משנה מקוואות פרק ג׳ משנה א׳

קורטוב. הוא מדה קטנה חלק מד' וס' מלוג מכיל משקל דרהם וחצי מצרי על צד הקירוב ואמרו ונחלק לשנים פסול ואפי' שבכל חלק מקוה שהוסיפו עליהם מים כשרים עד שישוב מ' סאה ואין הלכה כר' יהושע:

וחסר אפי' קרטוב. פירש הר"ב חלק מס"ד בלוג. והוא שמינית שבשמינית הלוג. ומצאתי לו חבר לשיעור זה שכן בפרק בתרא דתרומות [מ"ח] בתרומת מעשר טמא של דמאי. שלא הצריכוהו להוליכו לכהן בפחות מזה השיעור. ולפי זה בדוקא נקטי חכמים חסר קרטוב. וראיתי לב"י בתחלת הל' מקואות שכתב בשם הרשב"ץ. דדוקא קרטוב ושנראה לו דלאו דוקא. אלא אפי' פחות מקרטוב כל שחסרו מ' סאה אפי' כל שהוא פסול ע"כ. והנה הוא חכם עדיף מנביא. שכן כתבו ג"כ התוס' בפ"ק דר"ה דף יג וז"ל מדה הפחותה נקט ולאו דוקא דאפי' פחות מכאן ואפי' חסר טפה אינו טובל ע"כ. וא"ת ואי הכי דלאו דוקא אלא אפי' כל שהוא. א"כ היכי קתני מפני שחסרו לו ג' לוגין ודלמא אותו כל שהוא לאו מג' לוגין הוא. הך מלתא לא קשיא כלל. דאין לך כל שהוא שלא נוכל לחלקו לשתים. דהא משום כן קשיא להו להתוס' דפ"ח דזבחים [דף ע ד"ה ר"א] אמתני' דרפ"ט דפרה כמ"ש שם. ומ"ש עוד הב"י שהרשב"ץ כתב בשם א' מהמחברים ששיעור קרטוב משקל דינר. הרמב"ם כ"כ ברפ"ה וסוף פ"ז [הלכה י'] מה' מקואות:

עד שיצא ממנו מלואו ועוד. פי' הר"ב כגון מקוה שהיה בו כ' סאה מים כשרים ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין ונתמלא אח"כ מי גשמים כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ה מהלכות מקואות [הלכה ו']. ואע"ג דחכמים אינם סוברים שהג' לוגין נתערבו מהם בכל טפה וטפה כסברת רבי יהושע. וא"כ אפי' כשיצא ממנו מלואו ועוד עדיין יש לנו לומר שמא כל הג' לוגין נשארו באלו הנשארים ולא יצא מהם כלום איכא למימר דכולי האי לא חשו אבל שיערו דכשיצא מלואו ועוד. שא"א שלא יחסר מקצת מהג' לוגין עצמם. וכיוצא בזה הרגיש הראב"ד במשנתינו [*דלק' כמ"ש שם בס"ד] וע' מ"ש בשמו במ"ג [ד"ה עד שיתחשב]:

[*עד שיצא ממנו מלואו ועוד. ואע"פ שהמים הצפים ויוצאין מן הבור מעורבין הם יוצאין וכשיצאו (מ') [כ'] סאה [יש בהן] מן הראשונים שנפסלו ויש בהן מן הכשרים היורדים בסוף אפ"ה כשיצאו משם (מ') [כ'] סאה ועוד כשר. הואיל ולא נפסלו אלא מחמת שלשה לוגין מים שאובים. ב"י בשם הראב"ד]:

רבי יוסי אומר שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה בכל א':

ונפלו מים שאובין:

ונתערבו ב' המקואות אחר שנפל לכל א' לוג ומחצה. והשתא הם מ' סאה מלבד הג' לוגין:

מפני שלא נקרא עליהן שם פסול דקודם שנצטרפו ג' לוגין הללו. הי' ראוי להשלים כל מקוה ומקוה עד מ' סאה. דאע"ג שהלוג ומחצה שמעורב בה. אינו מצטרף להשלים המ' סאה. עכ"פ לא פסלוה [כי"ד ר"א סכ"ב]. ולאחר שנצטרפו הג' לוגין. הרי נצטרפו ג"כ המ' סאה. ואין נפסלין תו ע"י ג' לוגין שאובין:

שהיה רבי יהושע אומר כל מקוה שאין בו ארבעים סאה מצומצמין:

ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר ר"ל וניטל מהתערובות קורטוב. והוא חלק ס"ד שבלוג. ונקט למשל רק מדה היותר קטנה שהי' להם. וה"ה בפחות מזה:

מפני שחסרו לו שלשה לוגין דכיון דבלח בלח יש בילה [כר"ה י"ג ב'] והרי לא הי' כאן מתחלה רק ג' לוגין מצומצמים וא"כ כבר היה טפה מהג' לוגין בהקורטוב שלקח ולא נשארו ג' לוגין בהתערובות:

עד שיצא ממנו מלואו ועוד דס"ל דלא לבד שצריך שיצא קצת מהג' לוגין. אלא גם המים שנפסלו מהג' לוגין צריך שיצאו. דהיינו דכשיתוספו אח"כ על המים הפסולים מים כשרים כשיעור המים הפסולים שהי' בהגומא תחלה. ועוד קצת יותר מים כשירים נגד קצת מהג' לוגין שאובין. וכשיצא משם כשיעור זה. אז אמרינן שהמים האחרונים דוחין הראשונים לצאת. מיהו זהו דוקא כשגומת המקוה היתה מלאה ממים הראשונים. דאל"כ הרי יש לחוש שנשאר קצת מהמים הראשונים [ש"ך ר"א סקנ"ז]. ואם היו מים הראשונים כולן שאובין אז אפי' אין הגומא מחזקת טפי ממים הראשונים. לא תלינן שדחו האחרונים את הראשונים [כמשנה ג']. ונ"ל דה"ט דכיון דכולן או רובן שאובין קיי"ל דפסול מדאורייתא [כר"א ס"ג]. הרי כל בדאורייתא לא תלינן [כפ"ב מ"ג]:

כך כתב הגאון רב"א זצוק"ל. וכך משמע נמי מהרמב"ם (פ"ה דמקואות ה"ה). וכך נראה נמי מש"ע (י"ד ר"א סי"ט) שכתבו שנתערבו ב' מקואות שאין בכל א' מ' סאה. א"כ משמע ברור הא שניהן יחד כשנתערבו היו מ' סאה. ואין להקשות א"כ קשה דיוקי דרישא וסיפא אהדדי ולמה נקט בסיפא שנתערבו ג' לוגין במקוה א' חסירה. ליפלוג וליתני בדיד' ברבותא טפי. דאפי' ב' מקואות חסירות שנתערב בכל א' לוג ומחצה. ונתערבו ואין בשניהם יחד מ' סאה פסול. י"ל דאדרבה הא רבותא טפי. דאע"ג שנחלק כל התערובות. ואיכא למימר מדנחלק כל התערובות והרי יש בילה בלח בלח. א"כ אין ג' לוגין במקום א'. אפ"ה פסול. משא"כ ב' מקואות חסירי' שנפל לכל א' לוג ומחצה. ונתערבו ואינן יחד מ' סאה גם לר' יהושע פסול. אמנם מלשון הר"ב לא משמע כן. דהרי כתב (בד"ה ולזה). וז"ל ונתערבו והרי יש כאן ג' לוגין מים שאובין שהן פוסלין את המקוה. אעפ"כ כשירים. עכ"ל הטהור. והרי מלשון זה משמע טפי דהשתא כשנתערבו עדיין אין בשניהן יחד מ' סאה. וגם לישנא דמתני' דקאמר שאין בהם מ' סאה. משמע טפי שאין בשניהן יחד מ' סאה. ואין להקשות להר"ב מלעיל (פ"ב מ"ה). בג' גומות שבמקוה. דדוקא כשנתהוו מ' סאה כשירים קודם שיתערב הלוג שבגומא הג' כשר. והרי הכא להר"ב כשר התערובות אף שנתערב הלוג הג' קודם שנתהוו מ' סאה. וגם לפירוש של שאר רבותינו הנ"ל קשה. דהרי התם מצרכינן שיהיו מ' סאה קודם שיגיעו להלוג הג' שבגומא העליונה. והרי רבותינו הנ"ל מכשירין גם אם באותה שעה שנתחברו הג' לוגין שאובין נתחברו נמי המ' סאה כשרים. י"ל התם שכשנתחברו הג' לוגין הי' קצת מהן בעין. גרע טפי מהכא שכשנתחברו הג' לוגין. בב' תערובות נתחברו. אמנם תמוה מאד לפי' רבותינו הנ"ל. דמ"ש הכא מאילו הי' בב' כלים בכל א' לוג ומחצה. ונפלו זה אחר זה במקוה החסירה ממ' סאה. ונפילתן הי' שפסק הראשון קודם שפסק האחרון דכשר (כשלהי פרקן). וא"כ למה נפסל הכא כשלא היו ב' המקואות יחד מ' סאה. ותו וכי לאו ק"ו הוא. ומה התם שהיו ב' המקואות החסירים יחד בשעת נפילת ב' הכלים שבכל א' לוג ומחצה. אפ"ה כשירים. מדנפלו מכלי הב' אחר שפסק הראשון. כ"ש הכא שנפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה. שמתחלה לא באו יחד הג' לוגין. וכשנתחברו בתערובות נתחברו. מכ"ש דהול"ל שכשר. והנני עומד כערער בערבה. דואג ומצטער לינק משדי תורת ד'. ואבינו שבשמים ברחמיו יאיר עיני בחמוקי ירכי תה"ק. ואפשר דבנתכוון לרבות מיירי:

ונפלו לזה לוג ומחצה וכו'. ס"א ונפל לזה לוג וכו':

אבל מקוה וכו' עד סוף מתני' בהר"ן ז"ל ס"פ כל הבשר וכתב שם בשם הרמב"ן ז"ל דבחתיכה עצמה נעשית נבלה פליגי ר' יהושע וחכמים דמים פסולים שנתערבו בכשרים לר' יהושע אין פוסלין אלא לפי חשבון ולרבנן כולן נעשים שאובים ופוסלין ופליגי רבנן אמתני' דתמורה ודתרומות דתנן התם דאין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ושם דחה הר"ן ז"ל פי' זה ע"ש:

שהיה ר' יהושע אומר וכו'. צ"ע מאי רבותיה מדרישא ובזה אפשר שיתיישב אי חכמים היינו ר' יוסי:

וחסר אפי' קורטוב. כך צ"ל. ועיין במה שכתבתי בפי"ב דמנחות סימן ד' בשם התוס':