משנה מכות פרק ג׳ משנה ד׳

הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה כו': רבי יהודה סבר שלאו שנתק לעשה לוקין עליו ואין הלכה אבל העיקר מה שזכרתי לך שאין לוקין אלא אם לא קיים העשה שבה:

רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח דס"ל שלא תשלח אף דבתר הלאו כתיב, לא ניתק לעשה, דה"ק קרא שלחנה ולא תקח:

וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה דס"ל שלח גם אחר לקיחה משמע, והו"ל ניתק לעשה:

אין חייבין עליה אם קיים אח"כ העשה. אבל בשחטה להאם, או אפילו מתה קודם ששלחה, חייב:

אמר המפרש במלת גם שהוספתי, מתורץ קו' רכ"מ לרמב"ם שכ' דעשה דצפורי מצורע אינו דוחה לל"ת ועשה דשלוח הקן. והקשה, הרי קודם לקיחת האם אינו רק לאו דלא תקח, וכאשר אח"כ כבר לקחה, אינו רק עשה. ולדברינו ל"ק דעשה דשלח לעולם משמע. בין קודם או אחר שלקח משמע, מיהו בל"ז לא הבנתי דמי הגיד לו לרבינו כ"מ דכל עשה שאינו דוחה ל"ת ועשה היינו דווקא בשחלין הל"ת ועשה יחד. וא"כ הכא כשלוקח האם עובר על הל"ת, וכשאינו משלחה אח"כ, יעבור על העשה. א"כ ע"י שירצה לקיים עשה דצפרי מצורע יצטרך לעבור על ל"ת ועשה, ומה לי אם חלין כאחת או לא, עכ"פ יעבור על שניהם:

דאף דקיי"ל כר' יוחנן דהתראת ספק שמה התראה [כרמב"ם פט"ז מסנהדרין]. אפ"ה בהא קיי"ל כר"ל דבקיימו ולא קיימו תלוי חיוב כל לאו שניתק לעשה, אף דהא בהא תליא, [כמכות דט"וב ורמב"ם פי"ג משחיטה], משום דמקושית שבש"ס [חולין קמ"א א'] מוכח דקיי"ל קיימו ולא קיימו. מה"ט לא קשה נמי הרי בכל דוכתא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל לבר מחלת [כיבמות ל"ו א']. די"ל שאני הא. דסתמא דגמ' חולין הנ"ל ס"ל כוותיה. וכעין זה תי' תוס' [ע"ז דע"א א' ד"ה רב אשי]: מיהו אילה"ק היכא אפשר לן למסבר בהא כר"ל, הא טעמיה דר"ל דס"ל שמתה מאליה חייב היינו משום דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין [כמכות דט"ז א']. אבל אנן הא קיי"ל לאו שאין בו מעשה פטור [כרמב"ם פט"ז מסנהדרין], והרי הכא לאו שאין בו מעשה הוא, שהיה לו לשלחה קודם שמתה ולא שלחה. י"ל דכבר נגמר חיובו כשלקחה ועבר על הלאו, רק שהי' אפשר לו לתקן כשישלח, וכשמתה אזל תיקונו [ועמ"ש סנהדרין פ"ט סי' כ"ב]:

הנוטל אם על בנים בפירקין דף ט"ז וקאמר עלה תנן התם אע"פ שהיא שנויה הכא בפירקין וא"ר יוחנן התם אין לנו אלא זאת ועוד אחרת פי' רש"י ז"ל כלומר דלרבנן משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ור' יוחנן בטלו ולא בטלו אית ליה בכל לא תעשה שניתק לעשה פי' בטל עשה שבה חייב לא בטל עשה שבה פטור ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה כשיהרגנה ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו וכו' כלומר אע"ג דקתני מתני' זה הכלל דמשמע כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה שוות לזו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא פיטור המלקות תלוי בקיום העשה אלת בין קיים ובין לא קיים פטור אלא זו ועוד אחרת דמשכחת להו דלקי ע"י בטול העשה כגון השבת העבוט וכדמפרש רעז"ל ועיין תו בגמרא דפריך נמי מגזל ומפאה ומשני לה ומשמע דמסיק דועוד אחרת הוי נמי פאה דכתיב לא תכלה פאת שדך וכתיב לעני ולגר תעזב אותם ואיכא ביטול העשה כגון שטחן את החטים דתו לית ליה לקיומיה ליה לעשה שהרי קנאו בשנוי כדתניא דבעודן חטה הוא דחייב ליתן אבל אם טחנם לא ע"ש:

לוקה ואינו משלח וכו' לשון רעז"ל עד ואין זה לאו הניתק לעשה. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' דר' יהודה סבר שלאו שניתק לעשה לוקין עליו. וביד בפי"ח דהלכות סנהדרין סימן ב'. ורש"י ז"ל היא שגורס בטלו ולא בטלו וכדכתיבנא דכל זמן שלא בטל העשה בידים אע"פ שהתרו בו ב"ד לקיימו ולא קיימו עדיין יש לו תקנה לתקן הלאו אבל לרב אלפס ז"ל דגריס בדברי ר' יוחנן קיימו ולא קיימו מיד כשהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה:

זה הכלל כל מצוה בלא תעשה כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל: