משנה מגילה פרק ד׳ משנה י׳

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו': ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר"א:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת מגילה

מעשה ראובן. וישכב את בלהה פלגש אביו (בראשית ל״ה:כ״ב) נקרא בבה"כ ולא מתרגם. דחיישינן לגנותו. כפירש"י. והר"ן פירש משום כבוד יעקב:

מעשה תמר. כתב הר"ב אמנון ותמר וכו' וכ"כ הרמב"ם. דמעשה תמר היינו אמנון ותמר וכו' וקשיא חדא דאמאי נקט תמר ולא אמנון שהרי אמנון הוא שעשה המעשה. ותמר קרקע עולם ואנוסה היתה. וכמו דנקט ראובן ולא בלהה. וע"ק בשנותו הסדר להכניס מעשה אמנון בין מעשים שקדמו אליו ועוד שה"ל להסמיך מעשה תמר ומעשה דוד ואמנון כיון שמעשה אחד הם. ולכן נראה כפירש"י. והר"ן. מעשה תמר ויהודה. וטעמא מפרש בגמרא אברייתא דשבחיה הוא דאודי. ול"ק דנקט תמר משום דאי תני יהודה ה"א עובדא דיוסף שאמר לכו ונמכרנו. ומסתבר שהרמב"ם והר"ב כשראו בגמרא דפריך מעשה דוד ואמנון לא נקראים ולא מתרגמין. והאמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם חשבו דאתמר דמתני' פרכינן. ולא היא אלא מרישא דברייתא דתני הכי מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם:

מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם. דניחא להו דהוי להו כפרה. גמ':

והשני. כתב הר"ב מן ויאמר כו' גמרא ולשון השני פי' הרמב"ם הוא מה שנשנה מענינו. ומ"ש הר"ב ופסוק ויגוף. כתב הכ"מ בפי"ב מהלכות תפלה כ"כ הרי"ף והרא"ש ונ"ל שהוא תוס' הרי"ף שפירש דטעמא דלא מיתרגם משום כבודו של אהרן. וא"כ בפסוק ויגוף שכתוב על העגל אשר עשה אהרן הוא הדין דלא מיתרגם. והגמרא לא חששה אלא לכתוב הפרשה וה"ה בהאי קרא. כיון דטעמא משום כבודו דאהרן. ע"כ. ולפום ריהטא לא עיין שאין זה מל' הרי"ף אלא בתוספתא שנוי. ועוד פסוק ויגוף וכו':

ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין כן הגירסא בספרים. ובפירוש הר"ב והרמב"ם ברכת כהנים נקראים ולא מיתרגמין מעשה דוד ואמנון לא נקראין וכו'. ובודאי דברכת כהנים אי אפשר לפרש דאין נקראין דאין סברא לומר שתהא התורה נקראת בצבור שלא בשלימותה מה שאין כן בהפטרות דבלאו הכי אין הנביאים נקראים בשלמותן. ואלא מיהא קשיא דלא פירש התנא בברכת כהנים דנקרא ולא מיתרגם כמו באינך. ובאמת שבנוסח המשנה שבגמרא איתא מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מיתרגמין. והשתא א"ש דברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון כלולים בדין אחד והכי נמי בגמרא. ואלו נקראים ולא מיתרגמין וסי' רעבד"ן. ראובן. עגל שני. ברכת כהנים. דוד ואמנון. ודקאמר בתר הכי מעשה דוד ואמנון לא נקראים וכו' יש להגיה ולמחוק לא. כך נראה בעיני ומ"מ לא שלחתי יד להגיה במשנה לפי שראיתי [*בפירוש רש"י אברייתא שהזכרתי ואלו נקראין וכו' דאדתנא ברישא ויש לא נקראים ולא מיתרגמין כתב מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקראים בהפטרה. ע"כ. ועוד שהייתי מוכרח לומר נמי דל"ג לא בפירכא דהאמרת כו' שהזכרתי לעיל בדבור המתחיל מעשה תמר כו' ועוד שראיתי] להרמב"ם שבחבורו פרק י"ב מהל' תפלה דחשיב הני דנקראים ולא מתרגמין. וכתב ובמעשה אמנון ותמר במקום שנאמר אמנון בן דוד לא נקרא ולא מיתרגם ונראה דגרס וכן ברכת כהנים. ויש לתת טעם למה מעשה אמנון לא נקרא משום דשאני מעשיות הכתובים בתורה דלא סגי דלא לקרותם כדי להשלים התורה כולה בצבור. מה שאין כן מעשה דנביאים אפשר להפטיר בענין אחר:

ברכת כהנים. כתב הר"ב משום דאית ביה ישא וכו' שכדאי הן ישראל לשאת להם פנים כדאמרינן בברכות [כ'] לא כדאי הן ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה. רש"י:

מעשה דוד ואמנון. לכאורה ר"ל במעשה דוד מעשה דבת שבע. וכן הבין הכסף משנה אלא שכתב דמדהרמב"ם לא כתב מעשה דוד בחבורו שהוא מפרש מעשה דוד ואמנון מעשה אמנון שנזכר בו דוד [*ונראה לי דמש"ה לא פירש הרמב"ם מעשה דוד ובת שבע דכי היכי דכתבתי בד"ה מעשה תמר כו' דמעשה תמר ויהודה נקרא ומיתרגם וטעמא דשבחיה הוא דאודי וה"נ דוד הא אודי וא"כ שבחיה הוא ונקרא ומיתרגם ומש"ה לא איצטריך תו למתני מעשה דבת שבע:

לא נקראים ולא מיתרגמין. אע"ג דאם לא נקראים שוב אין שייך לומר ולא מיתרגמין שאין תרגום אלא על המקרא שקרא. ועוד דבתרגום יש לחוש יותר שהרי מתרגמין כדי שהעם יבינו אלא איידי בעלמא קתני ולא מתרגמין]:

אין מפטירין במרכבה. כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק. הרמב"ם:

ורבי יהודה מתיר. כתב הר"ב והלכה כמותו כך כתבו התוספות. וטעמא כדאמרן בגמרא אמשנה ה' פרק דלעיל וכתבו הר"ב דבעצרת יום ראשון מפטיר במרכבה. ולענין טעמא דר' יהודה י"ל דסבירא ליה לר' יהודה דהא מעשה בראשית נקרא ומיתרגם. ואע"ג דמעשה מרכבה עדיף כדתנן בספ"ב דחגיגה מ"מ במעשה בראשית הא אמרינן בגמרא דאע"ג דאיכא חששא דדילמא אתו לשיולי מה למעלה כו' דראוי הוא שלא בא לעולם כדתנן התם משנה ב' אפ"ה נקרא ומיתרגם [*וטעמא דלא חיישינן דלמא אתי לשיולי כו' שכן לשון הרי"ף מעשה בראשית נקרא ומיתרגם ולא חיישינן דלמא כו'. וטעמא דמלתא דלא חיישינן נ"ל דממ"נ אם הוא חכם יודע שהדברים אלו לב המשכיל לא ישיגם. ושתיקתו יפה מדבורו. ואם לאו בר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב והחרש יחריש באולתו. ולא ישאל בענינים אלו שידע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה]:

רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים. ביחזקאל ט"ז. וכתב הר"ב משום יקרא דירושלים. הכי משמע בברייתא מדרבי אליעזר אמר לאחד שקראה עד שאתה בודק בתועבת ירושלים צא ובדוק בתועבת אמך. וקשיא לי דאמאי לא פליג נמי במעשה עגל הראשון. ואע"ג דלא סגי בלא קריאה מ"מ ה"ל למימר דלא לתרגם. אלא דהתם ניחא משום כפרה. ה"נ נימא דניחא מש"ה. דודאי אין זו סברא שעל כבוד העיר ירושלים הקפיד דלא בעיא כפרה. דפשיטא דהודע את ירושלים המכוון אנשי ירושלים. גם אין לחלק בין מעשה אחד כמו העגל לתועבות הרבות הנזכרות בפרשה זו. שהרי מפטירין בסימן דש"ח קודם ט' באב שכולן מדברים בכמה עברות שעברו. וכן הפטרה דקדושים התשפוט התשפוט את עיר הדמים (יחזקאל כ"ב) וכו'. וניחא לי במ"ש בעל הלבוש בא"ח סי' תצ"ג דפ' הודע כתיב בה מכורתיך ומולדתיך בארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית. וזה ודאי גנות וכדי בזיון וקצף לבזותן מעיקר מולדתן. וז"ש ר"א צא ובדוק באמך כלומר בעיקר מולדתך:

סליק מסכת מגילה

מעשה ראובן וישכב את בלהה:

נקרא ולא מיתרגם דחיישינן לכבודו וכבוד יעקב אבינו:

מעשה תמר עם יהודה [ונ"ל דנקט תמר. שהיא גרמה, משא"כ בלהה]:

נקרא ומיתרגם דשבח יהודה הוא שהודה, ובפרט שלא היה חטא כל כך כבבלהה, שהיתה אשת אביו שחייב לכבדו עכ"פ, ועדיין היה אביו קיים [ואע"ג דכל האומר ראובן חטא טועה [כשבת נ"ה ב']. י"ל דעכ"פ השומע יטעה]:

מעשה עגל הראשון קום עשה לנו אלהים:

נקרא ומיתרגם דניחא לישראל שיתביישו ויתכפרו, או נ"ל ע"פ מ"ד [ע"ז ד"ה א'] דלא אירע העגל רק כדי להודיע שאפילו לחטא קשה כעגל יש כפרה כשישוב. א"כ זהו פירש מ"ש הכא בגמרא, כ"ש דניחא להו, דאע"ג שחטאם כבד הו"ל כפרה:

והשני ר"ל מה שסיפר אהרן למשה היאך נעשה העגל:

נקרא ולא מיתרגם מדכתיב ויצא העגל הזה ויטעה השומע שיצא מעצמו [ולתוס' מעשה עגל השני, היינו גם הפסוק וירא משה וגו', כי פרעו אהרן וגו', ולא מתרגם משום כבוד אהרן]:

ברכת כהנים מדכתיב בה ישא, והרי כתיב כי לא ישא פנים. ואע"ג דהתם אפני אדם קאי [כתוס' בר"ה י"ז ב']. עכ"פ השומע יטעה:

מעשה דוד ואמנון ר"ל היכא דכתיב בן דוד. ומשום יקרא דדוד:

לא נקראין ולא מיתרגמין במשנה שבש"ס וברי"ף ורא"ש ורמב"ם [פי"ב מתפלה] הכי גרסינן, נקראין ולא מתרגמין. וכן מוכח. דלפי גרסתינו ק' וכי ס"ד בלא יקראו כלל פרשה א' שבתורה. מיהו בירושלמי קאמר להדיא בברכת כהנים לא נקרא, דקאמר מ"ט. לברכה ניתנה ולא לקריאה. ואפשר דרק לקוראן לבד אסר הירושלמי, אבל רשאי לצרפן לפסוקים שלמעלה ושלמטה:

אין מפטירין במרכבה שלא יעיינו בה העם:

ורבי יהודה מתיר והכי קיי"ל:

אין מפטירין בהודע את ירושלים הוא פרשה שביחזקאל, דכתיב בה אביך אמורי ואמך החיתית, דמשמע שעיקרן ושרשן רע, וזה בזוי טפי לישראל, ואין ראוי לפרסמו דחיישינן לכבוד ישראל:

מעשה ראובן וכו'. ביד בפ' י"ב דהלכות תפילה סי' י"א:

מעשה תמר. כו' מעשה תמר ויהודה וכן ברש"י והרא"ש והר"ן. מה שכתב ר"ע ז"ל מעשה אמנון ותמר כן משמע קצת שפירש הרמב"ם ז"ל אמנם מתוך סוגית התלמוד מוכח דלא פריך והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם וכיצד אמרת השתא מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין אלא דוקא אברייתא ודוחק לומר דמתני' נמי באמנון ותמר מיירי ואפי' תמצא לומר דהגרסא היתה כך מה לו לתנא דידן להכניס מעשה אמנון ותמר באמצע וכזה וכזה כתב בתוספת יום טוב. ולע"ד אפשר לתרץ בדוחק דתנא דידן מילתא דמשתמעא לתרי אנפי קתני בלא [*)חסר כאן איזה תיבות מהכ"י:] והרמב"ם ז"ל נמי ה"ק אם תמצא לומר דמעשה תמר דמתני' באמנון ותמר מיירי לא תיקשו סיפא ארישא דמצינא לתרוצי אברייתא [*)חסר כאן איזה תיבות מהכ"י:]:

מעשה העגל הראשון נקרא ומיתרגם. דלהוי להו כפרה. והשני נקרא ולא מיתרגם פי' רש"י ז"ל עגל השני שחזר אהרן וספר כל המעשה הוא קרוי מעשה עגל שני שכתוב בו ויצא העגל הזה לא מיתרגם פן יטעו עמי הארץ לומר ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין:

ברכת כהנים נקראין ולא מיתרגמין ומעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין כן נראה שצ"ל. אע"ג דבגמ' משמע קצת דגם מעשה דוד וארנון נקרא ולא מיתרגם. וגם מפי' רש"י ז"ל שהעתיק בכסף משנה וז"ל שם פי"ב סי' י"ב ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין ופי' רש"י ז"ל מעשה דוד נקראין בהפטרה ע"כ). ובפי' הר"ן ז"ל נראה שנפל טעות וצריך להיות כמו שהגהתי בקונטריס הגהות שהתחלתי לעשות על רב אלפס בס"ד ע"ש. עוד פי' הר"ן ז"ל ברכת כהנים נקראין ולא מיתרגמין [טעמא] מאי משום דכתיב בה ישא ה' פניו אליך ובמקום אחר כתיב אשר לא ישא פנים מיהו פשטיה דקרא שפיר מתורץ משום דהכא בברכת כהנים לא כתיב ישא ה' פניך אלא ישא ה' פניו אליך ואפ"ה חיישינן דילמא אתי למטעיה עכ"ל ז"ל [*)חסר כאן איזה תיבות מהכ"י:]. אפי' בספרים המדוייקים ולא כל המקראות מתרגמין בצבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד ויאמר משה אל העם וכו' ועוד פסוק אחר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד לא נקרא ולא מיתרגם ע"כ:

ר' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם. גמ' ומעשה באדם אחד שהיה קורא ומפטיר בהודע את ירושלם א"ל עד שאתה בודק בתועבות ירושלם צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. ונלע"ד דעיקר טעמו של ר"א משום שהנבואה הלזו מתחלת בפסוק ראשון בגנות ירושלם ומזכיר בה ירושלם בהדיא לכן ס"ל שאין להפטיר בה אע"ג דבשאר כמה נבואות הנזכרת בהן גנות בני ישראל מפטירין. אבל בברייתא קתני הודע את ירושלם נקרא ומיתרגם. וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דלית הלכתא כותיה דר' אליעזר מ"מ אותו אדם לא היה לו להפטיר במקומו של ר' אליעזר עד שישאל את פיו במה יפטיר עד כאן. אחר זמן רב בא לידי ספר הלבוש ומצאתי שכתב בספר לבוש החור סימן תצ"ג בהגהה וז"ל בקיצור נבואה זו פי' רש"י ז"ל אביך האמורי ואמך חתית פי' אברהם ושרה משם נטלו גדולתם ובני חת נתנו להם קבר וכו' ע"כ ומשום דכל הפרשה הזאת דבספר יחזקאל מיירי במקור לידתם של ישראל ובתוכחות גאולת מצרים והוא כעין מה שנזכר בפרשת שמות שהתחילה במקור לידתם במצרים ושנגאלו משם והם מרדו בו ית' לכך סדרוה רבנן פ' שמות כדאיתא בהרמב"ם ז"ל סוף סדר התפלות וגם באבודרהם בשם יש מפטירין והיא דעת הרב אלפסי והרא"ש ז"ל שכולם פוסקים דלא כר"א ור' אליעזר פליג ארבנן וס"ל דלא לימרוה בצבור ולא משום שגנאי להזכיר תוכחות תועבו' ירושלם במעשיהם דודאי בתוכחות המעשים ראוי להוכיח בם את ישראל ככל הפטרות של שבתות השנה רק הפטרה זו ס"ל לר"א שלא לאמרה בצבור משום שבנגלה ממנה נגע הנביא מאד ביחוסן של ישראל ולגנאי שקרא אברהם אמורי ושרה חתית וס"ל שזה גנאי גדול לכל ישראל לקרות ולתרגם ברבים לכנות אברהם בשם אמורי ושרה בשם חתית לכך ס"ל לר"א שלא להפטיר בה שלא ליגע בכבוד ישראל לגנאי ודייקא נמי דמשו' כבוד יחוס ישראל היה מקפיד ר' אליעזר ולא משום המעשים הרעים שהוזכרו בה שהרי כשגער בההוא גברא שהיה קורא לפניו הפטרה זו לפ' שמות מפני שהיה סובר כרבנן וכמו שפסקו כל הפוסקים גער בו ר"א ואמר עד שאתה בודק בתועבות ירושלם בדוק בתועבות אמך ואי משום הזכרת מעשיהם הרעים כאותו חכם שחשב כן היה לו לומר בגערתו צא ובדוק בתועבות מעשיך הרעים שיש בעצמך תועבות אמו מה לו להזכיר אלא ע"כ היינו טעמא משום שעיקר רוגזו וכעסו שהיה לו עליו היה מחמת שנגע ביחוס של ישראל לגנאי לכך רצה להראות בגערתו מאיזה טעם קצף עליו דהיינו משום כבוד היחוס ומה שהזכיר בגערה לישנא שאתה בודק בתועבות ירושלם ולא אמר לו עד שאתה בודק בייחס אבותינו צא ובדוק וכו' היינו משום שכל כך הי' מדקדק אפי' ברגזו שלא להוציא מפיו גנאי יחס האבות ברבים לכנות אברהם אמורי ושרה חתית וסמך שרוב העולם ימנו הדבר כשישמעו גערתו ברמז בלשון צא ובדוק בחטאת אמך ועוד מטעם זה הזכיר לו מלת ירושלם כדי לרמוז לו שמקפיד בפרט על תוכחות נבואה זו ויבינוהו הכל שהרי בכל הנבואות של תוכחותיו של יחזקאל שמפטירין בהם לא הוזכר שם ירושלם בפירוש רק בזו ונ"ל דמשום הקפדת ר' אליעזר הגדול כ"כ שהקפיד אפי' ברוגזו שלא להזכיר פגם הייחוס נוהגין אנחנו דאע"ג שכל הפוסקים פסקו כרבנן אנו במדינות אלו נוהגין בזה כר"א ואין מפטירין הודע לשמות רק הבאים ישרש יעקב וגו' עכ"ל:

סליק פירקא: וסליקה לה מסכת מגילה. בעה"י המשמח חתן וכלה. ובעה"י הגוער בשטן. נתחיל מסכת מועד קטן.