משנה מעילה פרק ג׳ משנה ב׳

המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין כו': מה שאמר מפני שהם ראוים להביא בכולן שלמים הוא הטעם במה שאמר לא מועלין לפי שהשלמים קדשים קלים הם וכבר נתבאר שקדשים קלים אין בהם מעילה אלא אחר זריקת דמים וכבר זכרנו לך פעמים ענין קרבנות נזיר ומה הן וכל דיניהן:

המפריש מעות לנזירותו. כתב הר"ב ולא פירש אלו לעולתי כו'. לאו דוקא דאפילו אמר אלו לחובתי מפורשים הן. כמ"ש במשנה ד' פ"ד דנזיר. לא נהנין. מדרבנן או שמא דאפילו מדאורייתא אסור. דקיימא לשלמים. מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה [ליכא] איסורא דאורייתא איכא. תוס'. ומדברי הרמב"ם פ"א מה"מ נראה דס"ל לא נהנין מדרבנן:

מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים. לשון הר"ב כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש כו' ואע"ג דאיכא נמי בהדייהו כו' וכ"כ רש"י. ולפי זה כשנהנה בכולן מעל ומתני' סתמא תנן ולא מועלין. דמשמע דאין כאן מעילה כלל וכן הא דתנן מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים. משמע דבכולן ביחד ראוי לבא שלמים. לכן נראה כפי' התוס' שפירשו דכיון דלא פירש אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. כלומר והשאר יביא מביתו וכ"כ במסכת נזיר [דף פ"ה] וכ"ד הרמב"ם בפ"ד מה"מ דאפילו נהנה בכולן לא מעל דלא חילק כמו באינך דלקמיה:

מת היו סתומים יפלו לנדבה. בגמ' פ"ד דנזיר דף כ"ד מייתי לה. ופריך והלא דמי חטאת מעורבין בהם. וכתבו התוס'. דה"ה דה"מ למפרך והלא דמי שלמים. אלא דעדיפא פריך מחטאת שאינו כלל בר הקרבה לאחר מיתה. ע"כ. ומשני א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר. פי' התוס' הל"מ היא דסתומים יפלו לנדבה. והקשו דלתני מפני שראוין לבא בכולן [עולה] כדאמר [לעיל] מפני שהן ראוין לבא בכולן שלמים [והתם לחומרא דלא לייתי חולין לעזרה והכא לחומרא דכולו כליל] וי"ל דכשהוא חי שייך למימר מימליך ומייתי בכולן אבל כשמת לא שייך למימר מימליך. ועי"ל דהא דאמר שיכול לשנות להביאן כולן שלמים היינו דוקא היכא דאמר אלו מעות לנזירתי. דמשמע אם ארצה אביא בשליש עולה בשליש חטאת ובשליש שלמים. או אם ארצה אעשה מכולן חטאת. או מכולן שלמים. דלנזירות. משמע שפיר למקצת נזירות. אבל היכא דמת והיו לו מעות סתומין [דיפלו לנדבה] איירי בהפריש מעות ואמר מעות הללו לקרבנות נזירתי. לא יכול להביא בכולן קרבן א'. דהא קרבנות קאמר. הלכך יש במעות הללו דמי חטאת לכך פריך והלא דמי חטאת מעורבין. ובזה מתישב לשון מתני' דלמאי אצטריך למתני והיו לו מעות סתומים. והא בסתומין איירינן והכי איבעי ליה למימר מת יפלו לנדבה אלא [המפריש מעות לנזירותו] איירי דאמר דוקא לנזירותו. דאז יכול להביא בכולן א' [מה שאין כן כשאמר לקרבנותיו] דמשמע אכל קרבנותיו קאמר. ולכך קתני בסיפא מת היו לו מעות סתומים. ואפי' נמי אמר אלו לקרבנות נזירותי כולן יפלו לנדבה. ע"כ:

היו מפורשים וכו'. עיין שם בנזיר:

יביאו עולה. נ"א ומועלין בהן וכן העתיק הרמב"ם פ"ד מהלכות מעילה וכן גירסת הספר שם בנזיר:

המפריש מעות לנזירותו שהנזיר מביא בסוף נזירותו, חטאת ועולה ושלמים. וזה הפריש מעות ואמר שיהיו לנזירותו לקרבנות שחייב, ולא פירש איזה לחטאת, ואיזה לעולה, ואיזה לשלמים. וי"א דכשאמר אלו לחובתי, כמפורשים ונתערבו דמי. רק הכא מיירי שהפריש מעות ולא אמר כלום [רמב"ם פ"ט מנזירות, ועי' מ"ש רמב"ם מעילה פ"ד ה"ג]:

לא נהנין לכתחילה אסור להנות מהן מדרבנן [רמב"ם פ"א ממעילה ופ"ד ה"ג. ולתוס' הכא אסור מדאורייתא, דאף שיכול להביא בכולן שלמים, עכ"פ גם בשלמים הרי אסור להנות בחייהן מדאורייתא, א"כ ה"נ בדמיהן]:

ולא מועלין דכשנהנה אינו חייב חומש ולא קרבן מעילה:

מפני שהן ראוין לבוא כולן שלמים דכל פרוטה ופרוטה שנהנה, י"ל שמא של שלמים היא שאין בה מעילה [כפ"א. וק"ל הרי בדאורייתא קי"ל איו ברירה, ושמא זו שנהנה פרוטה של חטאת היא. ונ"ל דהא דלא מעל היינו שלא יביא קרבן מחשש חולין בעזרה, אבל חומש באמת חייב. מיהו לתוס' [נזיר כ"ד ב'] אפילו נהנה מכל המעות ביחד אפ"ה לא מעל, דאף שאמר הרי אלו לחובתי, הרי חובתי שלמים נמי משמע, ויוכל להביא בכל המעות שלמים, והחטאת ועולה יביא ממעות שבביתו, וא"כ אם כשיהנה מהמעות יביא קרבן מעילה, יביא חולין לעזרה]:

מת הנזיר שהפריש מעות:

היו סתומים שלא פירש איזה לחטאת וכו'. ולי"א הנ"ל סי' י"ד מיירי שהפרישן בשתיקה:

יפלו לנדבה יקריבו בכל המעות עולת נדבת צבור. דאף דראוי כל המעות לשלמים. עכ"פ הלממ"ס הוא בנזיר שהפריש מעות סתומים ומת, שיהיו לנדבת צבור. אבל אי"ל דמשום דלא פירש יוכל היה להמלך ולהביא בכל המעות עולות, דמדמת לא שייך ממלך:

היו מפורשים שפירש ואמר אלו לחטאת ואלו וכו':

ילכו לים המלח דדמי חטאת שמתו בעליה היא [ועיין רלח"מ פ"ט מנזירות ה"ד. ולתוס'. (נזיר דכ"ו א') בכה"ג בשאמר על הכל הרי אלו לחובתי וכלעיל, כל המעות ילכו לים המלח. רק מתני' מיירי בפירש ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולה ואלו לשלמים]:

יביאו עולה ומועלין בהן מדאורייתא:

ונאכלים ליום אחד כדין שלמי נזיר:

ואינן טעונין לחם דבלחם נזיר כתיב ונתן על כפי הנזיר, והרי מת. [וק"ל מדאמרינן דנזיר ממורט פטור מהעברת תער (יומא דס"א ב'). וכ"כ נקטעה יד העדים פטור, דבעי' קרא כדכתיב (כסנהדרין דמ"ה ב'), א"כ ה"נ נימא שלא יביאן כלל לשלמים, דמדא"א לקיים הקרא כדכתיב תתבטל כל המצוה. י"ל דהכא שאני דכבר הוקדש המעות לשלמים]:

המפריש מעות לנזירותו פ"ד דנזיר דף כ"ד ובפ"ק דמנחות דף ד'. ועיין במ"ש בפ"ד דנזיר סוף סימן ד':

לא נהנין ולא מועלין מפני שהם ראויין להביא בכולן שלמים. גמ' מתקיף לה ר"ל הואיל וקתני במתניתין לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין וכו' ליתני נמי המפריש מעות לקנו דלא נהנין ולא מועלין מפני שהם ראייין להביא תורין שלא הגיע זמנם ובני יונה שעבר זמנם דהואיל ופסולין נינהו לא קרינן בהו מקדשי ד' ולית בהו מעילה ופירשו תוס' ז"ל מפני שהם ראוין להביא תורין שלא הגיע זמנם כלומר שהן קטנים ואין ראויין למזבח השתא ולכשיגדלו יוכשרו ותנא במתניתין בסמוך דלא נהנין ולא מועלין ובן יונה שעבר זמנם כדי נסבה הכא דהא לעולם לא יהיו ראויין למזבח מאחר שעבר זמנם ואגב תורין שלא הגיע זמנם נקטיה ע"כ. ותירץ רבא דל"ד מפריש מעות לנזירותו למפריש מעות לקנו דגבי נזירות אמרה תורה במעות סתומין הבא שלמים משום דאיחייב נמי להביא במקצתו שלמים הלכך אמרינן נמי מפני שראויין להביא בכולן שלמים לית בהו מעילה אבל הכא במפריש מעות לקנו מי אמרה תורה הבא תורין שלא הגיע זמנם שאינם ראויין למזבח כלל דלמאי מייתי להו וא"כ לית לן למימר דלא מועלין מהאי טעמא דמפני שהן ראויין הלכך לא תני להו במתניתין:

מת היו סתומין וכו' שם פ' ואני דף כ"ה מפרש ר' יוחנן דאע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן הלכה היא בנזיר דמעות סתומין יפלו לנדבה וריש לקיש מייתי לה התם מקרא ועיין במ"ש שם סימן ד'. וביד פ"ט דהלכות נזירות סימן ג' ד' וברפ"ה דהלכות פסולי המוקדשין וברפ"ד דהלכות מעילה וסימן ג':

היו מפורשין וכו' דמי עולה יביאו עולה והה"נ דה"ל למיתני דדמי חטאת ילכו לים המלח רש"י ז"ל שם פ' ואני משמע מתוך פירושו ז"ל דלא הוה גריס ליה במתניתין אבל שם בפ"ק דמנחות משמע דהוה גריס לה שפירש שם יוליך לים המלח כדין חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא לא נהנין מדרבנן ולא מועלין דאמרינן בשמעתא קמייתא דמעילה חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח אין מועלין בהן דלאיבוד קיימי ולאו קדשי גבוה נינהו ע"כ וכן פירש ג"כ כאן:

יביאו עולה ומועלין בהן ודמי שלמים וכו' כך צ"ל. ואיתא בתוספות פ' שתי מדות (מנחות דף פ"ט:)