משנה מגילה פרק א׳ משנה י׳

אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו': במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב (מלכים א' ג, ד) היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר"ל בבמה קטנה שהיא במת יחיד וכ"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):

במה גדולה. פי' הר"ב במת צבור כו'. אע"פ שמזבח הנחשת של משה רבינו ע"ה היה שם. הכתיב במלכים א' ג'. וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה:

אלא פסחים. פי' הר"ב וכל שהוא כעין פסחים כו'. דהא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה הא בגדולה קרב והיינו דאתי בזה הכלל. וטעמא בזבחים דף קי"ח דכתיב (יהושע ה׳:י׳) ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל פשיטא אלא הא קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב. הא לאו כעין פסח לא קרב. ומשום דמפסחים יליף להכי נקט פסחים טפי מאינך כמ"ש התוספות בסוף זבחים שם. והתם שנינו במשנה הרבה דברים שיש בין במת יחיד לבמת צבור. והכא לא מיירי אלא בקרבנות עצמן איזה הם שאינן קרבין אלא בבמת צבור ודתנן ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה היינו בבמה גדולה כמ"ש שם בס"ד:

כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. קטנה. רש"י:

אין בין במה גדולה במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש:

לבמה קטנה במת יחיד בזמן היתר במות, דהיינו קודם בניין הבית בשילה, ואחר שנחרב שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים:

אלא פסחים וה"ה כל קרבן שתלוי בזמן, קרבין רק בבמת צבור. ושאר חובות בין של צבור בין של יחיד לא הקריבו כלל קודם בניין המקדש [זבחים י"ז ב']:

קרב בבמה במת יחיד:

כ' רבינו אאמ"ו זצוק"ל וז"ל במה גדולה, ר"ל נוב וגבעון דשם נקרבים רק קרבנות צבור הקבועים לזמן ולא חטאת ואשם. ונ"ל דה"ט משום דאין שם רק משכן ולא ארון הקודש ולוחות, דממדבר הביא אה"מ לגלגל. ומשם לשילה. וכשנחרב בימי עלי. בא לנוב. וכשחרב ע"י שאול המע"ה, בא לגבעון, ומשם הביאו שלמה המע"ה לירושלים [וסי' מ ג ש ן ג י]. אבל ארון הקודש ולוחות חזר מפלשתים לקרית יערים, ומשם למצודת ציון, ומשם לירושלים [כרש"י פ"ו דסוטה דל"ג ב', וזבחים קי"ט]. ואילה"ק מבית שני דג"כ חסר ארון הקודש כספ"א דיומא, אפ"ה הקריבו הכל. התם כבר נתקדש המקום מזמן מקדש ראשון עכלה"ט:

אין בין במה גדולה כו'. תוס' פ' כל שעה (פסחים דף ל"ח:)

בפי' ר"ע ז"ל אבל חובות שאין קבוע וכו'. אמר המלקט ומתני' ר"ש היא אבל חכמים סוברים כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפי' פר העלם דבר והתם איכא תנאי אחריני דאית להו סברות אחרות ע"ש: וכתב הר"ס ז"ל עיין בזבחים פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ז) והתם פליגתא דתנאי דרבנן סברי לא קרבו אלא עולות ושלמים אפי' בבמת צבור ור' יהודה סבר בבמה גדולה קרבו אפי' חובות ובבמה קטנה לא קרבו אלא עולות ושלמים ע"כ. והקשו תוס' ז"ל כיון דמוקמינן למתני' כר"ש א"כ סיפא נמי אתיא כותיה דקתני זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה וקשה דהא נזירות הוי דבר הנידר ונידב כדאמרי' פ' שני דתמורה ואפ"ה אית ליה לר"ש בפ' בתרא דזבחים דמנחות ונזירות אין קריבין אפי' בבמה גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתני' זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב אע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל מודה דיש נידר ונידב שאינו קרב לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה ע"כ וכן תרצו ג"כ שם פ' כל שעה וכן ג"כ בפ' בתרא דזבחים דף קי"ז וקודם לזה דקדקו שם דאי הוה גרסי' הכא זה הכלל נידר ונידב בלא כל הוה ניחא. ועוד כתבו שם בדף קי"ח דמה שהזכיר במתני' פסחים טפי מאינך משום דכולהו מפסח ילפינן כדמפרש לעיל בגמ' ע"כ. והתם בגמ' מפרש דחובות שקבוע להם זמן גבי יחיד הוי עולת ראיה: והתם בפסחים דף ל"ח משמע שהעלו תוס' בשם רשב"א ז"ל דלא היו קריבין בכורים בנוב וגבעון. ובירושלמי כיני מתני' אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים בלבד ודלא כר' יהודה דר' יהודה אמר חטאת פסח ליחיד בבמה גדולה ואין חטאת פסח ליחיד בבמה ע"כ ולע"ד צ"ע אם אין טעות: