משנה מעילה פרק א׳ משנה ב׳

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כו': ר"ע אומר זריקה מועלת ליוצא ואע"פ שהוא פסול שהזריקה התירה אותה לכהנים ולפיכך אין מועלין בו ור"א אומר אין זריקה מועלת ליוצא והרי הוא לא הותר לכהנים ולפיכך מועלין בו ודברי ר"ע הם אם יצא מקצת בשר אבל אם יצא הבשר כולו או יצא הדם מודה לר"א שאין זריקה מועלת ואין מועלין באותו בשר לפי שלא הותר לכהנים כלל והביא ראיה רבי עקיבא על מקצת בשר שיצא מן מפריש שתי חטאות ודין זה הוא בשתי חטאות על מנת שישחט שתיהן בבת אחת לפיכך אם רצה מזו זורק רצה מזו זורק אבל זה אחר זה אין דמה מועיל לבשר חבירתה לפיכך אמר ר"ע כמו שדמה פוטר בשר חבירתה מן המעילה אע"פ שאין חבירתה ראויה לאכילה כמו שנתבאר בתמורה כן הוא פוטר מקצת בשרה היוצא ואע"פ שאין ראוי לאכילה ונותר ופיגול וטמא כבר נתבאר כל אחד מהם בשלישי ובאחרון ממסכת זבחים והלכה כר' עקיבא:

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב דזריקה כשרה קבעה לפגול אבל לא פסולה. דהוי כמי שלא נזרק עליהם הדם. ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר. דאין נותר אלא בבשר [הראוי] לאכילה בתוך זמנו. כדכתיב (ויקרא י״ט:ו׳) ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'. ומשום טומאת הגוף. כדאמרינן במנחות [פ"ג דף כ"ה] הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. ושאינו ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה [ויליף ליה מדכתיב (שם ז') כל טהור יאכל בשר. והנפש אשר תאכל וגו'. וטומאתו עליו] כך פירש"י בפ"י דזבחים דף צ' [ע"א] והתוס' פירשו בכאן דנותר ופגול ילפינן בג"ש מטמא בעון עון וחילול חילול. שכתב הר"ב במשנה ה' פ"ד דזבחים. והר"ב בס"פ דלקמן פירש דנותר וטמא ילפינן מפיגול:

רבי עקיבא אומר אין מועלין. פי' הר"ב דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה. ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בסוף פרקין:

אבל. פי' הר"ב לשון ברם. כמו באמת. כמו אבל אשמים אנחנו (בראשית מ״ב:כ״א) רש"י. ודכותה במשנה ח' פ' בתרא דר"ה:

כך הוא פוטר את בשר חברתה. כתב הר"ב ולא אמר ר"ע כו' אלא כששחט שתי חטאות כאחת כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י. ועמ"ש במשנה ב' פ"ב דחולין:

בשר קדשי קדשים אין בו מעילה אחר שנזרק הדם, מדחזי אז לכהנים:

שיצא לפני זריקת דמים אף שחזר והכניסו ואח"כ זרק הדם, אפ"ה ס"ל אין זריקה מועלת ליוצא. [כך כתב רש"י ור"ב. ול"מ לבתר מ"ש [זבחים ד"צ ע"א] באימורי קדשים קלין במ"ג, דבהדר עיילינהו קודם זריקה, לכ"ע זריקה מהני ליוצא, א"כ ה"ה בבשר קדשי קדשים. לפ"ז רק בדאיתנהו באבראי בשעת זריקה פליגי ר"א ור"ע, וקיי"ל כר"ע. והכי קיי"ל [ועי' רלח"מ פ"א מפסוהמ"ק הל' ג']:

ואין חייבין עליו משום פגול דכשחישב בא' מד' עבודות לאכול או להקריב מהקרבן חוץ לזמנן, אינו חייב כרת כשאכל אלו, דלגבי הנך מדאין זריקה מהני ליוצא, הו"ל כאילו לא נזרק הדם, ולא קרבו כל מכשיריו כראוי [עי' זבחים פ"ב מ"ג]:

נותר דפטור מכרת כשאכל נותר שלהן, דרק בראוי לאכלו תוך זמנו חייב אנותר:

וטמא דאין חייב כרת באכלן בטומאת הגוף רק בראוי לאכילה לטהורים:

אין מועלין בו אף שלא חזר והכניסן קודם שזרק הדם, ס"ל זריקה מהני ליוצא לאפוקי ממעילה, אף דלא מהני למשרי בשר באכילה:

וטמא האי אבל לשון ברם הוא, ור"ל כך הוא האמת, דאי"ל שיהיה פירוש לשון אבל כבשאר דוכתא, דהכא אינו ההיפך מרישא, רק אדרבה מדאין מועלין בו, אם כן התירתו הזריקה, ושפיר חייבין עליו משום פגול. [אב"י י"ל אין מועלין אבל איסור איכא. ושפיר שייך עלה אבל]. מיהו דוקא ביצא קצת הבשר ונשאר קצתו בפנים, דמדמהני זריקה להך קצת שבפנים מהני נמי להך שיצא. אבל ביצא כל הבשר, לא מהני תו זריקתו לכ"ע. וקיי"ל כר"ע:

אמר רבי עקיבא מביא ראיה דזריקה מהני ליוצא:

כך הוא פוטר את בשר חברתה מיירי ששחט שניהן כאחת דאז רצה זורק מזה או מזה, והרי בזה כ"ע מודו דפוטר גם בשר חברתה ממעילה, אף דחברתה פסולה השתא, דהרי כשנזרק דם של זו, נעשה חבירתה מותר חטאת [כתמורה פ"ד]. מיהו בשחטן זה אחר זה, לכ"ע לא מהני זריקת הא' לפטור שנייה ממעילה:

דין הוא שיפטור את בשרה אף שנפסל קצת הבשר ביוצא:

אבל ק"ל בשלמא פיגול שפיר מצי חייל איוצא משום דפיגול הו"ל איסור כולל גם על מה שנשאר בפנים וגם טמא שפיר חייל בשנטמא הגוף דהו"ל כולל דנאסר. גם בבשר קדש טהור, אבל נותר איוצא היכא מצי חייל, הרי אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת והרי רק בג' אופנים אלו איסור חל על איסור [כרמב"ם שגגות פ"ג ה"ג]. ואת"ל ע"פ מה דאמרי' [קידושין ע"ז ב'] דאיסור זונה חייל על איסור גרושה וחלל, אע"ג דאינו כולל או מוסיף או בת אחת, אפ"ה הואיל ושם זנות פוסל בא"א שזנתה שנאסרה לבעלה ישראל, אלמא דאע"ג דבהך זונה אין אופן שיחול אפ"ה כיון שבשם זונה משכח"ל כולל, חייל נמי בהך. מכ"ש דיש לומר דהואיל דשם נותר משכת"ל גבי כולל, לאסור גם אם הותיר בפנים. לפיכך גם בנותר זה שאין בו כולל על יוצא נמי חייל. ליתא, דהרי הרמב"ם הנ"ל כ' בפירוש דכל כולל או מוסיף צריך שיהיה בפועל. ונ"ל דהרמב"ם הוכיח כן מש"ס [כריתות י"ד ב'] דקאמר כגון דאיכא ברא לסבא, דק' בל"ז ל"ל מש"ס לומר דאיכא ברא, הרי אפי' ליכא ברא נוחל איסור אשת אב מדהיה אפשר שיהיה מוסיף היכא דהוה ברא לסבא. אע"כ צ"ל דוקא באיסור זונה. שבהשם עצמו אפשר כולל דהיינו בא"א שזנתה, לפיכך שם זונה זו שלכהן אף שבה אין כאן כולל, אפ"ה מחשבו כולל, אבל באשת אב שאין בהשם עצמו משמעות כולל, רק שאפשר שיהיה כולל. דהיינו באית ליה ברא להסבא צריך שיהיה לו ממש בן. וא"כ ה"ה בנותר הכא, הרי בנותר זה ליכא כולל, שכבר אסור היה. גם אי"ל דלהכי מחשב נותר כולל, דאי הוה רק יוצא, והוה אכל תצי זית ממנה ותצי זית מנותר יתד היה פטור מדהו"ל ב' שמות שאין מצטרפים [כמעילה פ"ד מ"ב] והשתא דהו"ל נותר כל חצי זית שבה מצטרף עם חצי זית נותר דעלמא. ליתא, למה טרח הש"ס [כריתות י"ד א'] למצוא כולל או מוסיף בחלב נותר ממוקדשים בכמה גונא, ולא כדברינו בחצי זית מאותו איסור. אלא ודאי אע"ג דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת. עכ"פ אין בו איסור מלקות ולא מחשב מה"ט כולל, מלבד שי"ל דמאן יימר שיחול איסור נותר על חתיכה זו עד שיצטרף חצי זית ממנה לחצי זית נותר אחר. והיינו כנקודה נפלאה שהביא הרמב"ם בפי' המשנה [כריתות פ"ג מ"ד] שהקשה למה לא יחול איסור בשר בחלב בשבישל חלב בחלב מדאתוסף בה איסור הנאה. ותירץ דמאן יימר שנתהוה בשר בחלב כ"כ נימא הכא מאן יימר שחל על חתיכה זו איסור נותר עד שיצטרף. חצי זית ממנו לחצי זית נותר אחר. אלא צ"ל דמיירי שיש עוד בשר בפנים מקרבן זה ונעשה גם הוא נותר. ואע"ג דלא דמי כלל לשאר כולל, שע"י שנאסר המותר, ע"י זה עצמה נאסר גם האסור כבר, למשל פיגול, ע"י שנתפגל הפנימי עי"ז עצמו נתפגל גם החצון, דכל הבהמה נתפגלה כאחת וכ"כ בעריות ע"י שקדש זו נאסרו כל האחיות המותרות והאסורות. אבל בנותר וכי משום שנותרה זו תאסר גם האחרת, אלא האחרת נאסרה לעצמה משום שגם בה אירע מה שאירע בזו. ודמי לחתיכה שנתחלקה, ובישל כל אחד מהן בחלב, דלא ס"ד שיחשב משום זה ככולל בשאירע זה בחתיכה שנדר ממנה מקודם. ודוק. אפ"ה חשבינן לה בנותר כולל, משום שב' החתיכות נאסרו מכח שעה א':

בשר קדשי קדשים וכו' תוספות פ' התכלת (מנחות דף מ"ז.) ועיין במ"ש ס"פ התערובות. וכתבו הם ז"ל הכא בגמרא בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין למ"ד היתר אכילה שנינו ניחא ולמ"ד היתר זריקה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לזריקה פירוש כגון ששחטו וקיבל דמו אחר שקיעת החמה ולא היה שהות ביום לזרוק הדם שעדיין לא נראה לזריקה הלכך אם אכל הבשר מועלין בו ולמ"ד היתר שחיטה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לקבל דם שהבהמה היתה קרבה כ"כ לחוץ שאף מתחלה היה סוף הבהמה לצאת ע"י פרכוס ולכך מועלין משום דאית ליה לר' אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי מידי מעילה עכ"ל ז"ל:

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא גבי פגול אמרינן בזבחים כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעינן קרבו מתיריו וכיון דיצא תו לא מקרבו כל מתיריו. טמא דבעינן דבר הניתר לטהורים כדאיתא פ' הקומץ רבה והכא כיון דיצא לא ניתר לטהורים הוא וגבי נותר ילפינן חלול חלול מטומאה כדאיתא בפרק ב"ש תוספות ז"ל. ובגמרא אמר רב פפא לא אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל דם אין זריקה מועלת ליוצא אם חזר והכניסו ותניא נמי הכי:

אבל חייבין כמו באמת. ודוגמתו אבל אשמים. ויש גורסין וחייבין עליו וכו':

לא כשם שדמה פוטר את בשרה וכו' כלומר אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה ממעילה שלא ימעלו באותה שנזרק דמה כך לא ימעלו בבשר חברתה ואע"פ שהיא פסולה וא"כ שכך היא אף לדבריך דין הוא שיפטור את של עצמה פירוש כ"ש שיפטור על עצמה אע"פ שיצאה ודוקא פיסול יוצא אתה למד דמהניא ליה זריקה אבל שאר פסולין יש בזבחים דמודי בהן ר"ע דלא מהניא בהו זריקה אלא פיסול יוצא דוקא מסתברא ליה למילף תוס' ז"ל. ואיתה בתוספות ס"פ השוחט והמעלה. בפירוש רעז"ל אלא כששחט שתי החטאות כאחת וכו'. אמר המלקט פירש רש"י ז"ל כגון ששחטום שני כהנים. ותוס' ז"ל כתבו בבת אחת אינו רוצה לומר ששחט שתי בהמות בסכין ארוכה דהא אמרינן בפרק שני דחולין תזבחהו שלא ישחוט שני זבחים כאחד אלא קרי בבת אחת כשראויים ליזרק בבת אחת כגון שחט זה אחר זה וקיבל זה אחר זה קודם שיזרוק כלל דרצה מזה זורק וכו' ע"כ: