משנה מקוואות פרק ז׳ משנה ג׳

כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקוה בג' לוגין וכן שאר המשקין ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקוה אלא בשנוי מראה ואפי' היה במקוה מאה סאין עד"מ ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושנה מראהו נפסל עד שישוב אל מראהו ואפילו היה המקוה מכ' סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו הנה נשאר מראהו בענינו שלא נפסל ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בכ' סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין ושמור זה:

הדיח בו סלי זיתים כו' כשר. מפני שאין בהן מגוף הדבר המשנה את מראיו. ב"י בשם הראב"ד:

רי"א מי הצבע וכו'. ופסקוהו הרמב"ם [פ"ז ה"ח] והטור. וכתב הכ"מ משום דמשמע דליכא מאן דפליג עליה. ע"כ. והא דתני ליה בלישנא דפלוגתא נמצאים הרבה כן ולא פליגי. וכמ"ש בסוף בכירים. ולי נראה אע"ג דפליגי עליה. דהלכה כמותו. משום דבפ"ק דמכות דף ג. פריך בגמרא מיניה [*וכן בפ"ג דעירובין דף כט]:

ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה. דמי צבע אין בהן כי אם שריית סמנים בלבד. ופוסלים בשלשה לוגין. משום דמיא דציבעא מקרו. ב"י בשם הראב"ד:

נפל לתוכו יין ומוחל ושנו את מראיו פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים. ומקוה מים כתיב. ב"י בשם הראב"ד:

ומוחל. ואפי' למ"ד במ"ג פ"ט דטהרות דמוחל אינו משקה. וכן במ"ה פ"ו דמכשירין אפ"ה פוסל בשינוי מראה. משום דהוה דבר שאין עושים הימנו מקוה ופוסל את המקוה בשינוי מראה. גמרא פרק כ"ב [*דשבת] דף קמד:

[*ימתין לו עד שירדו גשמים כו'. פי' הר"ב דלמלאות בכתף א"א כו'. וכ"כ הר"ש. ותמיהני דהא אפשר למלאות בכתף ולהמשיכה למי מקוה כר' יהושע דפ"ב מ"ז. ובשלמא אי אמרת דבהמשכה אינו מועיל אלא עדשיהא רוב מן הכשר. וכדפסק הר"ב במ"ד פ"ד אפשר לתרץ כיון דלאו מילתא דפסיקא הוא להכשיר בהמשכה לא קתני לה. אבל למ"ש בפ"ב מ"ז כר' יהושע. דשאיבה אפשר למלאות בכתף ולהמשיך. כדי דלא תקשה מתני' אאותו פסק דפסק הר"ב. ויש כמה גדולי ההוראה דסברי הכי כמ"ש בספר הב"י. נ"ל לדחוק ולתרץ. דמתני' אליבא דכ"ע נסבא אף לר"א דמ"ז פ"ב. ואע"ג דלדידיה נמי אם רוב מים כשרים יכולים להכשירו במילוי כתף והמשכה. כיון דלאו מלתא פסיקא הוא. לא קתני לה. כדכתבתי בסמוך. ועיין בפרק דלקמן מ"א בדבור המתחיל אפילו נתמלאו כו']:

ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]:

פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן:

ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]:

נפל לתוכו למקוה חסירה:

ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע:

פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה:

ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן:

היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה:

ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם:

ורבינו כ"מ כתב דקיי"ל כר' יוסי. מדליכא מאן דפליג עליה. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"ז ממקואות ה"ז וח'). הנה לכאורה הי' נראה דאף דלענין שמי הצבע יפסלו המקוה בג' לוגין ליכא מאן דפליג עליה. עכ"פ לענין שלא יפסלוה בשינוי מראה וודאי פליג את"ק. דאל"כ ל"ל לר' יוסי למנקט מלתא חדתא במי צבע. הו"ל למנקט מלתא במי הדחה גופייהו דפוסלין בג' לוגין. אלא ע"כ דלת"ק אפי' מי הדחת סלי זיתים וענבים. שהלכלוך שמעורב בהמים היה בו פעם א' ממש אפ"ה אינו פוסל משום מראה. מכ"ש מי צבע. שהמראה שקלטו המים מהעלין או השרשים שכבשו בהן מעולם לא הי' בו ממש. ור' יוסי ס"ל דוקא מי צבע. אבל מי הדחת כלים. שהלכלוך שהי' ע"ג הכלים הי' בו פעם א' ממש שפיר פוסל המקוה בשינוי מראה. אבל א"א לומר כן. דאי נימא דפליג את"ק בענין שינוי מראה. א"כ כל עיקר דנקט מי צבע. משום שינוי מראה נקטיה. לפלוגי את"ק ולאשמועינן דרק מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. א"כ למה נקט דפוסל בג' לוגין ברישא. איפכא הו"ל למנקט מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. ופוסל בג' לוגין. אלא ע"כ דכל עיקר דאתא ר' יוסי לאשמעינן היינו דפוסל בג' לוגין. ולהכי נקט מי צבע לרבותא. דלא מבעי' מי הדחה. שהלכלוך שמעורב בהמים לא חשיבי. והם שאובין כאשר בתחלה. ותו דהרי אפשר לסנן המים מהלכלוך שמעורב בהן. ויהיו מים זכים כבתחלה. וודאי פוסלין משום שאובין. אלא אפי' מי צבע דחשיבו ונשתנו לגמרי. הו"א דנתבטל שם שאובין מהן. ולא יפסלו המקוה. קמ"ל. ואגב גררא נקט נמי דאין פוסלין משום שינוי מראה. לומר לך דהא בהא תליא. כמ"ש בס"ד בזה הכלל בסי' ד'. דכל הפוסל משום ג' לוגין. אינו פוסל משום שינוי מראה וכו'. והא דלא נקט ת"ק נמי שמי הדחה פוסל עכ"פ בג' לוגין. ה"ט משום דרישא מיירי בהדיח הכלי תוך מי המקוה עצמה. ולרבותא נקט הכא. אף דלכלוך ההוא לא נתבטל מקודם במים. אפ"ה לא מחשב כיש בו ממש. ור' יוסי נקט רבותא אפכא. אע"ג שנצבעו המים מקודם. והרי המים יש בהן ממש. אפ"ה לא מחשב כאילו נצבעה המקוה בדבר שיש בו ממש:

ואי"ל א"כ היכי קאמר ימתין. הרי גם אם כבר השתנה מראיתן הי' צריך להמתין מדאין שם מ' סאה עדיין. י"ל דאילו הי' להן מראה מים לא הי' צריך להמתין רק עד שיתמלאו המ' סאה. אבל בהשתנו מראיתן. אף שיתמלאו המ' סאה. צריך לפעמים להמתין יותר עד שירדו כל כך גשמים עד שיחזרו למראה מים. א"נ קמ"ל דבחזרה למראה מים הוכשרה. ולא חשבינן להנך כג' לוגין שאובין שנפלו למקוה חסירה. דאז אפי' נתמלא אח"כ עד יותר ממ' סאה. נשארת בפסולה (כסי' ר"א סכ"ב). ורבינו טו"ז (שם סקל"ח) תי' דאי משום למלאות המ' סאה. הי' יכול להכשירה בשימשיך לתוכה שאובין. אבל כשירצה להחזירה למראה מים. אסור להכשירה בהמשכה. דחיישינן שמא לא יחזרו למראה מים עד שיהיו רוב המ' סאה ע"י המשכת השאובין. כי המים הבאים לתוכה דוחין את המים שכבר ישנן בתוכה. וכלעיל וכו'. עכ"ל רבינו. משמע מדברי רבינו דאפי' יש בהמקוה רוב המ' סאה כשירים צבועים. אפ"ה כשימשיך אח"כ לתוכה יותר ממ' סאה. יש לחוש שהשאובין הרבים ממ' סאה שימשיך לתוכן כדי לתקן מראית הכשירים. ידחו הכשירים לחוץ. ותפסל. והיינו דכתב מלת כלעיל. ר"ל שם סכ"ב דאמרינן מקוה חסירה שנפל לתוכה ג' לוגין שאובין. אפי' ירדו אח"כ לתוכה גשמים רבים. או ימשיך לתוכה שאובין. נשארת בפסולה. עד שנשער שנפלו לשם כמלואן ועוד. שהמים הנופלין דוחין את המים הראשונים. עכ"ל הש"ע. אשר עליה רמז רבינו במלת כלעיל. ובמחכ"ר לא דמי כלל וכלל לדהתם. דהתם כבר נפסלו המי מקוה מדנפלו לתוכה ג' לוגין שאובין שלא בהמשכה. אבל הכא שיש רוב כשירים בהבור. רק שאינן מתוקנין. מדנשתנה מראיתן. למה לא יהי' רשאי להמשיך לתוכה שאובין כדי לתקן מראיתן. דאפי' יהי' צריך להמשיך לתוכן שאובין יותר ויותר ממ' סאה. אפ"ה אין כאן פסול. דמיד שהושלמו המ' סאה הוכשרה כולה. ואפי' ישפוך אח"כ לתוכה כל השאובין שבעולם בלי המשכה. וידחו אח"כ עי"ז כל הכשירים שבתוכה ויצאו לחוץ. וישארו בתוכה רק השאובין. אפ"ה נשארת בכשרותה (כר"א סכ"ד). ואין להקשות א"כ ל"ל להמתין לגשמים. הו"ל באמת לעשות כן לתקנה בהמשכת שאובין לתוכה עד שתחזור למראה מים. י"ל הרי בלא זה קשה. דלמה ימתין על ירידת הגשמים. הו"ל להמשיך לתוכה מעין. דהרי מעין. מלבד שהוא עצמו אינו נפסל בשינוי מראה. אלא אפי' השיק לו מי מקוה שנפסלו ע"י שנשתנה מראיתן. אע"ג שגם אחר השקתן עדיין משונים מראיתן אפ"ה הוכשרו המי מקוה (כי"ד ר"א סכ"ח). אע"כ דהתנא שואל כיצד יעשה כשאין לו מי מעין בסמוך לו. ה"נ בהמשכה. התנא שואל כיצד יעשה כשא"א לו בהמשכה. וכגון שאין בהמקוה רק י"ט סאה מים כשירים שנשתנה מראיתן. והרי רובן בהמשכה פסול (כר"א סמ"ד). ולי"א (ר"א סמ"ו) דאין המשכה מועלת רק ע"ג קרקע שראוי לבלוע. י"ל דהתנא שואל כיצד יעשה כשהקרקע סביב להמקוה היא אבניית שא"א לו להמשיך כמו שתרצנו לעיל בס"ד (פ"ב מ"ז). להכי ניחא ליה להתנא למנקט מלתא דפסיקא ליה. דההמתנה לגשמים בכל גוונא מהני. אמנם ק"ל למאי דמסקינן (סוכה ל"ג ב') בתמרות שהשחירו בהדס ולקטן. דדוקא בדחוי מעיקרא לא הוה דחוי. אבל בנראה ונדחה לא תפשוט. וקשה ותפשוט ממשנתינו. דהרי מעיקרא הוה חזו הנך מיא. וכשנשתנו מראיתן נדחו. וכשירדו גשמים חזרו ונראו. אלמא דגם נראה ונדחה חוזר ונראה. ואת"ל דכיון דלא היו מ' סאה בשעה שנשתנו מראיתן. הו"ל כדחוי מעיקרא. דוגמא דהתם בשהושחרו התמרות מעי"ט דחשבינן להו התם כדחוי מעיקרא. ואע"ג שבתחילתן ירוקים היו. אזלינן בתר זמן דחזו למצוה. והכא נמי אזלינן בתר זמן דחזו לטבילה. וכל שנדחו קודם זמן זה חשבינן להו כדחוי מעיקרא. עכ"פ קשה סיפא דהכא. בשהיו מ' סאה ונשתנה מראיתו ממלא בכתף וכו'. ואמאי והרי הא ודאי נראה ונדחה הוא. וי"ל מדאמרינן בזבחים (ד' ל"ד ב') דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. א"כ ה"נ בסיפא כיון שבידו למלאות בכתף לא הוה דחוי. ולפ"ז לפמ"ש לעיל דמהני המשכה. ודלא כרבינו טו"ז. א"כ אפי' נימא דבלא היו המים מ' סאה. ונשתנו מראיתן. מחשב כנראה ונדחו. אפ"ה מדבידו לתקנן עכ"פ ע"י המשכה לא מחשב דחוי. ואי נימא דאם היו המים הכשירים פחות ממ' סאה אף דלא מהני להו להשלימן למ' סאה משאובין ע"י המשנה. אפ"ה אינן פוסלין אותן. אלא לכשיושלמו אח"כ ממים כשירים כפי מה שחסר תחלה. הוכשרו. א"כ י"ל נמי דאם היו מים כשירים פחות מרוב מ' סאה. ונשתנו מראיתן. נמי מחשב בידו לתקן פסול המראה שבהן. ע"י שימשיך לתוכן שאובין. ועי"ז יחזרו למראית מים. ויתוקן בהן הפסול מראה [ושמחתי כעל כל הון שמצאתי אח"כ בשער המים להראב"ד דפוס בערלין (ד' כ"ב ג' וד' כ"ד א') כדברי דגם פחות מרוב מ' סאה שנמשכו לתוכן שאובין אינן פוסלין ואינן מעלין. וכתב עוד שגם רבינו אחא והרי"ף ס"ל כן. אלא דקצת קשה לדבריו. דא"כ למה לא מני לה לקמן רפ"ז באינן פוסלין ולא מעלין. וי"ל]. ואין להקשות דעכ"פ סתרו ב' הסוגיות אהדדי. דבזבחים אמרינן דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. ובסוכה הנ"ל חשבינן לתמרות שהושחרו כדחוי. ואמאי הרי בידו לתקנו בשילקוט הענבים מההדס. י"ל דכבר הקשו כך רבותינו בעלי התוס' (בזבחים שם ע"ב) והניחו בקושי'. ולפעד"נ דכיון דבליקוט התמרות נעשה שינוי בגוף הדבר הו"ל אחר לקיטת התמרות שינוי בגוף הדבר. ופנים חדשות באו לכאן. ולהכי לא הו"ל כבידו לתקן הגוף הנדחה. משא"כ בזבחים בנתן הכשר הדם להפסול הרי יכול להחזיר הדם להכשר מבלי שיצטרך לעשות שום שינוי בהדם. אלא דלפ"ז הדר' קושייתנו לדוכתא. דאף דבידו לתקן מראית המים ע"י שירבה לתוכן מים. הרי עי"ז ישתנה צורת המים ולא יחשב כבידו לתקן. דפנים חדשות באו לכאן. וי"ל דכיון שאינו נוגע כלל בהמים. רק שופך מרחוק והם יורדין לתוך המקוה. והרי כל הוספה לא מחשב שינוי (ככתובות צ"ח ב'). ולהכי שפיר מחשב כבידו לתקן גוף הדבר הנידח. ודו"ק. עוד י"ל דדוקא במצוה דאורייתא מספקינן אם נראה ונדחה חוזר ונראה. משא"כ שנוי מראית המקוה פסול רק מדרבנן. מדמחזי כטובל במי פירות. דאע"ג דבת"כ יליף לה מקרא דכתיב מקוה מים פרט לכשמעורב בהן שאר משקין. כתב הראב"ד בשער המים (דפוס בערלין ד' כ"ג ע"א וע"ג). דאסמכתא בעלמא הוא. וא"כ בדרבנן י"ל גם נראה ונדחה חוזר ונראה:

הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושינו את מראיו כשר. וכל שכן אם נשתנה מראה מי המקוה מחמת עצמו שהוא כשר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בספ"ז דהלכות מקואות. וכתוב בב"י שם בי"ד סי' ר"א שכתב הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש למדנו מכאן שאין שנוי מראה פוסל עד שיתערב בו גוף המשקה והיא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או אוכלין ונשתנו מראיו כשר שהרי הדיח בו סלי זיתים וענבים אינם פוסלים בשנוי מראה מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו וכן מי הצבע אין בהם כי אם שריית סמנים בלבד ופוסלין בג' לוגין משום דמיא דצבעא מיקרו עוד למדנו מכאן שאין לשנוי מראה שיעור אלא אפילו מלוג א' נשתנו מראיו פסול ע"כ:

ר' יוסי אומר מי הצבע. נלע"ד מאן דגריס מי הצבע הצד"י בסגול לא משתבש ומאן דגריס נמי מי הצבע הצד"י בפתח לא משתבש. ובגמ' פ"ק דמכות דף ד' פריך מהכא דקתני מי הצבע פוסלין אותו בג' לוגין לרב דאמר ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דצבעא מיקרו הכא חמרא מזיגא מיקרי:

ימתין לו. אית דלא גרסי מלת לו. ובירושל' פ' שני דערלה משמע דגרסי' ר"מ אומר וכו' וטעמא דר"מ משום שאיבה נכרת ואתיא דר"מ כב"ש כמה דב"ש אמרין אף מטמא מי שיש בו כח להחמיץ ולעשות רושם בעיסה הכא נמי כיון דעושה רושם במים נראה כולו כשאוב וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי כתיבת יד. ובת"כ פרשה ט' ג' מחלוקות בדבר ר"מ ור' יהודה ור' יוסי כדפי' שם ספר קרבן אהרן: