משנה מעשרות פרק ג׳ משנה ד׳

קציצות. גרגרים תלושים מאי זה אילן שיהיו:

בזיתים ובחרובים חייבים בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים והחרובין תחת אילן החרובין וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן כשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במס' דמאי:

אם דרסו כו'. ענינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה כבר באו לגורן המעשרות ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה ובאו לבית ונפלו אחר כך והוא חייב במעשרות ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור לפי שנאמר קודם דריסה נפלו: ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר ענינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש והוא ראיה שעראי מאכיל:

קציצות. כן גירסת הספר. והרמב"ם מפרש גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו. והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה כדתנן בפ"ח דשביעית [משנה ו'] והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותן קציצות. וגירסת הר"ב כנוסחא אחרינא דגרס קציעות וכן הגירסא במשנה י' פרק ד' דתרומות. וכן הובאה משנה זו בגמ' בבבא מציעא פרק ב' דף כא ופירש רש"י תאנים שקוצצין אותן באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש. ע"כ. ונראה לי שנקראו קציעות על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ח דנדרים:

[*מותרות משום גזל וכו'. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצוים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. לשון הפירוש שהזכרתי]:

ובזיתים ובחרובים. פירש הר"ב אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע מאיזה אילן היא. שהתאנה מתלכלכת ומשתנית בצורתה כשמצא אותן תחת התאנה אינה מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד הרמב"ם. [*ומיהו לאו כדמאי ממש אלא כלומר בספק וצריך שיפריש ג"כ תרומה גדולה. וכן נראין דבריו שבחבורו פ"ג מה"מ אע"פ שי"ל דפטור מתרומה מטעמא דמתניתין ד' פ"ה ע"ש. והר"ב שמפרש דפטור כדין הפקר כ"פ הר"ש גם רש"י ותוספות פרק ב' דבבא מציעא [ד' כא]:

מצא גרוגרות אם דרסו וכו'. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ב דתרומות:

אם דרסו רוב בני אדם. פירש הר"ב בשדותיהן דמסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקים למתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי [*ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל וכשרגילים לדרוס בשדה שהרי בשדה מצאה שאילו מצאה בבית אסור משום גזל ע"כ]:

ואם לאו פטור. ירושלמי רבי זעירא בעי ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני אמר ר' שאול פעמים שהיא פוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

מוריד מהן לבהמה. פירש הר"ב אבל הוא לא יאכל וכו'. והכא הוא הדין נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר"פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן. וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך שאין החרובין מאכל בהמה:

מפני שהוא מחזיר את המותר. פי' הרמב"ם והוא ראיה שעראי מאכיל. וכך פירש רש"י בביצה ס"פ המביא דף לה:

מצא קציצות תאנים כשנתלשו מאילן והן עדיין רטובים נקראים תאנה. וכשהונחו אח"כ על מחצלאות של גמי להתיבש ונקמטו קצת פניהן למעלה מדהתחילו להתיבש קצת נקראו קציעות או קציצות דעי"ן וצ' מדדומין קצת במכתב מתחלפים לפעמים. אמנם כשנתייבשו לגמרי נקראים גרוגרו' וכשנדרסו יחד ככר עגול נקראים דביל':

אפי' בצד שדה קציצות שמונחים שם בשדה על מחצלאות להתייבש דמוכח קצת דמשדה זו הן אפ"ה לא הוה גזל:

מותרות משום גזל דתאנה בנפילתה נמאסת והפקירו' הבעלים ולתוס' [ב"מ כ"א ב'] בנפילתה משתנת צורתה שע"י הי' ניכר שמאילן זה נפלה ונתיאשו הבעלים. ובזה ובזה תלינן שמעוברי דרכים נפל:

ופטורות מן המעשרות כהפקר שהופקר קודם שנגמר מלאכתן למעשרות [ועי' מ"ש בס"ד פאה פ"ד סי' ל"ח]:

ובזיתים ובחרובים חייבים ר"ל הוה גזל שע"י צורתן ניכר שמאילן זה נפלו. ומדאינן הפקר חייבים ג"כ בתרומ"ע:

מצא גדוגדות תאנים יבשים:

אם דרסו רוב בני אדם שרוב בני עיר כבר עשו עגולי דבילה:

חייב דאמרי' זו מהדרוסות וכבר נגמ"ל ואע"ג דנתייאשו השתא בעליו. והו"ל הפקר עכ"פ הרי הופקר אחר שנגמ"ל:

ואם לאו פטור דאין מחזיקין איסור לומר שכבר נגמ"ל ונתחייב [עי' י"ד ק"ז ברמ"א]:

מצא פלחי דבילה חתיכו' מעיגולי דבילה:

שידוע שהן מדבר גמור ואע"ג דיש ספק שמא נתעשר כבר. עכ"פ מדנגמ"ל הו"ל חיוב וודאי ופטור ספק. ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה דט"ו א']:

והחרובין לא מיירי במציאה. רק ר"ל כל אדם שיש לו חרובין בגג שהעלן לשם ואפילו דרך שער החצר שכבר נתחייבו עכ"פ מדדעתו להעלם לגג ליבשן לא נגמ"ל עדיין ולא הוקבעו בחצר [כר"פ]:

עד שלא כנסן לראש הגג כלומר בראש הגג:

מוריד מהם לבהמה נראה לי דמדקתני מוריד משמע דכבר הם בגג אלא שלא נתיבשו כל צרכן ולהכי לא צברן וכנסן שם עדיין. מיהו דוקא לבהמה מותר דמדאין חרובין מאכל בהמה ניכר כשמאכילה שלא נתיבשו כ"צ דאל"כ הי' אסור להאכילן לבהמה [כתענית ד"כ ע"ב]. אבל לאדם אסור רק במקום שמיבשן דשם ניכר שלא נתיבשו כ"צ ואף ע"ג דבמ"א בני בית מותרים נ"ל התם ה"ט דלא נתיבשו כל עיקר וניכר לכל:

מפני שהוא מחזיר את המותר רצה לומר אפי' מוריד הרבה לבהמה והו"ל כקבע עכ"פ מדראוי' להחזיר המותר שהרי קרוב החצר לגג [עי' תוספתא] וגם לא נטמא מה שנטל בכה"ג לא הו"ל כקבע כפ"ד מ"ג:

כך פירשתי לדעת רבותי. אמנם תמיהני דכיון דניכר דלא נגמ"ל כסי' ל' א"כ בלא נגמ"ל גם קבע שרי דהרי קיי"ל דקבע דבהמה כעראי דאדם דמי כפ"א דפאה מ"ו ואת"ל רמב"ם לשטתי' דס"ל (פ"ג דמעשר ה"כ) דאכילת קבע בבהמה אסור. (וכבר תמה רכ"מ עליו שם ה"ו) עכ"פ לר"ש ור"ב לשטתיי' ספ"א דפאה ק'. ואת"ל שאני הכא כיון דגם עראי לאדם אסור להכי חות חד דרג' דרק עראי דבהמה שרי עכ"פ הר"מ סתר א"ע דפ' כסתם משנה דהכא ולקמן פ"ד מ"ג פ' דלא כר"א ודוחק לחלק דדוקא בבהמה מועיל סברת שמחזיר את המותר ולא לגבי אדם. ולפע"ד אין פירוש שהוא מחזיר המותר דהכא שוה להך דפ"ד מ"ג דהכא ר"ל מפני שלא נתיבש כ"צ דהרי אם הי' נותר הי' מחזירן לגג להתיבש היטב להכי מותר להאכיל לבהמה אפי' קבע. אבל עדיין אף שהוא יודע שלא נתייבש כ"צ אין לן הוכחה על זה להרואין אם לא שהחרובין אינן מאכל בהמה עי"ז הכל יודעין שלא נתייבשו כל צרכן ויחזיר את המותר. אבל בנגמרו כ"צ שאין מחזיר המותר להתייבש בגג אסור קבע דבהמה:

מצא קציצות. תאנים שקוצצין אותם באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה לייבשן הר"ש שירילי"ו ז"ל ומתני' מייתי לה במציעא ר"פ אלו מציאות דכ"א ושם הגירסא קציעות [הגהה אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב בכל הספרים מצאתי קציצות בשני צדי:] בעי"ן ומשם העתיק הר"ש שירילי"ו ז"ל פירושו של רש"י ז"ל. ובתוספות יום טוב כתוב שנקראו קציעות ע"ש המקצועות שהן המחצלאות ואני נלע"ד דאדרב' לא נקראו אותן המחצלאות מקצועות אלא בעבור הקציעות שמייבשין עליהם והן נקראו ע"ש שקוצעין אותן במוקצה וכמה דאת אמר המקצע מכולם טפח על טפח טמא שהוא לשון חתוך בפכ"ז דכלים וכן תנן בכמה דוכתי:

אפילו בצד שדה קציצות. בשב"א תחת השי"ן וציר"י תחת הדלי"ת שהוא סמוך. פי' אפי' מצאן אצל שדה שיש בה קציעות:

שהיא נוטה לדרך. מפ' בירושלמי דוקא לדרך משום דידע דעוברי דרכים יטלום מה שאין כן כשנוטה לשדה חבירו:

מותרות משום גזל. יש גורסין אין בהן משום גזל וכן הגי' ה"ר יהוסף ז"ל. וטעמא דקציצות אגב דחשיבי ממשמש בהו וידע מיד ותאנה נמי מידע ידיע דנתרא ועם נפילתה נמאסת ומפקר לה משום דלא ידיע מאיזה אילן היא אי מאילו שהן תחתיהן אי מעלמא ואיכא מאן דמפ' דכיון שהיא נופלת מתלכלכת ונמאסת בעיניו ומפקירה:

בזיתים ובחרובין. ה"ר יהוסף ז"ל הגי' הזיתים והחרובין:

ואם לאו פטור. דלפעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה ע"כ עם פי' הרש"ש ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' גרוגרות היינו תאנים יבשים שנדרסו בחבית ונתפרדו אח"כ ואלה הגרוגרות דמתני' אינם נכרים אם נדרסו ברגל אדם ובעבור זה הם נראין כגרוגרות או אם נדרסו בחבית ונתפרדו והרי הן גרוגרות ממש וכבר נתחייבו דתנן הגרוגרות משידוש ע"כ. עוד כתב בכל הספרים מצאתי אם דרסו רוב אדם ואין שם מלת בני:

מצא פלחי דבילה. בירוש' מפ' לה במקום שאין רוב דורסין בבתים דאי רוב דורסין בבתים לא בעינן טעמא דדבר גמור דתיפוק לי דראו פני הבית וגם אין רוב דורסין בשדות הילכך הני פלחים כיון דאית בהו דבר גמור וספק ראיית פני הבית נטבלו אבל במקום שרוב דורסין בשדות אותם המיעוט העתידין לדרוס בבתים בטלין ואינו חייב לעשר:

עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהם לבהמה. לשון המשנה נקט הרמב"ם ז"ל שם פ"ג ונלע"ד שר"ל עד שלא גמר לכונסן ולהעמידן ערימה מוריד מהן לבהמה וכו' ומ"מ קשה לע"ד דהו"ל למיתני בראש הגג בבי"ת:

מוריד מהם לבהמה. פי' רבינו שמשון ז"ל ולפיכך הוא מאכיל אותן לבהמתו דלאחר שיבשו כל צרכן אין להאכילן לבהמתו פי' אין רגילות להאכילן לבהמתו ואיכא מאן דמפ' דמוריד מהן לבהמה לאו דוקא דה"ה לאדם והא דנקט בהמה כדמפ' בירושלמי לפי שאין דרך ושבח לתלמיד חכם לאכול בשוק ע"כ. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' שלא עשה מהם ערימה דהיינו גרנן למעשרות ע"כ. עוד כתב בירוש' מפ' דלר' הוי הדין הזה דוקא בחרובין שאינן אוכל אדם ע"כ. עוד כתב מפני שהוא מחזיר את המותר פי' כי הפירות שלא נגמרה מלאכתן לא הוקבעו ומי שרוצה לאכול מאותן הפירות שלא נגמרה מלאכתן כשהוא נוטלם בידו הוא גמר מלאכה שלהן שהרי הוא רוצה לאכלם ולא יש להם מלאכה אחרת עוד שהרי עתה יאכל אותם אך כשהוא מחזיר את המותר אע"פ שנטלן מן המוקצה לאכלם עדיין לא נגמרה מלאכתן שהרי יש בהן שעתידין לחזור למקומן והרי באותם לא נגמרה מלאכתן בנטילה שלו שהוא נוטלם מן המוקצה וכיון שאותן לא נגמרה מלאכתן בנטילה שלו גם האחרים שהוא רוצה לאכול עדיין לא נגמרה מלאכתן עכ"ל ז"ל: