משנה מקוואות פרק ב׳ משנה ח׳

סייד. הפועל מן הסיד אומר ר' א) (שמעון) שלא ישבר העציץ לפי שהמים אשר הגיעו בתוך העציץ אצלנו שאובין ואם היה בהן ג' לוגין ושברו יפסלו כמו שיפסלו המים שאובין והלכה כרבי (שמעון):

אם היו המים צפים ע"ג כל שהוא ישבר. פירש הר"ב שלא נשאבו המים דכל שעה הן מחוברים. ומסיים מהר"ם ישבר העציץ שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים ע"ג ויהיו שאובים ואז יפלו ממנו לבור ויפסלוהו אם אין בו מ' סאה ואם לאו לא ישבר אם מי העציץ הם הרוב. דרוב בהמשכה לא. ע"כ:

ורי"א בין כך ובין כך ישבר. אבל לא יכפה דחשיב תפיס' ידי אדם יותר ממניח קנקנין לנגבן. דהתם לא חישב עליהם לקבל' מעולם. דלא העלם אלא לנגבן. ב"י בשם הרא"ש:

הסייד ששכח עציץ בבור דרכם היה לסייד הבורות שלא יתבלעו המים בדופני הבור. וכדאמרינן באבות בור סיד שאינו מאבד טפה. ומיירי הכא שהסייד שהביא לשם הסיד שבתוך העציץ. לאחר שסייד הבור שכר העציץ הריק בתוך הבור. ונתמלא העציץ ממי גשמים שכבר היו בתוך הבור. אלא שלא היו מ' סאה. ונשקע העציץ בהן ונתמלא מים. ואי"ל יעלהו דרך שוליו. דאז לא יפסלו המים שבתוכו למים הכשרים שבבור [כלקמן פ"ז מ"ו]. ליתא. דזה לא מהני רק בשיש עכ"פ מ' סאה מצומצמות בתוך הבור. משא"כ הכא דאין מ' סאה בהבור. אם לא ישבור העציץ לגלות דעתיה דלא הו"ל בהן תפיסת ידי אדם בשעה שנתמלאו. אז אפי' קודם שיעלן נעשו שאובין למפרע:

ונתמלא מים אם היו המים צפים על גביו כל שהו דכשיהי' כן עי"ז משעה שבא קלוח המים שבבור לתוך העציץ עד השתא. תמיד היו מים שבעציץ מחוברים למים שבבור:

לא ישבר דמדאינן מחוברין יחד למים הכשרים נעשו שאובין. ושבירה לא מהני להו כבמשנה ז'. דהכא שאני שלא העמיד העציץ לנגבו:

ורבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יהושע נמי ס"ל דהכא שלא העמיד העציץ לנגבו. דהיינו ההיפוך מלחלוח המלוי. גרע טפי מלעיל. ולהכי גם לדידיה לא מהני כפיי'. רק גלוי דעת אלימתא ע"י שיבור העציץ [ועי' מכשירין פ"ד מ"ח. רק התם יש בהמקוה מ' סאה ולא נעשו מים שבקדיר' שאובין]:

כך פירשתי ע"ד כל רבותינו דאקמוה למתני' שכבר היו מי גשמים בבור כשהעמיד שם העציץ. אולם לרבינו הש"ך (ר"א סקצ"ה) מיירי שנתמלא העציץ ממי גשמים שירדו לתוכו. ול"מ א"א לומר כן. דא"כ אפי' היו המים צפין ע"ג לכ"ע לא הוה מהני להו שבירה אפי' יש ג' לטיבותא כסי' נ"א. דהיינו שירדו מי הגשמים תחלה לבור ואח"כ לתוך העציץ. וגם שהמים שבעציץ לא היו יתירים מהמים שבבור תחלה. וגם שהרוב ממ' סאה יהי' ממי הגשמים שירדו אח"כ. אפ"ה נפסלו לכ"ע. דעד כאן לא מקלינן בכה"ג לעיל במשנה ז' כר' יהושע. רק התם דלנגבן העלן. והם נתלחלחו בהיפוך מכוונתו משא"כ הכא ואין לומר דהתם נקט שהעלן לנגבן לרבותא דר"א. ליתא דהרי גם בש"ע (ר"א סמ"ב) נקט שהעלן לנגבן אע"ג דקיי"ל כר' יהושע ואע"ג דהכא בשכח העציץ מיירי. והרי בשכח כשירים לב"ה (לקמן רפ"ד). עכ"פ הרי סתמא משמע אפי' שכחו שם אפי' בשעת קישור עבים. ובכה"ג גם לב"ה מחשבו שאובין. וכיון שכן אם מים צפין על גבי העציץ גרע טפי. מדנפסלו המים שבבור עי"ז משום דקודם ששבר העציץ כבר נתערבו מים שבבור עם השאובין שבעציץ. ותו דאי מיירי הכא כלעיל שנתמלא העציץ מגשמים שירדו לתוכו. למה לא מצריך ר"א כי התם שיהי' עונת גשמים. ושיהי' בהן כמעט מים בבור. ותו אי מיירי הכא שירדו הגשמים לתוך העציץ אחר ששכחו בתוך הבור. לא ידענו מה מהני שהשתא צפין יחדיו. והרי קודם שנתמלא העציץ כבר נפסלו המים שבתוכו. וההשקה שאח"כ לא מהני להו. מדאין בהבור מ' סאה וצ"ע:

אם היו המים צפים על גביו כל שהוא. פי' ע"ג העציץ דלא חשיבי המים שבתוכו שאובי' כיון שמחוברין למקוה וישבר את העציץ אבל אם הגביה ועירה המים למקוה נעשו שאובין ואם לא היו צפים נעשו שאובין ור' יהושע סבר אפי' אין המים צפים על גביו לא חשיבי שאובין וישבר אבל לא יכפה דחשיב תפיסת ידי אדם יותר ממניח קנקנים לנגבן דהתם לא חישב עליהם לקבלה מעולם דלא העלם אלא לנגבם הרא"ש ז"ל ועיין על זה בבית יוסף י"ד סימן ר"א דף רמ"ד. תניא בתוספתא ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר משום ר' יהושע אף יטה ובלבד שלא יטול ויערה ע"כ כפי מה שהגיה הר"ש ז"ל ונראה מתוך פירושו ז"ל דהאי תוספתא קאי אמניח קנקנים דמתני' דלעיל שפירשה כך ישבר ולא יטה. אף יטה היינו יכפה דמתני' ומתני' רבי יוסי ואליבא דרבי יהושע ע"כ: