משנה מעילה פרק ד׳ משנה ב׳

חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה כו': התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי כו': כבר בארנו בתחלת מנחות שעולה ושלמים טעונים נסכים והנסכים מן היין והסולת והשמן ושלמי תודה טעונין לחם וכבר נתבאר בזה המסכת שבשר העולה מועלים בו כל זמן שנהנה בשוה פרוטה משום דבר מכל אלו החמשה דברים מקרבן עולה חייב במעילה אם אכל מכולם כזית אם היה פיגול או נותר או שהיה טמא חייב וכן ששה שבתודה מצטרפין לענין פיגול והנותר והטמא ר"ל הראוים להתפגל מהן לא לענין מעילה לפי שהתודה קדשים קלים כמו שנתבאר בזבחים וכבר הקדמנו בתחלת מסכת זו שקדשים קלים אין מועלין בבשרן כלל וגם כן בלחם תודה אין מועלין בו לפי שהוא דומה לבשר ואוכלין כיוצא בו כמו שנתבאר בזבחים ובמנחות. ובתחלת פ' שני ממסכת ערלה שביאר כי אלו הדברים שמנינו כאן עולים באחד ומאה אם נפלו בפחות מזה יהיה הכל מדומע והוא ענין מה שאמר לאסור ושם ביאר שהבכורים נקראו תרומה ועליהם נאמר ותרומת ידך ודבר תורה בחלה שנאמר חלה תרימו תרומה ולפי שנקראו כלם תרומה חייבין על המחובר מהן חומש כמו על התרומה כמו שבארנו בששי מתרומות ובשני מבכורים:

חמשה דברים בעולה מצטרפים זה עם זה. פירש הר"ב לכזית לחייב משום מעלה בחוץ. וכ"כ רש"י ותוס'. אבל בפי"ג דזבחים דף ק"ט כתבו התוס' דאין לפרש להתחייב בחוץ. דהא לא תנן אלא עולה ואימורין אבל חמשה דברים לא דאע"ג דמחייבו בחוץ ה"מ בפני עצמו אבל אצטרופי לא ועוד דלא מחייב בחוץ על לחם שבתודה ועוד חלב ויין היאך מצטרפין. והא אין שעורן שוה זה בכזית וזה בג' לוגין. ע"כ. גם הרמב"ם לא הזכיר הא דמעלה. ומ"ש הר"ב ולחייב משום פיגול ונותר וטמא וכ"כ רש"י והרמב"ם. וכתבו התוס' דזבחים. דאין לפרש לענין מחשבת פגול דאין אכילה והקטרה מצטרפים [כדתנן בסוף פ"ב דזבחים. וספ"ב דמנחות וכלומר בתודה א"א לפרש כן] אלא מיירי לענין אכילה. דמחייב האוכל משום פגול נותר וטמא. ואי מרישא דקתני קדשי מזבח מצטרפין ה"א במין א' קמ"ל אפילו בב' מינין. ועוד תננהו למעוטי דם שאין חייבים עליו משום פגול [כדתנן במשנה ה' פ"ד דזבחים וספ"ח דחולין וכי תימא מאי קמ"ל כיון דתנינא. י"ל כמ"ש בריש ברכות בשם התוס' דכך רגילות המשנה ע"ש] ועוד אשמועינן דחל פיגול אהנך דברים חמשה וששה. וצ"ל דאתיא כר"מ דפ"ד דזבחים משנה ג'. דמחייב בפיגול לנסכים הבאים עם הבהמה וכן במשנה ד' פ"ב דמנחות. והא דחלב ויין מצטרפין. אע"ג דחלב בכזית ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה. אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו [בכזית] וקצת תימה מאי איריא דנקיט חמשה דברים בעולה. הא בשלמים נמי מצטרפין לחייב משום פגול. וי"ל דנקט עולה משום דאיירי נמי במעילה. אע"ג דבתודה לא איירינן במעילה ע"כ. והרמב"ם בחבורו [ריש] פי"א מהלכות מעשה הקרבנות העתיק בבת ה' דברים לענין אוכל כזית מחמשה ביחד דלוקה. שנאמר (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכל נדריך אשר תדור מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל בשר העולה:

וששה בתודה. פי' הר"ב לפגול כו' ולא למעילה שהתודה קדשים קלים. ואין מועלין בבשרה כלל. וג"כ בלחם תודה [ג"כ] *)אין מועלין בו לפי שהוא דומה לבשר ואוכלין כיוצא בו. הרמב"ם:

ותרומת מעשר של דמאי. הארכתי בזה בס"ד במשנה ח' פ"ד דמציעא:

חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה למעילה, אם נהנה מכולן יחד בשוה פרוטה. או באכל מהן פיגול נותר וטמא, מצטרפין יחד לכזית. ואע"ג דכבר תנא במשנה א' דכל קדשי מזבח מצטרפין לכל הנך. סד"א דהני מילי בששניהן מין א', ושניהן מין איסור אחד, אבל אם הן ב' מינין, כגון סולת בהדי יין או בשר, או אם הן ב' מינין אסורים, כגון פגול בהדי נותר או טמא, אימא דלא מצטרפי, קמ"ל דאע"ג דחלוקין במין וגם חלוקים בשם האיסור אפ"ה מצטרפי, מדרבייא קרא, לא יאכל כי קודש הוא [כש"ס די"ז ורמב"ם פי"א מקרבנות]. ואפילו יין דשיעוריה ברביעית, וסולת או בשר דשיעוריה בכזית שאין שיעורן שוה, אפ"ה כשהן דרך אכילה יחד, כגון ששרה פתו ביין, מצטרפי לכזית:

הבשר והחלב והסלת של מנחה שבאה עם העולה:

והיין של נסכי העולה. שצריך שיביא עם העולה מנחה ונסכים:

והשמן שבא עם המנחה:

וששה בתודה שהתודה טעונה לחם. ובזה מוסיף על ה' דברים שבעולה, דכולן מצטרפין לשיעור כזית מפגול נותר וטמא. אבל מעילה לא שייך בבשר התודה, דאין מעילה בקדשים קלין רק באימוריהן [כסוף פ"א].

התרומה תרומה גדולה שנתנת ב' ממאה לכהן:

ותרומת מעשר שהלוי נותן להכהן א' מעשרה מהמעשר שקבל מהישראל. וזה נקרא תרומת מעשר, מדנתרם מהמעשר, ואסור לזר כתרומה גדולה שנותן הישראל להכהן:

ותרומת מעשר של דמאי דאף דדמאי מדרבנן הוא, אפ"ה החמירו בה שתצטרף עם תרומה דאורייתא, כדי שלא יזלזלו בה:

החלה והבכורים שמשנכנסו לשער ירושלים דינן כתרומה לכל דבר, אלא שאסורים גם לכהן עד שהניחן בעזרה, ואח"כ הותרו לכהן, ואסורים לזר כתרומה [כמכות די"ח ודי"ט], רק שאסורים גם אז לכהן אונן [כפסחים דל"ו ב']:

מצטרפין זה עם זה לאסור שכשנפל מכולן שאור לעיסת חולין, בשיעור כדי לחמץ, וחמצו יחד העיסה, נאסרה. וכ"כ בנפלו לקדירה, מצטרפין לאסור בס'. ולא הוו שמות איסור מחולקים. דהנך כולהו איקרי תרומה, ושם א' הוו:

ולחייב עליהם את החומש באכל זר מכולן כזית ביחד בשוגג, משלם קרן וחומש:

והא דנקט עולה, ולא חטאת ואשם. ה"ט משום דאי לאשמעינן דבשר וחלב שלהן מצטרף, כבר שמעינן מרישא. ואי דלצטרפי נסכין שבהן בהדי בשר. הרי נסכים רק בקרבנות שבאין בנדבה כתיבי, וחטאת ואשם אינן באין בנדבה. ואע"ג דחטאת מצורע מפורש בו נסכים אף שאינו בא בנדבה. אפ"ה משום חטאת מצורע לחודא לא בעי תנא למנקט במתני' סתם חטאת. ואילה"ק דעכ"פ הו"ל למנקט נמי שלמים שיש בהן נסכים. י"ל דאפ"ה לא נקטי' תנא מדלא שייך בהו צירף למעילה בבשרן, מדאין מעילה בבשר שלמים אפי' קודם זריקה, משא"כ ק"ק. וכ"ש דלא מצי למנקט בכור ומעשר ופסח מה"ט, דג"כ אין מעילה בבשרן, וגם אין בהן נסכים, מדאין באין בנדר ובנדבה. להכי ניחא ליה למנקט עולה, דאית בה תרתי. דשייך בה צירף למעילה בבשרה, וגם שייך בה צירף לבשר עם נסכים. והא דנקט תודה אף דלא שייך גבה צירף למעילה בבשרה, דהרי אין מועלין בבשר של קדשים קלים. ה"ט מדרצה לאשמעי' דלחם שבה אף שאינו מין קרבן אפ"ה מצטרף עכ"פ לעניין אכילת פגול נותר וטמא. וא"כ שפיר נקט נמי גבה בשר התודה, דאע"ג דלא שייך גבי' צירוף למעילה, עכ"פ שייך גבה צירוף לפגול נותר וטמא. וה"ה דהוה מצי למנקט בשלמי נזיר דנמי מביא כ' לחמין [ועי' בחומר בקדש פ"ב סי' ט"ז]:

חמשה דברים בעולה תוספת פרק השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט.) ועיין במה שכתבו שם דלא אתיא כר"מ. ובגמרא פ' אמרו לו (כריתות דף ט"ז.) וביד פי"א דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ד'. ובגמרא מתני ליה רב הונא לרבה בריה חמשה דברים בעולם מצטרפין פירוש שהיה טועה בגירסת המשנה דקתני בעולה בהא והוא אמר בעולם במ"ם א"ל בעולם קאמרת כלומר וכי אין בכל הזבחים שבעולם מצטרפין אלא חמשה דברים בלבד והא קתני ששה דברים בתודה ומסיק אלא תגי בעולה בהא כלומר חזור בך וגרוס בעולה בהא דבעולה איכא חמשה דברים מצטרפין ולא במקום אחר. [הגה"ה אע"פ שהלשון דחוק נראה לומר שהבן הוא שטעה שלא הבין דברי אמו. ואי היה גרסינן מתני רבה בריה דרב הונא חמשה דברים בעולם א"ל אבוי בעולם קאמרת וכו' הוה ניחא טובא]. פירוש אחר בעולם קאמרת דמשמע דבכל דבר שבעולם מצטרפין אלו חמשה דברים אפילו בחולין ולטמא טומאת אוכלין והא קתני וששה בתודה דמשמע דבזבחים מיירי ולא בחולין אלא תני וכו' רש"י ז"ל. עוד פירש רש"י ז"ל וגם בפירוש לא נודע למי דמתניתין לא קחשיב דם לפי שאין מועלין בדמים וליתיה לא בפגול ולא בטמא כדאיתא בפרק כל הבשר ע"כ:

התרומה ותרומת מעשר מצטרפין זה עם זה. לאסור אם נפלו בקדרה בנתינת טעם. ביד בפרק עשירי דהלכות תרומות סימן ד':