משנה נגעים פרק י״ג משנה ו׳

אבן אחת מטמא בביאה כאשר היתה תוך האהל יטמא כל מה ששם כמו שיתבאר וכל שכן הבית בכללו כאשר יגיע תחת אהל והלכה כרבי אלעזר:

אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה. כדלקמן *[ופסק הר"ב וכן הרמב"ם *[כר' אלעזר] והכ"מ פי"ו מהט"צ [הלכה ג'] לא כתב טעמו. ונראה לי משום דמסתבר טעמיה דר' אלעזר. דיליף בקל וחומר]:

בית שהוא מיסך שהי' בית המנוגע בנוי באמצע בית אחר ותקרת החיצון מאהיל על גג הפנימי המוסגר או מוחלט:

דברי ר' אלעזר בן עזריה נ"ל דס"ל דדוקא בבא לתוכו. או בנגע בהאבן המנוגע אע"ג שעדוין במחובר נטמא. אבל בהאהיל דבר אחר עליו ועל הטהור. כל זמן שמחובר אמ"ט:

מה אם אבן אחת ממנו דהיינו אבן שחלצו ממוסגר או שנתצוהו ממוחלט:

מטמא בביאה דכשהכניסו כזית ממנו לתוך הבית נטמא כל אשר בבית:

הוא עצמו אע"ג שעדיין מחובר הוא. מיהו בעליי' שע"ג חדר [כלעיל מ"ג] ונתנגע חדר התחתון. אפשר דגם ר"א מודה דהנכנס לעליי' טהור ואע"ג דדמי ממש להך דהכא. דכמו דהכא תקרת הבית החיצון מאהיל על הפנימי. כמו כן התם תקרת העליי' מאהלת על חדר התחתון. אפ"ה יש לחלק. דהכא כיון דתקרת הפנימי אינה מחוברת להבית החיצון. וצריך גם הוא נתיצה. ולפיכך אינה חוצצת. אבל התם כיון דחדר התחתון והעליי' מחוברין יחד. נותנין התקרה להטחו' ואינו נתוץ [וכמבואר התם]. א"כ התקרה זו חוצצת בין החדר המנוגע להעליי'. אמנם דוקא בשהפנימי טמא והחיצון טהור ס"ל לר"א דהבא לתוך החיצון טמא. מדאין הפסק בין אויר הטמא לאויר הטהור של בית החיצון. אבל אי הוה איפכא שהחיצון טמא והפנימי טהור. אע"ג דאויר חיצון הטמא מקיף להפנימי סביב. אפ"ה כיון שמחיצת הפנימי הטהור מפסיק. ניצל כל מה שבפנימי. ולא עוד אלא אפילו אין לפנימי' תקרה ע"ג אפ"ה מה שבפנימי טהור. דלא גרע ממחיצה שאינה מגעת לתקרה דחוצצת [כלקמן בפרקין מי"ב]. מה אמרת. דהכא שאני שתקרה הטמאה של החיצון מאהיל על מה שתוך בית הפנימי. אבל הרי קיימא לן דכל דבר המנוגע מטמא רק במגע ומשא. וביאה לתוך רשות א' עם הטהורה. אבל בהאהיל הטומאה על הטהרה או איפכא טהור [כרמב"ם פט"ז ה"ד מטו"צ]. וקיי"ל כר"א:

והרא"ש כ' שלשון מסך לא משמע דמיירי בבית תוך בית. וגם נתקשה דא"כ מ"ט דראב"ע דמטהר הבית החיצון. הרי ודאי האהיל על האבנים הטמאים: ולהכי פי' דמתניתין מיירי שגג הבית הטהור או האילן. מאהילין על המקצת שמבית המנוגע. באופן שאין מאהילין על האבנים המנוגעים בעצמן. ובהא פליגי דלראב"ע כיון שהאבן המנוגע בעצמו אינו תחת אהל הטהור. להכי נשאר האהל בטהרתו. ולר"א כל אבני הבית מטמאים בביאה: וזה תמוה דהרי בית המנוגע ודאי גם מוחלט משמע. וכ"כ הרמב"ם [פט"ז מטו"צ] בפירוש. דמתניתין מיירי בין במוסגר ובין במוחלט. וא"כ בהרי במוחלט ודאי כל אבני הבית שוין בטומא'. כדכתיב בתה"ק בפירוש. א"כ מ"ט דראב"ע מטהר. ואין סברא כלל לומר דדוקא לאחר שנהרסו מבנין הבית טמאתן תורה אבל בעודן מחוברין יחד בהבית. אע"ג שהבא לתוך הבית טמא. אפ"ה אין הבית מטמא להנוגע בו או מאהיל ע"ג: ליתא דהרי בפירוש אמרינן במשנה ד' דגם במחובר מטמא במגע. וכן פי' רבינו בעצמו לשם וצ"ע: לשם וצ"ע:

בית שהוא מיסך וכו'. ופי' הר"ש ז"ל בית שהוא מיסך כגון כו' וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא נהירא לי דלישנא דבית שהוא מיסך ע"ג בית לא משמע שיהא בנוי זה בתוך זה ועוד מ"ט דר"א בן עזרי' והלא האבן המנוגעת היא בבית החיצון ול"ד לבית ועלי' דהתם התקרה מפסקת בין בית לעלי' ואפי' הי' מת בבית היתה העלי' טהורה ונראה לפ' שהן שני בתים זה אצל זה והאחד מיסך על חברו ואין האבן המנוגעת תחת סכך של הבית השני וגבי מת היתה טומאה נכנסת לבית המיסך ע"י אהל אבל הכא כיון שאין האבן המנוגעת תחת הבית אין הטומאה מתפשטת לתוכו ע"י אהל ור' אלעזר סבר כל אבן ואבן שבבית מטמאה עכ"ל ז"ל וביד שם רפי"ו פסק כר' אליעזר אע"ג דשמותי הוא דקצת משמע דל"ג ר' אלעזר בלי יוד מדפליג אר' אלעזר בן עזרי' שהוא הי' בדורו דר' אליעזר הגדול. אכן אני מ"מ ר' אלעזר בלי יוד. והכי מסתברא דאי ס"ד דר' אליעזר ביוד גרסי' א"כ נמצא שהלכה כמותו בסדר טהרות בחמש מקומות ואנן קיימא לן דדוקא בד' מקומות הלכה כמותו בסדר טהרות כמו שכתבתי בפ"ק דנדה סימן ג':