משנה נגעים פרק ג׳ משנה ז׳

אמר בנגעי בגדים (שם) ירקרק או אדמדם ואמר גם כן (שם) כי פשה הנגע בבגד והסגירו (הכהן) ז' ימים שנית:

הבגדים מיטמאין כו'. ודינם מפורש בפרק יא:

בירקרק ובאדמדם. כתב הר"ב הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה כו' וכן בבתים בג' שבועות כו'. וכן לשון הר"ש. ולאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית כשחזר הנגע לכמות שהיה. שכן גם בשנייה אם כבר חלץ בראשונה. כדתנן בספי"ב ורפי"ג. אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות. נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:

בשני שבועות כו'. לשון הרמב"ם. אמר בנגעי בגדים ירקרק או אדמדם ואמר ג"כ כי פשה הנגע בבגד [ואמר] והסגירו שבעת ימים שנית:

בתחלה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים. דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר. הר"ש. ולאו למימרא דאינו מסגיר כלל. דדל פסיון מהכא צריך להסגירו מפני המראה עצמו. אלא כלומר שאינו מסגירו מחמת הפסיון ועוד ה"ל להר"ש לפרש דסוף שבוע ראשון דהכא נמי להסגיר. ועכשיו ראיתי למהר"ם דאדברי הר"ש דמ"מ תני לה משום פסיון כו'. כתב וז"ל ותימה לי והאמרינן לעיל [בסוף משנה א] דבתחלה מסגיר ומסגיר אלמא דבפסיון מסגיר עליו אפי' בתחלה ונ"ל דהיינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה הכל נגע א' ואינו מסגיר אלא על הראשון ולא על הפסיון כלל עכ"ל:

הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים:

ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו':

בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים:

בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט:

בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]:

ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]:

לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד:

ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד:

כך משמע מהרמב"ם [טו"צ פי"ב ה"ח]. ול"מ היה נ"ל דחזרה בפשיון לאו דוקא. אלא כל שחזר מראה פסולה כגריס אחר שנפטר. פשיון קרי לי' ושורף הבגד:

בסוף פי' רעז"ל כשחזר הנגע לכמות שהי' או מירקרק וכו'. אמר המלקט עיין לקמן בפי"א סי' ד' ה' ו' וברפי"ג: