משנה מידות פרק ג׳ משנה ד׳

לפי שזכר שהיו מנגבים אותו במפה אמר שהטעם שמחמתו אסור להחליקו בכלי החליקה והיא רדידה של ברזל שמחליקין בה הבנאין הכותלין ונקראת כפיס מיראה שמא יגע הברזל באבני המזבח ואח"כ הגיד הרחקת השם יתברך לו ההרחקה הזאת הגדולה ואמר שהברזל וכו'.

וההיכל פעם אחת בפסח. כל הבנין גם יחד קורא היכל. עיין זה פ"ד ריש מתני' ו':

[*בכפיס ובס"א בכפים. ונ"ל שכך היתה גי' הר"ב שכתב בכפות. ואע"ג שבמקרא הכף בל' נקיבה. כבר מצאנוהו בל' המשנה בל' זכר במ"ד פ"ה דתמיד. ושם פירשתי בס"ד. והרמב"ם בפירושו כתב שנקראת כפיס. וגם בחבורו פ"א מה' בה"מ. העתיק כפיס בסמ"ך]:

מבקעת בית כרם משם מביאין אותן, מדהיה שם אבנים חלקות בלי פגם:

וחופרין למטה מהבתולה ר"ל למטה מקרקע בתולה, שניכרת שלא חפרוה מעולם, וגם לא נגע בהן שם ברזל. [ונ"ל דחומרא בעלמא היה להביא מקרקע בתולה., דמצד הדין אף אותן שלמעלה ממנה כשרים, דמהיכא תיתא נחזיק איסורא שנגע בהן ברזל]:

ומביאים משם אבנים שלמות וחלקות:

שלא הונף עליהן ברזל ר"ל שלא נגע בהן ברזל:

שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר נ"ל דהאי לכל דבר ר"ל לא לבד למזבח ולכבש, דכתיב בהו בהדיא לא תניף עליהן ברזל אלא אפי' אבני היכל ועזרות, כשנגע בהן ברזל, או כשנפגמו פסולות. רק דבהיכל ועזרות אין נגיעת ברזל או פגימה פוסלין, רק כשנפגמו, או כשנגע בהן ברזל בפנים, כשכבר הם במקום הקודש, אבל בחוץ ממקום המקדש מותר לסתתן בברזל. וכ"כ כשנפגמו בחוץ לא נפסלו, רק מחליק הפגם ומכניסן לבניין. אבל אבני המזבח וכבש, אפי' נגע בהן ברזל או נפגמו בחוץ. פסולים למזבח וכבש [כרמב"ם פ"ב מבחירה הט"ו]:

נפגמה אחת מהן אפי' אחר שנבנת האבן במזבח:

ומלבנים אותן פעמים בשנה בסיד מפני רבוי הדמים שמצויים שם, וגם מדיד הכהנים ממשמש בהן יותר מבהיכל:

ואחת בחג ר"ל קודם הפסח וקודם חג הסוכות:

ר"ל מקנחו במפה לחה לנקותו לכבוד שבת. גם קודם שיצא המשמור מקנחים הדמים שזרקו כל השבוע [ול"מ נ"ל דמדלא קאמר מקנחו או הול"ל מדיחו, משמע דהאי מלבנו ר"ל מלבנו ארעי במפה טבולה בסיד וכן משמע קצת מרמב"ם פ"ב מבחירה ע"ש]:

מפני הדמים אבל מודה דבפסח וסוכות מלבנו יפה בכפיס עץ בסיד. ולרמב"ם במפה טבולה בסיד:

לא היו סדין אותן המזבח וכבש והיכל ועזרות:

בכפיס של ברזל מוירער קעללע של ברזל:

שמא יגע ויפסול נ"ל דבמלת שמא קמ"ל דאפילו רוצה המסייד ליגע בכפיס רק בטפילת סיד שבמזבח, והרי הוא חוצץ בין המזבח לאבן. אפ"ה חיישינן שמא יגע באבן ממש. [ואילה"ק הרי היו משתמשין בראש המזבח במגריפות וצנורות (כרפ"ב דתמיד). דאף את"ל של נחושת היו, ורק ברזל פוסל במזבח, ולא נחושת ושאר מיני מתכות. דהרי מזבח עצמו של נחושת היה במדבר, עכ"פ גם סכיני ברזל מצויין שם (כרפ"ו דזבחים), ואיך אפשר ליזהר שלא יגעו הכהנים בסכיני ברזל במזבח, רק שעל כרחך שהיו הכהנים נזהרין מליגע בהן באבן במזבח, אלמא דלא חיישינן שיגע בברזל באבן עצמו. י"ל התם כהנים בעבודתן זריזין הן [כשבת ד"כ ע"א]:

שהברזל נברא לקצר ימיו לא שלזה לבד נברא, דהרי נברא לכמה מלאכות שלצורך חיי האדם. אבל ר"ל שהוא עשוי לקצר ימיו של אדם, שכל המלחמות נקראו על שם חרב, וגם אין לך דבר שממית במקצתו כברזל (כסנהדרין דע"ו א' ויבמות דע"ו א'):

והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם שאדם חוטא ומקריב קרבן, וקול ה' קורא גם ה' העביר חטאתך לא תמות. וגם כהן שחייב מיתה, ועובד עבודה, מאריך ימיו עד שיגמור עבודתו [מכות די"ב א']:

אינו בדין שיונף המקצר על המאריך דאין קטיגור נעשה סניגור [כר"ה כ"ו א']. להכי מחמרינן בה לחוש בה אפילו בספק נגיעה. וילפינן היכל ממזבח:

ולרכ"מ שם הי"ד וט"ו. אבני היכל ועזרות אין פוסל בהו נגיעה בברזל אפי' כשנבנו כבר והם בפנים. רק לעשות בהן מלאכה שצריך ברזל, כגון לסתתן או להקיש עליהן בקורנס ברזל, אסור בפנים. ולפע"ד לא משמע כן מרמב"ם וממתני' דנן, מדקאמר לכל דבר, שדוחק לומר שכוונת התנא דאפי' נפגם שלא בברזל (כר"ב). חדא דזה פשוט, וכי פגימה א"א רק בברזל. ותו דאם שכך הוא האמת דפגימת המזבח טפח. ופגימת אבניו כתגירת צפורן. ואפי' נפגמו ביד [כחולין די"ח ב'], עכ"פ אם כך היה כוונת התנא הול"ל בכל דבר. וגם דוחק לומר דקאי רק אכבש, אע"ג דלא כתיב ביה בהדיא לא תניף עליהן ברזל. אבל אילה"ק לדברינו הרי על גג ההיכל היה כליא עורב של ברזל כלקמן (פ"ד סי' נ"ט). דנ"ל דמדהי' התקרה והמעזיבה חוצצין, לא חשישו משום נגיעתן בהיכל, וכן מוכח דהרי לקמן אפי' במזבח קאמר דאין סדין בכפיס ברזל רק שמא יגע ויפסל, משמע דכשלא יגע רק בהפסק סיד נגיעה ע"י דבר אחר לא שמה נגיעה [ועי' בי"ד קכ"ד לענין מגע עכומ"ז ביין]. ומשום גג גופי' אין לחוש, דרק עליית ההיכל נתקדש ולא גגו [כפסחים דפ"ו א']:

אחד אבני הכבש וכו' ביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' י"ד:

ומביאין משם אבנים וכו' כצ"ל:

שהברזל פוסל בנגיעה אפילו לא נפגם ואם נפגם אפילו שלא בברזל אלא בעץ או באצבע נפסל והיינו דקתני אח"כ ובפגימה בכל דבר. וכתב הר"ר משה נאגר ז"ל בספר לקח טוב סוף פ' יתרו וז"ל ומ"ש עליה עליהן מיבעי ליה כדקאמר לא תבנה אתהן וכו' פי' מורי הרב י"ץ כי רמז לנו הדין שאם אבן אחת נפגמה או נגממה אחר שנבנית במזבח או בכבש אמרו ז"ל אותה האבן פסולה והשאר כשרה. ע"כ:

לא היו סדין אותם בכפים של ברזל. משמע לי קצת שהראב"ד ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל גרסי בכפיס בסמ"ך דוק בפ"א דהלכות בית הבחירה:

שמא יגע. גם ביד הלשון כך שמא יגע באבן ויפסול ומשמע שאם היה בודאי שלא יגע בכף של ברזל אלא למעלה בסיד לא היה איסור בדבר אלא משום דגזרינן דילמא אתי למינגע באבן המזבח עצמה ומשמע מלשון מתני' דנגיעת ברזל אינה פוסלת רק במזבח או בכבש אבל בשאר מקומות בית המקדש כגון העזרות והלשכות דוקא השמעת קול אסור וכדכתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אבל ליגע בהן ברזל אפילו בפנים אין בכך כלום וכמו שכתב מהרי"ק ז"ל שם פ"א ובתוספתא דב"ק פ"ז משמע דשאר מיני מתכות לא נפסלו אפילו למזבח. והובאה בילקוט פ' משפטים סימן שי"ח:

והמזבח נברא. אית דגרסי נבנה אכן בת"כ פ' קדושים פ' י"א קתני להא בשם ר"ש בן אלעזר וגם שם אני רואה הגרסא והמזבח נברא בריש. וגם הר"ר יהוסף ז"ל גריס נברא בריש והגיה אינו בדין שינוף ס"א שיונף ע"כ. ובספרי פ' מסעי גרסינן דוגמא לזה עד מות הכהן הגדול ר"מ אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכ"ג מאריך ימיו של אדם אינו בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפנימי שמאריך ימיו של אדם ע"כ: