משנה מועד קטן פרק ב׳ משנה ד׳

אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו': אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו': מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר

ואמר מפנה הוא לחצרו רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:

אין לוקחים בתים ועבדים ובהמה אלא לצורך המועד. פירש התוספת דרבותא קמ"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כל שאינו לצורך המועד ה"ה אפילו שאר דברים דאסור דהא במשנה דלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ"ע אי צריך בהאי צנעה כמו בההיא דפירות כדלקמן. ע"כ. והמגיד כתב דשאר דברים אפילו שאינו צריך להם במועד רשאי הוא לקנותו בצנעה לפי שמקח וממכר אינו אסור דבר תורה אפילו ביום טוב. ולפיכך במועד כל שהוא צריך לו או להשתכר שמוצא בזול מותר הוא לקנותו. אבל בתים ועבדים ובהמה כיון דאוושי ואוושא מלתא לא התירו לקנות אלא לצורך המועד או לצורך המוכר. ושדות וכרמים דאוושא נמי לא תנא לפי שא"ל בהן לצורך המועד ולא תנא מה שצריך לעשות בו מלאכה קודם שיהנה ממנו ועיין משנה דלקמן:

[*בתים עבדים ובהמה. כן גי' הר"ב וכן הוא בסדר המשנה בגמ' אבל הרי"ף והרא"ש גרסי אבנים וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ויהיב התם טעמא דצורך המועד משכחת בכותל הנוטה לנפול ויש סכנה דסותרו ובונהו ביו"ט ולא די בסתירה דאם לא יבנה לא יסתור ובהגהת אשר"י כתב כן בשם הא"ז]:

שאין לו מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש. ומיהו בגמ' דייק [מההיא או שאין לו כו' דמשנה ד' פרק דלקמן] דה"ק א"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר"ן:

אין מפנין כו'. פירש הר"ב כלים או תבואה שאינן לצורך המועד טור סי' תקל"ה וטעמא נראה משום טרחא ואתי למנועי משמחת יום טוב:

אבל מפנה לחצרו. כתב הר"ב לבית אחר כו' אבל מבית לבית דרך רשות הרבים לא והיינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק כלשון הר"ן במשנה והכא נקט ר"ה כמו שמבארו הר"ן בגמ':

אין מביאין כלים מבית האומן. שיחשבו הרואים שבעל הבית נתנם לתקן אותם במועד ויאמרו שהאומן תיקנם במועד. הר"ן:

אלא לצורך המועד וקמ"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:

אין מפנין כלים וכדומה. ומכ"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:

מבית לבית דרך ר"ה:

אבל מפנה הוא לחצרו ר"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר"ה שרי. וכ"כ בנוסע מבין עכו"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה"ז דאין לנו ר"ה גמור [מג"א תקל"ה סק"א ושם ס"ה]:

אין מביאין כלים מבית האומן אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג"א תקל"ד סק"ו]:

אם חושש להם שמא יגנבו:

מפנן לחצר אחרת ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:

אין לוקחין בתים עבדים ובהמה נמוקי יוסף ז"ל גריס בתים עבדים אבנים ובהמה וכן היא הגרסא בגמ' ובהרא"ש ז"ל ופי' נמוקי יוסף אבנים לבנות כותל הגוהה ע"כ. וכן פי' ג"כ בהגהות אשרי וגם בירוש' והגרסא שם בתים עבדים בהמה ואבנים. וביד פ"ז דהלכות י"ט סי' כ"ב מצאתי מונה בתים אבנים עבדים ובהמה וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל במשנתנו:

או לצורך (המועד) [המוכר] שאין לו מה יאכל: ביד שם סי' כ"ד ובגמ' בעי רבא מרב נחמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו פי' שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה יאכל מי אמרינן כי שרינן במתני' דוקא מקח וממכר אבל מלאכה ממש לא או דילמא אפי' מלאכה ממש מותרת כשאין לו מה יאכל ובעי למפשטה ממתני' דקתני שאין לו מה יאכל לאו לאתויי שכר פעולה א"ל לא פרושי קא מפרש מאי לצורך המוכר שאין לו מה יאכל ופשיט לי' אביי מדתנן בפירקין דלקמן אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי שכר פעולה דהכא לא מצי לתרוצי פירושי קא מפרש דהיכי מתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא בלאו הכי מותר ש"מ וכן פי' ר"ע ז"ל:

אין מפנין וכו' ביד שם פ"ח סי' ט"ז ובטור א"ח סי' תקל"ה:

אבל מפנה הוא לחצרו. מפני שהוא שמחה לו לא גרסי' ליה במתני' אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיהו בספרו וכתב שכן מצא בכל הספרים. וכתבו תוס' ז"ל בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו ע"כ:

אין מביאין כלים מבית האומן וכו'. מפורש בפסחים פ' מקום שנהגו. וכתוב בכל בו סי' ס' שהר"ם הביא ראיה ממתני' דאין יכול לקנות כלים חדשים במועד כגון מנעלים ודומיהן דהא תנן הכא דאין מביאין כלים מבית האומן אפי' שהם שלו כבר כ"ש לקנות חדשים שאסור והר"ף ז"ל כתב מיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים ע"כ. או שאין לו מה יאכל פי' האומן ובעל הכלי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה. ובטור א"ח סי' תקל"ד: