משנה מנחות פרק ו׳ משנה ז׳
מסכת מנחות, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא
הָעֹמֶר הָיָה מְנֻפֶּה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְלֶחֶם הַפָּנִים בְּאַחַת עֶשְׂרֵה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא הָיָה לָהּ קִצְבָּה, אֶלָּא סֹלֶת מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד), וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, עַד שֶׁתְּהֵא מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ:
פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא
ר׳ עובדיה מברטנורא
היה מנופה בשלש עשרה נפה. זו למעלה מזו. וכל זה למצוה אבל לא לעכב, שאם הביא עומר עשרון מארבע סאין או שהביאו משני סאין, לא פסל:
רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה. דאפילו לכתחלה לא נתנו חכמים קצבה מכמה סאין חטין או שעורין מביאין עומר ושתי הלחם ולחם הפנים, אלא רואין בסולת שתהא מנופה כל צרכה ודיו. ואין הלכה כר׳ שמעון:
עוד מפרשים על משנה מנחות פרק ו׳ משנה ז׳
פירוש המשניות לרמב״ם
העומר היה מנופה בי"ג נפה ושתי הלחם בי"ב כו': שם נפה ידוע ואלו הי"ג נפות היתה כל א' דקה מחבירתה על הסדר ודע שאם לא הפליג בנפוי או שלא הוציא עומר מג' סאין או עשרון מסאה כמו שאמרנו בהלכה שלפני זו לא פסל ואין כל אלו אלא למצוה ואין הלכה כר"ש שאומר שאפי' לכתחלה אין בזה קצבה ידוע ואפי' למצוה אין להם קצבה:
תוספות יום טוב
בשלש עשרה נפה. לשון הר"ב זו למעלה מזו. מסיים בברייתא וזו למעלה מזו. עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סלת ופרש"י זו למעלה מזו כל אחת עבה מחברתה עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכולן. ולא היתה קולטת כי אם סובין. והיו הקמח והסלת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה בדקה הימנה והיא היתה קולטת הקרטין סלת. והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה ע"כ. ומ"ש הר"ב וכל זה למצוה אבל לא לעכב שאם הביא כו' לישנא קטיע הוא שה"ל לכתוב ג"כ שאם לא ניפה בי"ג נפה כו' וכמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ה מהלכות תמידין גבי לחם הפנים ואפשר לפי שבברייתא לא אמרו אלא ריבה ומיעט במדת סאין אבל לא הזכירו הנפות ואף הרמב"ם בפ"ח מה"ת לא העתיק אלא לשון הברייתא ולא זכר שאם מיעט בנפות כמו שהזכיר בלחם הפנים ואע"פ דבפ"ח קאי אכולהו. לכך גם הר"ב ה"ק וכל זה למצוה כו' שאם הביא כו' כלומר כשם שאם הביא כו' לא פסל דהכי מיתנייא. בהדיא בברייתא. ה"נ בנפות דמאי שנא. אבל ראיתי בפירש"י שכ' בי"ג נפה הלכה למשה מסיני ע"כ. נראה טעמו דכיון דליכא בינייהו אלא נפה אחת א"א למימר דטעמא משום חדשות וישנות כדלעיל אלא דהל"מ היא. וא"ה דהל"מ היא יתכן לומר דאף לעכב הוא כמו שאר שיעורין דהל"מ כדאיתא בפ"ק דסוכה והם לעכב והשתא בדוקא נקטה הברייתא ריבה ומיעט בסאין בלבד:
שנאמר ולקחת סלת ואפית וגו' שתהא מנופה כל צרכה שתהא סלת ברורה בשעת אפייה. רש"י *):
תפארת ישראל – יכין
העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה כל א' דקה מחבירתה:
רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה מכמה סאין יביא העומר וב' הלחם ולחם הפנים. גם אין שיעור בכמה נפות ירקדן [ומצינו כמה פלוגתות גם בהלממ"ס]:
מלאכת שלמה
בשלש עשרה נפה. פי' המפרש הלכה למשה מסיני. ובגמרא בברייתא פליגי בה רבנן ור' שמעון בן אלעזר דרבנן סברי דשתי נפות לבד היו שם אחת דקה ואחת גסה ובתחלה מניפו בדקה וחוזר להניפו בגסה וחוזר חלילה עד שיהא מנופה י"ג פעמים ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת וחוזרין וטוחנין קרטין והגרוסות והויין סלת רשב"א אומר לא כי אלא י"ג נפות היו שם זו על זו והתחתונה שבכלן עשויה שתהא קולטת את הסלת כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה כן פי' המפרש אבל רש"י ז"ל פי' דר"ש בן אלעזר לא פליג אלא פירושי קא מפרש ע"כ:
היה מנופה בי"ג. זו למעלה מזו וכל זה למצוה אבל לא לעכב וגם אם הביא וכו' כך נראה שצ"ל בלשון רעז"ל:
רש"א לא היה לה קצבה. אלחם הפנים קאי ואין צריך י"א נפה שאפילו מן השוק ניקחת ובלבד שתהא מנופה כל צרכה שנאמר ולקחת סלת ואפית משמע משעת לקיחה תהא ראויה לאפות. רש"י ז"ל:
עד שתהא. אית דל"ג מלת עד וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה. ובגמרא ת"ר סלת ואפית מלמד שניקחת סלת מן השוק ומנין שאפילו חטים יקחנה והגזבר יעשנה סלת ת"ל ולקחת יכול אף שאר מנחות כן יהו ניקחים חטים והקונה יעשנה סלת ת"ל ואפית אותה אותה ניקחת חטים ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות הלכך יקח סלת מנופה כל צרכו מן השוק דמפני החיסכון והחסרון הקל הכתוב בלחם הפנים משום דלחם הפנים שכיח בכל שבת ויש בהם כ"ד עשרון הלכך חסרון גדול הוא לפי שהסלת הניקח מן השוק יקר מאוד מפני שהחנוני משתכר בה לפיכך ניקחת חטים אבל מנחת חטים דלא שכיחא וחד עשרון הואי לא חיישינן לחסרון:
שאלות נפוצות
מה כתוב במשנה מנחות פרק ו׳ משנה ז׳?
משנה מנחות פרק ו׳ משנה ז׳ פותחת במילים ״העמר היה מנפה בשלש עשרה נפה ושתי הלחם״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.
מה מפרש הברטנורא על משנה מנחות פרק ו׳ משנה ז׳?
פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־2 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.
כמה משניות יש במסכת מנחות פרק ו׳?
בפרק ו׳ של מסכת מנחות יש 7 משניות, וזו המשנה ה־7 בו.
עוד: מסכת מנחות · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת
מקורות הנוסח של הפירושים
- נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Menachot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Menachot – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Menachot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Menachot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)