבן או מחיה טמא. וכ"כ הבא בתחלה כולו הפך לבן בלי שום סי' טומאה שצריך הסגר ובסוף ההסגר נמצא בו סי' טומאה זה או זה טמא [רמב"ם פ"ד מטו"צ ה"ב וג']:

ומטמא בכל מראה שאע"ג ששער לבן ג"כ מטמא בכל לובן. אף שדיהה הרבה מקרום ביצה. עכ"פ רק במראה לובן מטמא ולא בשאר מראות:

ומ"ש הר"ש והר"ב כמבצר שבאמצע עיר. וכן כתבו לקמן במשנה ה'. ט"ס הוא וצ"ל שבאמצעה העיר. אולם מה שפי' רבותינו הנ"ל וגם הרא"ש דשלא מבוצרת היינו בשחוט רחב ב' שערות יוצא ממנה נ"ל דרק לרבותא דב' שערות נקטי הכי. דאפילו כשגדלי' הב"ש בהחוט ההוא ג"כ מטמאי. וכ"ש בשגדלי' הב"ש בגוף הנגע על שפתה. אבל אפילו כשהיא בגוף הנגע ואינה רחוקה מהשפה רוחב ב"ש. אינה מטמאה:

מה שא"כ במחי'. דבעינן מבוצרת ומכונסת לא שיהיה חלק אחד בשר חי בצד זה וחלק אחד בשר חי בצד זה ואע"פ שהי' בין שני החלקים שיעור מחי' דהיינו כעדשה ואפי' היו שני החלקים בתוך הנגע. הרמב"ם ז"ל:

הפוכה ושלא הפוכה. פי' הרמב"ם ז"ל כשנתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע רלק ושב בשר חי הוא מחי' הפוכה וכאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה הוא מחי' שאינה הפוכה וכולן סימן טומאה ע"כ: