משנה מכות פרק ב׳ משנה ז׳

נגמר דינו בלא כהן גדול וההורג כהן גדול כו': אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה כו': הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה כו': הלכה כרבי עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד אבל אם יצא בשוגג ההורג אותו יהרג והש"ס תקן זה הלשון ופירשו אף אחר הנוף וזה כי כשיהיה עקרו בתוך התחום ונופו נוטה לחוץ התחום כיון שנכנס תחת נופו נקלט כיון שעקרו בפנים אף נופו קולט וכן כשעקרו בחוץ ונופו בפנים קולט:

ההורג כהן גדול וכ"ג שהרג. ובתרווייהו לא היה שם כ"ג אחר. הרמב"ם פרק ז' מהלכות רוצח:

אינו יוצא משם לעולם. עד מות כהן הגדול ואם יצא התיר עצמו למיתה. כדתנן בסמוך רוצח שיצא וכו'. הרמב"ם שם:

כך תחומה קולט. כדתניא וישב בה [בה] ולא בתחומה ישיבה אמרה תורה דלא. הא קליטה מקלטה. ועיין בגמ':

רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם. דכתיב (שם) ורצח גואל הדם. ולא כתיב אם רצח. ור"ע אומר רשות ביד גואל הדם. מי כתיב ירצח. גמ':

וכל אדם אין חייבין עליו. ה"ג בכל הנוסחאות. וכן העתיקה הרמב"ם בפ"ה מהלכות רוצח. ובספר חכמת שלמה נמחק אין. ונראה משום דקשיא ליה דהיינו רשות. היינו אין חייבין והוה ליה לתנא לכללינהו ולמתני רשות ביד גואל הדם. וביד כל אדם. וי"ל דכלפי דקרא נקט לגואל הדם בהדיא. שנאמר ורצח גואל הדם. הלכך אר"ע רשות בידו. כלומר שהתורה נתנה רשות לגואל הדם דבפירוש אתמר בכתוב. ומכללא נמי שמעינן דכל אדם אם הרגו. אין חייבין עליו. שנאמר אין לו דם. ועיין מ"ש במ"ב פרק בתרא דביצה. ומ"ש הר"ב וה"מ שיצא מזיד. אבל יצא שוגג כל אדם שהרגו נהרג עליו. מפרש טעמא בגמ' שלא יהא סופו חמור מתחילתו. מה תחילתו [הרציחה] במזיד נהרג בשוגג גולה. אף סופו [צאתו חוץ לתחום] במזיד נהרג. בשוגג גולה:

הכל הולך אחר הנוף. כתב הר"ב בגמ' מפרש דאף אחר הנוף קאמר וכו' ושדינן נופו בתר עיקרו ואי עיקרו בחוץ וכו' דשדינן עיקרו בתר נופו. ומשום דבכולי גמ' שדינן נוף בתר עיקר. אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא. רש"י [סוף דף י"ב]:

הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט. וחזר והרג באותה העיר בשוגג. גולה משכנה לשכונה בתוך העיר. כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה. רש"י. ובגמ' מאי קרא. כי בעיר מקלטו ישב (שם) [וקרא יתירה הוא דמצי למכתב כי ישב שם] עיר שקלטתו כבר:

ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר. שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם. רש"י:

נגמר דינו בלא כהן גדול שהיה כה"ג מת כשנגמר דינו:

וכהן גדול שהרג דבתרווייהו מיירי שלא היה כה"ג אחר שם כשננמר דינו:

אינו יוצא משם לעולם דביצא במזיד מותר להרגו. וביצא בשוגג חוזר וגולה וההורגו נהרג. [כן משמע בש"ס דקאמר לא יהא יציאתו חמור מרציחתו מה רציחתו בשוגג, גולה, ה"נ יציאתו בשוגג, גולה. וודאי כוונת הש"ס שדינו שחוזר וגולה. ולכן לא זכיתי להבין דברי הרמב"ם [פ"ה מרוצח הי"א], שכ' שההורגו גולה. וצ"ע]:

ואינו יוצא כל מי שגלה:

לא לעדות מצוה ר"ל לעדות החודש. וה"ה לעלות לרגל, או לשום מצוה בעולם, ואפילו להציל נפשות:

ולא לעדות ממון נקט הנך אף דכ"ש הן מנפשות. משום דבעי למנקט כולהו גוונא שאפשר:

שם תהא מיתתו אפילו אמרו הרופאים שהאויר שם מסוכן לו:

שם תהא קבורתו דבמת כשכבר נגמר דינו מוליכין עצמותיו לשם ואין לקוברן אצל אבותיו עד אחר שימות כוה"ג:

כך תחומה קולט אלפים אמה סביב:

רוצח שיצא חוץ לתחום דוקא במזיד:

רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם דאע"ג דאמרינן לעיל דב' ת"ח שילווהו יזהירוהו שלא להרגו. היינו בדרך שנס לשם. אבל הכא שעבר על המצוה ויצא, פושע הוא:

ורשות ביד כל אדם ר"ל מצוה קטנה דכל כה"ג לגבי מצוה ממש רשות קרי לה [ביצה דל"ז א']:

וכל אדם אין חייבין עליו מכל מקום לאו שפיר עביד ההורגו [כך נ"ל. וא"צ להגהות רבינו מהרש"ל, דמדקשיא ליה דהיינו רשות, להכי גרס חייבין עליו]:

הכל הולך אחר הנוף ה"ק אף אחר הנוף, דבין שהיה רק הענף או רק הגזע תוך התחום, כשהגיע אצלו מבחוץ, נקלט ואסור להרגו:

הרג באותה העיר שחזר הגולה והרג בעיר מקלטו בשוגג:

ובן לוי שהוא מתישבי העיר, והרג שם:

גולה מעיר לעיר מדרשאי לצאת מהעיר שלא גלה לכם:

וק"ל לפמ"ש תוס' [ב"מ ד"ל ע"ב ד"ה הא], דבכל דוכתא עשה השוה בכל דחי עשה שאינו שוה בכל. וכן מסתבר, מדלא שייך למימר גבייהו מאי אולמא וכו'. א"כ למה הכא לא דחי עשה דעליית לרגל או פסח דכרת, דשוין בכל להך עשה של המתחייב גלות דלא שייך רק גביה. ואת"ל כיון דהך עשה דבמקלטו ישב שייך גביה כל אדם כשיתחייב גלות, לא מחשב כאינו שוה בכל, ורק עשה דכהן דלא שייך גביה ישראל כלל, הו"ל אינו שוה בכל [כנזיר דנ"ח ב']. עכ"פ ק' הרי בכל דוכתא עשה חמור דוחה עשה הקל [כתוס' פסחים נ"ט א'], וכ"כ עשה דרבים דאורייתא דחי עשה דיחיד, ותרווייהו אפילו אינו בעידנא [עמג"א תמ"ו סק"ב]. א"כ למה הכא כל מצות עשה בעולם לא דחי לעשה דגלות. ונ"ל לפי מ"ד [ב"מ ד"ל ע"ב], דאין עשה דהשבת אבידה דוחה עשה ול"ת, אף בעשה ול"ת דכהנים דקילא דאינן שוה בכל. א"כ כ"ש תרי עשה דאין נדחין מחד עשה, אף דהתרי עשה קילי. דהרי לעניין דחייה, עשה חמור מל"ת. א"כ בהגולה נמי איכא כמה עשה. והשיבו אותו אל עיר מקלטו, וישב בה, בעיר מקלטו ישב. אמנם תמיהני הרי כללא אמרינן דרק ג"ד, ע"ז ג"ע ש"ד עומדים בפני פיקוח נפש [כסנהדרין ע"ד א']. ואת"ל דזהו דוקא להצלת חיי עצמו, ולא להצלת אדם אחר. ליתא דהרי אפילו לחלל שבת מותר כדי להציל נפש, מדכתיב וחי בהם ולא שימות בהם [כיומא דפ"ה ב'] דמשמע שמותר לעבור כל עבירה שבעולם כדי להציל חבירו. והרי כל המקיים נפש אחת מישראל הו"ל כאילו קיים עולם מלא [כסנהדרין ל"ז א'], ואיך לא יהיה מותר לזה לעבור על איזה עשות כדי להציל כל ישראל אם הוא כיואב בן צרויה וכדומה. ודוחק לומר דאע"ג דהוא מחמת העשות הנ"ל מותר לצאת, עכ"פ מותר גואל הדם להרגו, וכיון שכן אינו מחוייב וגם אינו רשאי להכניס א"ע לספק סכנה כדי להציל חבירו מוודאי סכנה [כח"מ תכ"ו], וזהו האיסור דרמי עליה. ליתא, דמלבד שהדבר מודחק בפני עצמו, דבמשנה לא קאמר הך טעמא, בל"ז ק' נמי וכי אינו מחוייב להכניס א"ע לספק סכנה כדי להציל כל ישראל, וכי אסור לישראל לסגור הדלת בעד גואל הדם עד שיציל הלה כל ישראל. וצ"ע:

נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ההורג כ"ג וכו' כך הגי' הר"ר יהוסף ז"ל תוס' ס"פ בא לו. ובגמרא בסנהדרין ר"פ כה"ג:

שם תהא מיתתו גמרא אמר ר' אבהו דוקא רוצח דגלי בי' קרא נקבר שם אבל שאר בני אדם אפילו הלוים שהערים שלהם אם לא רצחו אין קוברין אותם שם בערי מקלט דאמר קרא ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה:

כך תחומה קולט אבל לשבת לדור בתחומה פי' תחת מחילה ומערה קאמר בברייתא דלא דאמר קרא וישב בה בה ולא בתחומה אבל לקליטה אפילו בתחומה:

ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם בגמרא בברייתא מפרש טעמא דרי יוסי הגלילי דאמר קרא ורצח גואל הדם דאיכא לפרושי לשון צווי כמו ועשה בצלאל מדלא כתיב אם ירצח ור"ע סבר איכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם מדלא כתיב ירצח ואיכא תנא ואמורא בגמרא דס"ל רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו ומפרש טעמא מקרא בברייתא והתנא הוא ר' אליעזר ורב הוא האמורא דס"ל כותיה. וביד בפ"ה דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן י':

וכל אדם אין חייבין עליו גרסינן וכן הוא שם ביד ג"כ. ור"ש לוריא ז"ל מחק מלות אין ונלע"ד שזהו החלוק שיש בין גואל הדם לשאר כל אדם שגואל הדם יש לו רשות ואפילו בידי שמים אין כאן איסור אבל שאר כל אדם בידי אדם היא דאין חייבין אבל בידי שמים חייבין דוק. וגם תוס' י"ט כתב ונתן טעם לקיים גרסת הספרים דגרסינן מלת אין עיין שם:

הרג באותה העיר וכו' תוס' זבחים פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ז.) ובגמרא בעי מאי קראה דגולה משכונה לשכונה וכן בן לוי מנלן שאם גלה לפלכו שפלכו קולטו כדקתני בברייתא ומשני דאמר קרא כי בעיר מקלטו ישב וקרא יתירה היא דמצי למיכתב כי שם ישב אלא למדרש עיר שקלטתו כבר קולטתו. וביד שם פ"ז סימן ה' ח' י'. וספ"ח: