משנה מידות פרק א׳ משנה ו׳

כבר נתבאר שבית המוקד הוא בית גדול בשיעורו והיו בארבע זויות של ארבע אלו הבתים כדמות בתי השינה שיש בטירות המלכים שהוא בית קטן בתוך בית גדול והוא מה שאמר כקיטונות הפתוחות לטרקלין וכבר בארנו פעמים טרקלין שהוא בית המלכות וקיטון מקום בית השינה שישנים בו בזמן הקיץ תרגום קיץ קייטא ולפי שהיו אלו הארבעה לשכות שתים מהם והם מצד העזרה קדש ושתים חול עשו בקרקעיתם ממעל שבכות להבדיל קרקע השתים של הקדש מקרקע שתים של חול ופשפש הוא דבר קטן מפסיק מנוקב נקבים קטנים לפעמים עושים אותו מקנים ונקרא מבעאב בל' ערב אצל ההמון ולפעמים עושין מעצים ונקראים אצלנו שבכות ולפעמים עושים בדים על אותו הצורה מאיזה דבר שיהיה והוא נקרא פשפש ולפיכך אין אנו צריכין לבאר שם זה פעם אחרת להבא וכבר הקדמנו אותו בשלישי מתמיד: ומה שאמר לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית ונתן אותן בכאן מערבית דרומית ותרצו קושיא זו בתלמוד (יומא דף יז.) ואמרו דקאי בצפון ומחזיא בדרום דקאי בדרום ומחזיא בצפון ומסתברא דמערבית דרומית הוה קיימא וענין זה הוא שהיתה נתונה בבית המוקד עצמו מערבית דרומית וכמו שזכר כאן וכשמשערין מקומה לנגד העזרה תהא מן העזרה צפונית מערבית כמו שזכר בתמיד (דף ל.) כשנתן אותם בלשכה זו והוא בעזרה והואיל והדבר כן אז תהא לשכת עושים לחם הפנים שהיא רביעית ללשכת הטלאים כמנין תמיד כמו שזכר שם דרומית מזרחית מבית המוקד כמו שזכר כאן ואני ידעתי שאין מבינים זה [נ"א במהרה וכ"ה בדפוס נאפולי] (בגמרא) אלא מראיתו בצורה וזו היא צורת מקום בית המוקד בעזרה וצורת הארבע לשכות שבו והסתכל בצורה ומה שכתוב בה ויתבאר לך כלל מה שכתוב כאן וזו היא הצורה ומבואר הוא שהלשכה הנקראת בתמיד לשכת החותמות היא שגנזו בה בני חשמונאי אבני מזבח והלשכה שיש בה מדורת האש ששם מתחמם מי שטבל כמו שנתבאר בתחלת תמיד היא נקראת בשלישי מתמיד לשכת בית המוקד והוא שאמר כאן עליה שבה יורדין לבית הטבילה ודע זה.

כקיטונות הפתוחות לטרקלין. ל' הר"ב כחדרים קטנים וכו'. וז"ל הרמב"ם כדמות בתי השינה שיש בטירות המלכים שהוא בית קטן בתוך בית גדול והוא מה שאמר כקיטונה הפתוחה לטרקלין וכבר בארנו פעמים טרקלין שהוא בית המלכות [עיין בפי' הר"ב משנה ד' פ"ו דב"ב] וקיטון מקום בית השינה שישנים בו בזמן הקיץ. תרגום קיץ קייטא. ע"כ:

[*וראשי פספסים. כתב הר"ב ראשי קורות יוצאות מן הכותל עד המקום שהוא קדש. כלומר ראשי קורות היו במקום שהוא חול והיו מגיעים עד המקום הקדש ולא במקום הקדש. משום איסור דלא תטע וגו' כל עץ אצל מזבח כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ק דתמיד. ועיין בפרק דלקמן משנה ו'. ועוד עמ"ש בפרק אחרון משנה ד' בד"ה אבא שאול כו'. ופי' לשון פספסים תמצא בפרק דלקמן שם]:

לשכת טלאי קרבן. כתב הר"ב שהיו שם טלאים מבוקרים לתמידין כדתנן בערכין פרק ב' משנה ה':

דרומית מזרחית. היא היתה לשכת לחם הפנים וסמוכה לעזרה ונמצאת שהיתה מקודשת אתיא כמ"ד אפייתן בפנים בפרק י"א דמנחות ע"ש במשנה ב'. [*ומ"ש הר"ב בית גרמו. עיין רפ"ה דשקלים]:

מזרחית צפונית. בה גנזו בית חשמונאי כו' כתב הר"ב ובמס' שקלים [פ"ה] [מ"ג] ובמס' תמיד [פ"ג] [מ"ג] קורא לה לשכת החותמות וכ"כ הרמב"ם. והא ודאי דלמאי דתנן התם דלשכת טלאים צפונית מערבית ואחריה קא חשיב לשכת החותמות כשאתה מקיף דרך שמאל מבחוץ וכדכתיבנא התם הרי היא לשכת החותמות שבצפונית מזרחית סמוכה ללשכת טלאים אבל קשיא מ"מ דאח"כ קא חשיב לשכת בית המוקד. והיא בית הטבילה דהכא. ועל כרחינו עומדת בין החותמות לטלאים. שהרי היא ג"כ מערבית והיאך קא מני לה בין החותמות ללשכת בית לחם הפנים. הלכך שפיר מלתא קמאי דהתם גרסינן במשנה איפכא ואחת לשכת בית המוקד ואתת לשכת החותמות. ומ"מ לא שלחתי שם יד להגיה כן בספר. לפי שהתוס' בפ"ק דיומא דף ט"ז גרסי ג"כ כגי' הספרים. דרמו אהדדי. דהכא קאמר שבאחת גנזו בית חשמונאי כו'. והתם קאמר דשאר שתי לשכותיה הוו לשכת החותמות ולשכת בית המוקד. ותירצו דטובא איכא לשכות [וה"נ] כלים שמשמשין שנים ושלשה דברים. ע"כ:

כקיטונות פתוחות לטרקלין טרקלין הוא טירת מלכים שהוא בנוי ברווח גדול [עי' מ"ש בס"ד פסחים פ"י סי' נ"א, למה נקרא כך]. וקיטונות הם חדרים קטנים הפתוחים לחדר הגדול [ערוך]:

וראשי פיספסין מבדילין בין קדש לחול ראשי קורות שרחבות כפיסת היד יוצאות מזה ומזה בכותלי מזרח ומערב באמצע הכותל מן התקרה עד הרצפה, להבדיל בין גבול הקודש לחול. שד' לשכות שהיו בו, היו ב' בקודש וב' בחול, וא"כ היה הרווח שבבית המוקד החצי שבולט לחיל חול. ולהכי היה צריך היכר שם כדי לידע עד היכן אסור לישב ועד היכן אוכלין ק"ק:

ומה היו משמשות ד' לשכות הנ"ל:

היא היתה לשכת טלאי קרבן שם היו תמיד עומדים ו' טלאים מבוקרין [כערכין פ"ב מ"ה]. ושם היה שומר א' של לוים [כמשנה א'], [ולא הזכירו התנא לעיל מ"א בפירוש כמו שלא הזכיר שום מקום כששמר הלוי לבד שם. ורק מקום שהיה שמירה כפולה מכהן ומלוי, שם מודיע לנו התנא חשיבות הכהן, שלא היו שומרים יחד רק זה למעלה וזה למטה, כבבית הניצוץ, וזה בפנים וזה מבחוץ כבבית המוקד. עוד נ"ל שבלשכת הקרבן וכ"כ בכל מקום שהיתה השמירה במקום קדוש, היו השומרים מתחלפין משעות לשעות, כדי שלא יצטרך השומר לעמוד כל הלילה (ועי' מ"ש תמיד פ"א מ"א)]:

דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים שם לשין ואופין אותן במקום הקודש. ונ"ל דהנך ב' לשכות מדעשויות לדברים קדושים, להכי הכינום בדרום של בית המוקד, דהיינו בחצי שלפנים שהיה קדוש. ואתיא כמ"ד דלחה"פ נאפות בפנים [כמנחות פי"א]:

בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון כשמשלו היוונים על ישראל בימי אנטיוכוס, הקריבו הרשעים לע"ז על המזבח הקדוש שבביהמ"ק, כרי להכעיס לישראל. וכשנגאלו ע"י חשמונאי ובניו, גנזו אבני אותו המזבח בזאת הלשכה. [ונ"ל דמדהיו האבנים משוקצין, לכן היתה הלשכה זאת בחציה שבחול. ואילה"ק אמאי הרסו המזבח, הרי בכל דוכתא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כלעיל סי' מ"ה), והרי קרקע עולם לא נאסר (כע"ז מ"ה א'). ואת"ל דאע"ג שלא נאסר, אפ"ה מכוער הדבר להקריב עליו לשמים. עכ"פ ק' כיון דמדינא מותר להקריב עליו, האיך הרסוהו ועברו על לא תעשו כן לה' אלקיך (ספרי). נ"ל מדעשו כן לכבוד שמים אינו דרך השחתה ושרי. (כרמב"ם פ"א מבחירה). א"נ נ"ל דלהכי היו רשאין לקעקע כל בנין המזבח, משום שכשנכנסו עכו"ם להיכל, נעשה הכל גם המזבח חולין מדכתיב ובאו בה פריצים וחללוהו (כע"ז נ"ב ב'). ומה דקאמר התם נתברינהו, ופי' רש"י דהיינו לבטלן ע"י עכו"ם. היינו הכל מדרבנן, דלא גרע ממשתחוה להר דאבניו אסורים למזבח (כע"ז דמ"ו ב') והיינו הכל מדרבנן, אבל מדאורייתא לא נאסרו כלל]. ובאותה לשכה מכרו ג"כ החותמות לקרבנות [כתמיד פ"ג מ"ג], רק הכא קמ"ל למה היתה בחול, והתם קמ"ל מה היתה משמשת תדיר:

צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה כהן שראה קרי כשישן בבית המוקד ונטמא, יורד דרך לשכה זו במחילה לבית הטבילה. ומה"ט היתה גם זו בחציה שבחול. ובאותה לשכה היה ג"כ מדורות בית המוקד הקטן שיתחמם שם הכהן שטבל, שאינו טהור עדיין עד שיעריב שמשו. ובבית המוקד הגדול התחממו הכהנים הטהורים [כתמיד פ"ג מ"ג]:

ונ"ל דמלת קיטון הוא יוצא מלשון קוטן וקטנות. דמ"ש רתוי"ט שהוא יוצא ממלת קייטא וקיץ, ל"מ לא נ"ל, דאדרבה בקיץ אין רגילין לישב בחדרים קטנים משום הבלא. ואי נימא דלהכי נקראין החדרים ההם קטנות משום שלא היו דפנותיהן מגיעות לתקרה, ובאלה נאות לישב בקיץ משום אוירא. ליתא. דבסוכה (ד"ג א') משמע דאפי' בדפנות מגיעות לתקרה נקראו קיטונות. ותו וכי מה שבח לבני אהרן שיהיו ישינים בבית המוקד. ובצדם לשכת הקרבן, ולא הי' מפסיק ביניהן לדיר הבהמות רק כותל שאינו מגיע לתקרה. אמנם הא דמצטרך תנא כלל להזכיר כקיטונות הפתוחות לטרקלין. היינו דלא תימא שהד' לשכות אף שהיו פתוחים לבית המוקד, עכ"פ מבחוץ בולטות היו מזה ומזה מכותלי בית המוקד. להכי קאמר כקיטונות וכו' לומר שהיו כל הד' לשכות תחת תקרת בית המוקד הגדול:

ומ"ש הר"ב ורתוי"ט שהיו ראשי הקורות יוצאות במקום החול ולא במקום הקודש, כדי שלא לעבור על לא תטע לך כל עץ וגו'. תמהני הרי בכותלי מקדש גופי' הי' טורות ארזים (כר"ה ד"ד א'). וכ"כ בעמודי מטבחיים היו רביעיות של עץ על גביהן (כתמיד פ"ג מ"ה). וכמו כן בפתחה של עלייה שעל ההיכל. היו בנויים בו כלונסאות של ארז (כלקמן פ"ד מ"ה ועי' עוד פ"ג מ"ח). גם בל"ז לא ידעתי מנ"ל לרבותינו הנ"ל שהפספסין של עץ היו אולי היו מאבן בולטות מהכתלים או מהרצפה, וכן משמע נמי מרמב"ם בפירושו למדות שכתב שעושין אותן הפספסין מכל דבר. ובעיקר העניין ל"מ הי' נ"ל דדוקא בב' לריעותא שיהי' העץ מחובר בבניין. וגם יהי' ראש הקורה בולט מהבניין, אז לבד אסור משום לא תטע לך עץ. דאז הוה דומיא דנטיעה. מדמחוברת ובולטת. משא"כ בעץ שבכותלי המקדש אף שהיו מחוברין ואחוזים בהבניין. עכ"פ לא היו ראשי הקורות בולטין לאויר [דרק לא משוקעין בבניינא היו הקורות שבביהמ"ק בבית שני (כר"ה ד"ד א'), אלא היו הקורות ההם מגולין ונראות מבחוץ, אבל עכ"פ לא היו בולטות ראשיהן לאויר. וכ"כ בכלונסאות שבעליית ההיכל מאן יימר שהיו מחוברות בהבניין ושהיו ראשי הכלונסאות בולטות לאויר. וכ"כ הרביעיות שעל עמודי הננסין אף שהיו בולטות לאויר, מאן יימר שהיו מחוברות בבניין. ולהכי שרי. ויש ראיה לזה דבעי תרתי לריעותא מרמב"ם (פ"א מבחירה ה"ט), שכ' וז"ל אין בונין בו עץ בולט וכו'. דבונין היינו מחובר, וש"מ דתרתי בעינן. בולט ומחובר. ואפשר עוד דכל שאין העץ מחובר בקרקע ממש, רק בחומה או בעמוד המחובר לקרקע, שרי. ואע"ג דכל תלוש המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כתוס' שבועות דמ"ב ב') דבשאל בית ונשרף פטור משבועה דאורייתא מדהו"ל כקרקע (ועי' מ"ש שלהי שביעית בבועז אות ג'). הכא שאני דלא תטע לך אמר רחמנא, ובעינן דומיא דנטיעה דמחובר לקרקע ממש, וכל שמחובר בדבר המחובר לקרקע. לא הו"ל כנטיעה. ובזה יתורצו כל הקושיות שהקשו הראשונים איך הותרו הכלונסאות שמכותל היכל לכותל אולם, ומהכלונסאות שבעליית ההיכל, ומראשי פספסים דמשנתינו ושקבועות בעזרה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים, וכ"כ בעליית ההיכל. וכ"כ לשכת כה"ג שהיתה של עץ. ולפ"ד מתורץ הכל ברחבה בס"ד. וכן משמע קצת דעת המפרש (תמיד דכ"ח ב' ד"ה עמודים)

ד' לשכות. היו בבית המוקד וכו' עד סוף הפרק ביד פ"ה דהלכות בית הבחירה סי' ט' י' י"א ובפ' ששי דהלכות אסורי מזבח סי' ב'. ובפ"ק דיומא דף ט"ו רמינן מתני' דהכא אמתני' דתמיד דאמר להם הממונה צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים וכבר הארכנו שם בפ"ג דתמיד סי' ג' והעיקר דמדות ר"א בן יעקב היא כדמוכח בפירקין דלקמן:

שתים בקדש ושתים בחול. פי' הרב ר' שמעיה ז"ל בית המוקד היה כלו בחול שכן זקני בית אב ישנים שם אלא הלשכות שלו חציין בקודש וחציין בחול ע"כ. ובראשן פסיפסין מבדילין בין קדש לחול כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

בה יורדין לבית הטבילה. ובאותה לשכה היה יורד הכהן שרואה קרי והולך במחילה שתחת בית המקדש כך צ"ל בפי' רעז"ל. וכתבו תוספות ז"ל בפ"ק דיומא דף י"ז דעל כרחין לשכת החותמות ולשכת בית המוקד השנויות בתמיד פ"ג הם היו אותם שתי לשכות דקחשיב הכא במסכת מדות אחת שבה גנזו בני חשמונאי ואחת שבה יורדין לבית הטבילה דליכא למימר הנהו אחריני נינהו שהרי לא היה בבית המוקד אלא ד' לשכות ואי אחרים נינהו א"כ הוו ששה לשכות ע"כ:

טלי קרבן. ס"א שלאי קרבן והר"ר יהוסף ז"ל הגיה טלה קרבן גם הגי' דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושה לחם הפנים ע"כ וכתב בס"א ל"ג עושה:

מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי וכו'. פ' ר' ישמעאל דע"ז דף נ"ב וכתב הר"ן ז"ל שם דף שע"ד ע"א דמש"ה גנזום ולא הכריחו עו"ג שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול ע"כ. כתוב בספר הלבוש יורה דעה סימן קמ"ה אע"ג דקיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דילפינן מאיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו שלו וברשותו אף כל שלו הני מילי כשלא עשה בו מעשה אבל כשעשה בו מעשה אסרה מדרבנן שכן מצינו באבני מזבח שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשקצום מלכי יון לע"ז ואע"ג דשל הקדש היו ולא שלהן היו אפ"ה כיון דעבוד בהו מעשה אסרינהו רבנן ע"כ: