משנה מכשירין פרק ד׳ משנה ה׳

הניתזין. הניצוצות אשר ניתזין מהן בירידת הנוטפין והצפין המים אשר ירבו וישפכו על פניה אחר שנתמלאת מן הנוטפין אמנם המים נכנסו בתוך הכלי ב"ש אומרים כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן ועל כן הרי הוא בכי יותן וכשישים פירות בעריבה ההיא אחר ששפך המים מתוכה או קודם לכן הוכשרו וב"ה אומרים כיון שנשאה במימיה לשפכן ולא להניחן שם אינן בכי יותן אבל כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתרבצו בה הנוטפין הרי המים הנאספים בה בכי יותן ואפילו נטלה לשפכה (לדברי הכל) [לר"ה]:

אלו ואלו מודים. לשון הר"ב שאע"פ שנטלה אח"כ ושפכה וכו'. וז"ל הרמב"ם כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתקבצו בה הנוטפים. הרי המים הנאספים בה בכי יותן. ואפילו נטלה לשפכה לר"ה. ע"כ. אבל בחבורו פ"ב מהט"א (הלכה ח') משמע דדוקא כששפכן. וז"ל אם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין. שכיון שלא שפכה במקומם הרי תלשן ברצונו. ואיכא למידק דהא הניחה לדעת שירד הדלף לתוכה. וא"כ אפילו לא שפכה נמי. ולכן נראה דלא אתא למימר אלא לאפוקי אם שפכה במקומה. (ועיין מ"ש במ"ט) אבל הניחה כך ולא שפכה. אה"נ דמים שבתוכה בכי יותן. ואתי שפיר לדבריו שבחבורו לישנא דמתני' דקתני בל' אם ולא בל' אפילו. וצ"ל דברישא דקתני נטלה לשפכה דהיינו שלא במקומה. לרבותא דב"ש קתני לה. עיין פ"ק משנה ג'. ונמשך הרמב"ם בחבורו אחר ל' המשנה ואע"פ שלא העתיק דברי ב"ש. וא"נ מתני' ברישא איידי דסיפא קתני לה. *[ומיהו נראה דאע"ג דבסיפא כ"ש כשלא נטלה לשפכה כלל. היינו משום שהניחה שירד הדלף לתוכה. אבל רישא דירד מעצמו אף לב"ש דוקא אם נטלה לשפכה. וכי לא נטלה לא. ולא הוו כאן רבותא כלל]:

רבי אליעזר אומר אם א"א לו כו'. כתב הר"ב מידי דהוה אממלא בחבית דלעיל כו' וכ"כ הר"ש. אפשר לומר דליכא דפליג עליה. ושנשנה בלשון פלוגתא ל"ק כדאשכחן טובא. וכתבתי בפרק בתרא דבכורים. אבל בפי' הרמב"ם בנא"י מצאתי כתוב ואין הלכה כר"א. וכן בחבורו פי"ב מהט"א לא העתיק דבריו:

הניתזין והצפין שצפו ויצאו חוץ לעריבה. וה"ה מה שבתוכה. רק נקט נתזין וצפין משום סיפא דפליגי בהו. רב"א:

נטלה לשפכה במקום אחר:

בש"א בכי יותן דמדלא שפכן במקומן רוצה בקיומן עד אז. ואילה"ק אפילו שפכן במקומן יכשירו לב"ש דמ"ש ממנער אילן פ"א מ"ב. וה"נ ניחא ליה שיבואו המים ממקום למקום בעריבה. נ"ל דדוקא אותן ששפך או אותן שנשארו בעריבה אחר שפיכה. דמי להתם ליוצאין ואת שבו. מיהו הכא מיירי גם קודם שהתחיל לשפכן:

אלו ואלו מודים שהן בכי יותן מדגם בתחלה הוה ניחא ליה בהו. ולרב"א ה"ה במה שבתוכה מודו דמכשירין. ונקט נטלה לשפכה משום רישא דפליגי בה:

המים העולים בידיו שהתעסק בהן:

אף העולין ברגליו בכי יותן מדא"א לזה בל"ז. ואף דלעיל ר"פ בחבית מודו רבנן מה"ט דבכי יותן. נ"ל דהתם לא סגי בלאו הכי. דא"א שישאב אם לא יתלחלח אחורי הכלי. משא"כ הכא. היה אפשר שלא יהיה טיט כאן:

עריבה וכו' שבת פ"ק דף י"ב ועיין בתוס' שם דף י"ז בתוספתא שהביאו שם:

וז"ל התוספתא עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש"א בכי יותן ובה"א אינן בכי יותן ע"כ ומפורשת בהר"ש ז"ל:

הניתזין והצפין וכן המים שבתוכה אם לא נטלה לשפכה שלא נקט הניתזין והצפין אגב סיפא דהכא ברישא פליגי במים שבתוך העריבה כשנוטלן לשופכן ובסיפא במים הניתזין והצפים:

נטלה לשפכה נ"א לשפכם והתם בפ"ק דשבת דף י"ב קתני אהאי סיפא דהניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתבו שם תוס' ז"ל ושבתוכה ה"ז בכי יותן אין זה במשנה אלא שהתלמוד מדקדק מדקתני הניתזין והצפין אינם בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן ע"כ ולא כן משמע מהרמב"ם ז"ל שם בפי"ג וז"ל שם עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעלי' אינם תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינם ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין ושבתוכה אינם תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשם ברצונו ע"כ והר"ש ז"ל נראה דהוה גריס התם בשבת נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתב דשמא היינו מתני' אע"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ע"כ בקיצור:

המטביל את הכלים נ"א המטביל את כליו. נטנפו רגליו נ"ל רוצה לומר נטנפו במים. ואין הלכה כר' אלעזר: