משנה מידות פרק ב׳ משנה ו׳

העזרה מוחלטת והוא שאמר עליה כאן כל העזרה וכו' הוא מתחלת עזרת ישראל ולמעלה עד עשתי עשר אמה אחורי ההיכל כמו שיתבאר בסוף מסכ' זו ומקום זה הוא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והוא הנקרא מקדש מוחלט וכבר ביארנו פעמים שזה הוא ת"ק שאומר ששערי העזרה הן י"ג אבל חכמים אומרים שבע ונותנין טעם ששלש עשרה השתחויות כגגד י"ג פרצות שהיו בסורג כמו שהקדמנו בפרק זה.

עזרת ישראל היתה אורך קל"ה. פי' מצפון לדרום וכל מדה יתירה קרוי אורך. כמ"ש רש"י בספר מלכים ובספר יחזקאל. ומה קדושת ע"י יתירה משל נשים. וכן של כהנים יתירה משל ישראל תנן במ"ח פ"ק דכלים:

[*עזרת ישראל. כתב ראבי"ה עזרת ישראל מצאתי נקוד [העי"ן בסגו"ל] וכן נראה דשם דבר הוא לשון עזרה דבפרק תפלת השחר בירושלמי מפרש עזרה שמשם עזרה באה לעולם שנאמר (תהילים כ׳:ג׳) ישלח עזרך מקדש וגו']:

פספסין. אפשר שלא היו אלא כשיעור פס יד. לכך נקראת פספסים כאותו ששנינו במסכת נגעים פי"א מ"ז. [*ומ"ש הר"ב שהם ראשי קורות בולטות כו' א"כ אין איסור נטיעת עץ בעזרת ישראל והיו הראשי קורות בעזרת ישראל מגיעות עד מקום עזרת כהנים וכההיא דפרק דלעיל מ"ו בבית המוקד. ומסתייע לדברי הראב"ד שהבאתים בפרק אחרון במ"ד בד"ה אבא שאול כו' כפי המובן בתחלת לשונם אבל שם כתבתי שיש סתירה בדבריהם]:

והדוכן. מפורש במ"ב פ"ז דכלים. [ומ"ש הר"ב שעולין בהן לדוכן לברך את העם הרר"ש]:

כל העזרה היתה אורך קפ"ז כו'. מפורש בפרק האחרון:

ושלש עשרה השתחויות היו שם וכו'. הכל נשנה כבר במ"ג פ"ו דשקלים וע"ש:

[*שער העליון. כתב הראבי"ה ועליון הוא להר כי היה ההר משופע ויורד. אבל בפ' כיצד מעברין בירושלמי משמע דשער העליון הוא שער המזרח ושנקרא שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל והחיל ועזרת הנשים ומעלה יתירה ע"כ. ואיני יכול לישבו. ויש לפרש שהוא למעלה בקדושה מעזרת נשים וחיל. כדאיתא ריש כלים. והיינו דמסיים ומעלה יתירה. ונראה שהיה מכוון כנגד המזבח עכ"ל. ול"נ דודאי שער העליון דהכא בדרום והא דירושלמי שם מושאל לשער שבמזרח מאותו טעם דמסיק ואינו הך דהכא:

שער הנשים. כתב ראבי"ה ונראה שבשער הנשים היו הנשים יוצאות מן [העזרה שלהם] שהרי לא היו יוצאות בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל. שבצד דרום לא היה שער בע"נ. והיו מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה [השער]. עוד כתב שהנשים היו עומדות שם בשעת סמיכה ושחיטה [ועיין מ"ח פ"ט דמנחות] ואע"ג דאמרינן אשה בעזרה למה לא קשיא מידי עכ"ל:

שער השיר. כתב ראבי"ה דרך שם היו מביאין מן המחילה כלי שיר עכ"ל:

ושנים במערב לא היה להם שם. כתב ראבי"ה האחד משוך כלפי דרום. והשני כלפי צפון [כדי] שלא יהיו כנגד קדש הקדשים כדי שלא יפנו אחוריהן [ביציאה] לקדש. עכ"ל]:

על רוחב אחת עשרה :

על רוחב אחת עשרה שאין ישראל רשאין לכנוס משם ולהלן רק בשעת סמיכה ותנופה [כפ"א דכלים]. [מיהו י"ל דאע"ג דהמשנה שם לא הזכירה רק סמיכה ותנופה. ה"ה כל שהיה צורך היו ישראל מותרים לבוא שם. דהרי ברגלים כשהיתה עזרה מלאה מישראל, נמשכין משם לבין בית החליפות וכותל העזרה, ומשם לי"א אמה שאחורי בית הכפורת [כיומא דכ"א א' ורש"י שם], וכמו שכתבתי לעיל [ועמ"ש לקמן פ"ה סי' ט']:

וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים ר"ל ראשי קורות שרחבות כפסת היד, יוצאות בכל גובה החומה שבסוף עזרת ישראל וסמוך להתחלת עזרת כהנים, בכותל צפון ודרום. כדי שיהיו לסימן לישראל שאינן רשאין לילך להלן לעזרת כהנים:

מעלה היתה וגבוהה אמה ר"ל מעלה שגבוה אמה מפסקת בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. ואע"ג דכל מסכת מדות ראב"י היא [כיומא ט"ז א'], אפ"ה קאמר הכא ראב"י אומר, דקמ"ל דפליג בהא את"ק, ואפ"ה, קיי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי [יבמות מ"ט ב']:

והדוכן הוא אצטבא של אבן שחצבו בה ג' מדרגות:

נתון עליה נ"ל דר"ל שהדוכן היה מונח למעלה וסמוך לאותה מעלה בעזרת כהנים. וכנגד הדוכן שוב היה ההר מגביה א"ע אמה וחצי. [אבל אי"ל שהדוכן היה מונח ממש על אותה מעלה. והחצי אמה היתירה של הדוכן היה פורח באויר. ליתא, דהרי לקמן במתני' קאמר דעזרת כהנים היה גבוה מעזרת ישראל ב' אמות ומחצה, דהיינו אותה מעלה של אמה ואמה וחצי של דוכן]:

ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה בגובה, שעליהן עמדו הכהנים לברך העם [רש"י]. [ואע"ג דבשלהי תמיד תנינן דעל מעלות האולם עמדו לברך העם. נ"ל דכשהיה להם שם המקום דחוק מריבוי כהנים עמדו השאר על המעלות הללו בשעת ברכת כהנים. וראיה ברורה לדברי נ"ל דמהא דאמרינן [קדושין דע"א א'], אמר ר' טרפון, פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן [ופירש"י לברכת כהנים] והטיתי אזני לכה"ג, ושמעתי שהיה מבליע השם בנעימות אחיו הכהנים. ור"ל שהכה"ג לא רצה לעמוד צפוף בין רבוי הכהנים שעל מעלות האולם, עמד כאן בין המועטים ברווח. אבל אי"ל דרק הכהנים שעבדו באותו יום עמדו על מעלות האולם, אבל שאר הכהנים שלא עבדו אותו יום עמדו על הדוכן בשעת ברכת כהנים. ליתא. דהאיך אפשר שיהיה הכה"ג בביהמ"ק ולא יעבוד, והרי מקטיר חלק בראש [יומא די"א א']. ותו אפילו לא עבד היה ראוי לכבדו לעמוד במקום הראוי יותר לברכת כהנים. אלא וודאי כדאמרן. מיהו עיקר תשמיש הדוכן היה ללוים לומר עליו שירה בזמר בכל יום [כערכין סוף פ"ב]:

נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה ר"ל רוב רוחב עזרת כהנים. דהרי מהמעלה העליון ולמטה לא היה גבוה כל כך, והרי כל המעלות הללו בעזרת כהנים היו:

כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע דהיינו משער המזרחי של עזרת ישראל עד החומה המערבי שאחר י"א אמה שאחורי ק"ק [כלקמן ריש פ"ה]:

ושלש עשרה השתחויות היו שם דכל המקיף רווח העזרה זו כלעיל סי' ז', היה צריך להשתחוות י"ג פעמים:

כנגד שלשה עשר שערים כדקא חשיב להו ואזיל. דכשהגיע המקיף מבחוץ נגד כל שער הפתוח לעזרה, משתחווה לה' ומודה על נוי הבנין לעיני הנכנסין שם. ולמ"ד [לעיל פ"א מ"ד] ז' שערים היו לעזרה, נותן טעם לי"ג השתחויות נגד י"ג פרצות שפרצו מלכי יון [לעיל מ"ג], דכשמגיע המקיף בפנים נגד כל פרצה שפרצו בהסורג שחזרו ישראל וגדרוה, משתחווה. והא דלא חשיב הכא הפתח שמלשכת הגזית לחוץ, ושמלשכת פרהדרין לחוץ, שהרי על כרחך היו פתוחין לקודש ולחול [כיומא דכ"ה א'], וא"כ הו"ל כשאר פתחי עזרה שיוכלו לצאת ולכנוס בהן מהחול להקודש. יש לומר הנך רק פתחים קטנים היו לאדם יחידי ולא נאות להם שם שער:

שערים דרומיים סמוכים למערב רצה לומר ד' שערים דרומיים היו יותר קרובים למערב. ואלו הן, שער וכו':

שער העליון דמדהיתה העזרה משפע ועולה, לכן השער היותר קרוב למערב נקרא שער העליון, ולא אתפרש מה היה משמש:

שער הדלק שבו מכניסין עצים למערכה. או שבו מכניסין אש למזבח [כלעיל פ"א מ"ד]:

שער הבכורות שבו מכניסין בכורות לסימן, שאע"ג שכולו לכהנים אפ"ה מותר לשחטן גם בדרום [שם מ"ד]. וכל אלו השערים שמן מוכיח עליהן מה היו משמשין. גם אין בהן פלוגתא. להכי לא שאל התנא למה נקרא שמן כך:

שער המים עי' לעיל פ"א מ"ד:

ובו המים מפכים ר"ל נחל קטן יצא בשער זה רחב כמלא פי פך קטן. [ואפשר שהוא היה אמת המים שעובר בעזרה הנזכר [פסחים כ"ב ב'] ובכמה דוכתי בש"ס]:

ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית של ההיכל. שעיקר יציאתו כקרני חגבים יוצא מק"ק. [ולא ידענא למה לא נקרא שער המים משום בית הטבילה שהיה ע"ב [כיומא דל"א א']. ואפשר משום דהיא היא, דהבית הטבילה שעל השער נתהווה ע"י וואססערקונסט מהנחל שעובר תחתיו. ואע"ג דביומא שם אמרינן דמעין עיטם באו המים לבית הטבילה הנ"ל, י"ל דגם הנחל הקטן הזה יוצא מעין עיטם. או דעשו סימן מדבר הנראה לכל]:

שער יכניה מפורש לקמן:

שער הקרבן שבו מכניסין ק"ק ששחיטתן בצפון:

שער הנשים שבו נכנסין הנשים לסמוך על קרבנן. ואף למאי דקיי"ל [ברמב"ם פ"ג מקרבנות] דאין נשים רשאין לסמוך. עכ"פ צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן, כדאמרינן האיך קרבנו של אדם קרב ולא יעמוד על גביו, [כתענית כ"ז א'], וראבי"ה כתב שבו יוצאות הנשים מהעזרה שלהן, שאינך יכולין לצאת בשער שבו נכנסו, כדי שלא יהפכו אחוריהן אל ההיכל. [ותמהני מי עדיפי מישראל שיוצאין מהעזרה דרך אחוריהן [כיומא דנ"ג א'], ותו דכיון דכל השערים הללו בעזרה היו לפנים מעזרת נשים, א"כ מה מקשה [קדושין נ"ב ב'] אשה בעזרה מניין, והרי משכח"ל שהיתה רוצה לצאת דרך העזרה. ואילה"ק בל"ז מה מקשה התם אשה בעזרה מניין, הרי נכנסו לעמוד על קרבנן, וכדאמרן. י"ל זהו מלתא דלא שכיחי שתביא אשה קרבנות ולא בעלה. וכן תרצו שם תוס' על הקו' מסוטה ונזירה. אבל לראבי"ה שהיה להם שער בעזרה לצאת שם, הרי זה דבר מורגל שתבוא לביהמ"ק כמו אנשים]. ונ"ל עוד שזהו שער קטן דלא חשיב ליה תנא לעיל [פ"א מ"ה], דמדמיוחד רק להנשים, ולדבר שאינו מצוי כל כך, להכי לא היה גדול כשאר השערים. וגם כדי שיהיה להנשים סימן באיזה שער יכנסו, לכן היה משונה בקטנו משאר השערים. ושער השיר דקחשיב תנא הכא, נ"ל דהוא שער בית המוקד דקחשיב התם. וא"כ מדמונה התנא השעריס כסדר ממערב למזרח, היה שער הנשים בין שער הקרבן לשער המוקד. אבל אי"ל דשער המוקד הוא שער הנשים, ושער השיר היה למזרח משער המוקד, והוא היה השער הקטן דלא חשיב ליה התם. דאין טעם למה יעשו לשער השיר קטן. ובל"ז לא מסתבר שיחדו שער לנשים דרך ביהמו"ק מקום שמצויין שם פרחי כהונה להחם. ועי' נזיר [דמ"ה ריש ע"ב]:

שער השיר שבו מכניסין הכלי שיר ממחילה שלהן שבעזרת נשים:

שבו יצא יכניה בגלותו בבית ראשון, כשהוגלה לבבל נכנס תחלה לעזרה והתפלל, ויצא דרך שער זה. ולא פירש התנא טעם קריאת שם רק לשער זה, משום דאין שמו מוכיח למה נקרא כך. וג"ר' עוד שהוא שער הנוציץ שהזכירו התנא לעיל [פ"א מ"ה], דהרי ממערב למזרח קחשיב סידור שערי צפון, כדחשיב בסדור שערי דרום, והרי שער נצוץ היה היותר קרוב למערב, ומסתמא ממנו התחיל התנא למנות סדר השערים. רק שבתחלה היה נקרא שער יכניה, ואח"כ יחדוהו לקיום האש. וכמש"ל [בפ"א] ולכן קראוהו שער הניצוץ:

שבמזרח שער נקנור נקרא כך על שם המנדבו:

ושני פשפשים היו לו שערים קטנים:

אחד מימינו ואחד משמאלו ר"ל שני פתחים קטנים הא' משוך כלפי דרום והב' כלפי צפון, כדי שהיוצאין בו לא יצטרכו לפנות אחוריהן מול ההיכל להדיא, ששער נקנור מכוון היה מול שער ההיכל, [וגם פה נשתבשו המדפיסים בציור ביהמ"ק שבש"ס ומשניות שלא ציירו ב' שערים קטנים אלו]:

ואילה"ק דא"כ לא היה כל הרויח ההוא שבעזרת ישראל רק אלף ותפ"ה אמות מרובעות, וינוכה מזה הרווח הגדול שהיה צריך ללשכת הגזית שהיתה שם כעין בסילקא גדולה [כיומא כ"ה א'], מלבד הרווח שהיה צריך ג"כ לשאר הלשכות שהיו בעזרת ישראל. וא"כ האיך הרווח המועט הנשאר אחר נכיון הלשכות הנ"ל מספיק לכל ישראל בעלותם לרגל. ואי"ל דדרך נס היה מועט מחזיק את המרובה. ליתא, דהרי באבות [פ"ה מ"ה] לא קחשיב נס בזה רק דאע"ג דעומדין צפופין אפ"ה משתחוים רווחים. ואם איתא הרי אפי' עמידתן כשהן צפופין לבד, ג"כ נס לבדיי היה וא"כ הו"ל י"א ניסים, ותנא לא קחשיב רק י' נסים. ונ"ל דאע"ג דמראשי פספסין ולהלן למערב, דשם הוא עזרת כהנים, אסור לישראל לכנס לשם שלא לצורך [ככלים פ"א מ"ח], עכ"פ רשאין היו להמשך ולהתפשט ממקומן בעזרת ישראל לבין הננסין ולכותל צפון של עזרה שהיה ברחבו ח' אמות בכל אורך העזרה [כמדות פ"ג מ"ה]. וכ"כ רשאין להתפשט ממקומן להרווח שבין כבש המזבח לכותל דרום של עזרה שהיה רחב י"ב אמות ומחצה בכל אורך העזרה [כפ"ה מ"ב]. וכמו כן יכלו להתפשט מצפון ודרום כלעיל, גם לבין כותל העזרה ולחליפות, עד הרווח שמזה ומזה להיכל ולק"ק ובי"א אמה רוחב שאחורי ק"ק באורך קל"ה אמה [עי' יומא כ"א א' ורש"י שם]:

כך כ' הרב שהפספסין מן הצד היו. ונ"ל דכוונתו דהיה די בהיכר זה מן הצד כעין לחי שבפתח מבוי בריש עירובין. אבל למטה ברצפה לא היה צריך היכר פספסין, דלא מבעי' לראב"י פשיטא דא"צ היכר ברצפה, דהרי כבר היה שם הפסק המעלה שגבוה אמה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים, דנ"ל דמה"ט לא עשו מהך אמה ב' מדרגות של חצי חצי אמה ככל שאר המעלות, כדי שיהיה להיכר יפה. אלא אפי' לת"ק דס"ל שעזרת כהנים לא הגביה א"ע כלל מעזרת ישראל, עכ"פ גם לדידי' היה שם דוכן שיעמדו עליו הכהנים לברך העם, ומסתמא היה הדוכן בסוף עזרת כהנים כדי שיברכו העם, כמו שכתב המפרש כאן. רק דלת"ק עמד הדוכן על קרקע ישרה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. א"כ עכ"פ גם לת"ק היה עכ"פ הדוכן עצמו היכר ברצפה. ואפשר זה כוונת רש"י [יומא דט"ז א' ד"ה ר"א היא] שכ' שאסקופת שער ההיכל גבוה מאסקופת שער המזרח לראב"י כ' אמות וחצי, וזה תמוה דהרי משנתינו אמרה בסוף נמצא עזרת כהנים גבוה מעזרת ישראל ב' אמות ומחצה, א"כ וודאי שנגד גובה אמה וחצי של דוכן, היה ההר ג"כ מגביה א"ע עוד אמה וחצי, וא"כ יהיה רצפת ההיכל גבוה מרצפת שער המזרח כ"ב אמה [וכמש"ל סי' ל"ו]. אע"כ דלרש"י ל"ג בסיפא דמתני', נמצא עזרת כהנים וכו', ומ"ש המשנה והדוכן נתון עליה וכו' ד"ה הוא, ור"ל דלכ"ע היה הדוכן עם ג' מעלותיו עומד על קרקע ישרה. מיהו אע"ג דהפספסין היו של עץ, אין איסור נטיעת עץ בעזרה רק מעזרת כהנים ולהלן. כך כתב הראב"ד. ולרמב"ם דבכל העזרה אסור לבנות עץ מחובר ובולט, וכמ"ש בס"ד לעיל [פ"א סי' מ"ה], נ"ל דצ"ל דהקורות הללו לא היו מחוברות בהבנין רק תחובין בחוריו שבחומה. או שהיה הפספסין אבנים הבולטין מהחומה:

ופתוחות לעזרת הנשים. תחת אותן ט"ו מעלות:

עזרת ישראל היתה לפנים מחומתה מט"ו מעלות הללו ארך קל"ה כנגד הרוחב של עזרת הנשים אלא שלגבי עזרת ישראל קרי ליה אורך מתוך שרוחב שלה אינו אלא י"א אמה ומנהג המקרא בכל מקום מדה היתירה קרויה ארך והמועטת קרויה רוחב ואפילו הוא אורך לפי דבר אחר וכן עזרת הכהנים מישראל והלאה קל"ה בארך כלפי דריסת ישראל וי"א ברוחב כלפי המזבח:

וראשי פספסין. גזירין של עצים מונחין בארץ רושם וסימן בין דריסת ישראל לדריסת הכהנים ועוד רשאין היו ישראל להיות נמשכין אצל כותלי הדרום רחוק מן המזבח ומשתמשין עד לאחורי בית הכפרת כשהן צפופים והכהנים מהלכין בכל מקום אלא שהללו י"א אמה תשמיש לעצמו הר"ר שמעיה ז"ל. והגיה הרי"א ז"ל וראשן פסיפסין מבדילין וכו' ופי' זו הגירסא ראשן של אלו העזרות כלומר התחלה שלהן היתה פספסין פי' עצים דקים שהיו בנוים שם ע"כ וס"א וראשי וכו':

ראב"י אומר וכו'. פ"ק דיומא דף ט"ז ותוס' פ' החליל (סוכה דף נ"ב.) ופי' הר"ר שמעיה ז"ל מעלה היתה שם בין י"א של ישראל לי"א של כהנים ודוכן הכהנים לברך את העם קבוע בה בתחלת עזרה שלהן וכן נאה ברכת כהנים בראש עזרתם ושל לוים בראש עזרתם וישראל ביני ביני ובאותו דוכן עולות עוד שלש מעלות שגבהה של כל אחת חצי [אמה] שהן אמה וחצי מלבד מעלה ראשונה של אמה הרי שתי אמות ומחצה שגבהו הכהנים מישראל ע"כ. וק"ק לע"ד אמאי אצטריך למתני' נמצאת עזרת הכהנים גבוהה וכו':

ושלש עשרה השתחואות. תוס' פ' שני דייני גזירות (כתובות דף ק"ו:)

ר' אליעזר בן יעקב אומר ובו המים מפכים. פ' יום הכפורים (יומא דף ע"ח.) וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' ז' ובפ"ה סי' ד' ובפ' ששי סימן ג' ו' ושם בשקלים פרק ששי מבוארת משנתנו יותר בארך ע"ש. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג ולא היה להם שם: