משנה מעשר שני פרק ג׳ משנה י״ב

כשהשאיל אדם קנקניו להוליך בהם מעשר שני ופי' שהם מושאלים אפי' שסתם פיות הקנקנים לא קנה מעשר ענינו שאין אותם קנקנים חוזרות ממון מעשר ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פי' שנתן אותם הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקנים אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מע"ש ואח"כ הביא כל הדינים המשתנים בין סתימות פי הקנקנים או היותם פתוחות ואמר עד שלא גפן עולות באחד ומאה ענינו שאם היו מאה קנקנים חולין ונתערב עמהם קנקן של תרומה אם היו הקנקנים כולם פיהם פתוחות נחשוב שכולם מעורבות ותעלה באחד ומאה כדין התרומה שנתערבה בחולין כמו שבארנו ואם היו (מעשר) הקנקנים כולם פיהם סתומות נאסר הכל ויהיה דינם כדין התרומה ואפילו יהיה קנקן תרומה באלף קנקנים חולין וזהו ענין אמרם מקדשות כל שהן וממה שבארנו יתבאר היטב אמרם תורם מאחת על הכל ומכל אחת ואחת ואמר בתוספתא (פרק ב) בד"א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש בין שגפן בין שלא גפן לא קנה מעשר קנקן:

[*המשאיל קנקנים למעשר שני. וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהלכות מעשר שני מי שהיה לו יין של מעשר שני והשאיל קנקניו לאותו מעשר]:

[*זלף. פירש הר"ב הכניס וכו'. עיין מ"ש במ"ג פרק יט דשבת]:

[*זלף לתוכן סתם. פירש הר"ב שהכניס לתוכן יין של טבל וכו'. וכן פירש הר"ש. ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא אבל הרמב"ם פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וז"ל ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקני' [אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים] הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלי' כדין מע"ש עכ"ל]:

[*משגפן קנה מעשר. הטעם תמצא בפירוש הר"ב במשנה דלקמן]:

המשאיל קנקנין למעשר שני ר"ל שהשאיל קנקנים שלו למע"ש שלו שחוץ לירושלים:

אף על פי שגפן סתמן:

לא קנה מעשר ואין צריך לפדות רק היין:

זלף לתוכן סתם ר"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי"ט]:

עד שלא גפן ר"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן:

לא קנה מעשר דלא הקדיש למעשר רק היין:

משגפן קנה מעשר אילה"ק מ"ש רישא מ"ש סיפא נ"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ"א מ"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו"ל כדרך למכור פתוחות פ"א מ"ד דלא הו"ל הקנקן טפל ליין ה"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ"א נתן מעות מע"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע"ש. משא"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע"ש. והרי לא נקנה בכסף מע"ש י"ל כיון דא"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע"ש:

עד שלא גפן עולות באחד ומאה בנתערב קנקן תרומה בק' חולין:

ומשגפן מקדשות ככל שהן דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם:

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל וחשיב מוקף:

אמר האזוב אשר בקיר מי"ג המשנה החמורה. הרבה יגיעה ועמל היה לי להבין דעת רבותי נ"ע בפירושה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני בעוונותי. ומאן יהיב לן נגרא דפרזלא להבין ד"ק. דלר"ב דפלוגת' דב"ש וב"ה ברישא מיירי לענין לתרום ממוקף וכמדומה זה דעת ר' בא בירוש' דקאמר על השניי' קאי יע"ש. אבל לפי הנמסר לנו חלוקי המשניות לפי דעת זה סכינא חריפא פסקי לבבי דתרומה מהדדי טפי הו"ל להתחיל מי"ג עם בד"א וכו'. ב' ק' תו דהרי כל הבבות סתמא קתני ואיך נימא דרישא מיירי בתרומה ובד"א מיירי בפודה מעשר. ואבל אם רצה וכו' מיירי בקונה מע"ש בירושלים אתמהה. ג' הדין דלא יצא קנקן לחולין קאי אקונה במעות מע"ש בירושלים. ועיקר דינא דאנן קיימין ביה דלא קנה מעשר חסר לגמרי מהספר כקו' רתוי"ט. ד' לר"ב וראב"ד ז"ל היכן מצינו לשון להחמיר דלהוי משמע לשון קמצנות וכילות כדפרשו רבותי הנ"ל באבל אם רצה להחמיר וכו'. ה' היותר תמוה שבכולם פי' הר"ב בדברי ר"ש שכל עיקר העניין חסר מהספר וגם חבית למה לי כלל והר"ב הוצרך להגיה במשנה ולא הועיל לעני בדעת כמוני. והרמב"ם מפרש כולה מתניתי' במוכר יין בירושלים למע"ש גם זה תמוה דהא מאן דכר שמי' מלבד הקו' שהקשה רתוי"ט עליו יע"ש. ומרוב שיחי וצערי אמינא אפתח אנא פתח' לנפשי העלוב' וד' אלדי' יעזור לי בו בטח לבי ונאזרתי ונעזרתי. ימלא פי תהלתו:

המשאיל קנקניו למע"ש. פי' ה"ר יהוסף ז"ל שלא קנה אותם בדמי מעשר אלא שנטלם מביתו ע"כ. עוד כתב זילף לתוכן סתם וכו' משגפן קנה מעשר פי' והקנקן קדוש כל זמן שלא שתו את היין אבל אחרי ששתו את היין בודאי יצא לחולין דלא גרע מאילו קנהו בדמי המעשר שיצא לחולין אחרי ששתו את היין ע"כ:

זילף לתוכן סתם. שהכניס לתוכן יין של טבל עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן פי' ר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פירש זילף לתוכן סתם מעשר אלא שלא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה למעשר וברישא דלא פליג בין גפן ללא גפן מיירי שפירש בהדיא שהן לבד מושאלים למעשר שני וכן פירש ר"ש ג"כ. הרש"ש ז"ל. ועוד פירש ז"ל משגפן מקדשות בכל שהן כדתנן בפ"ג דערלה וחביות סתומות בהדי דברים שאוסרין בכל שהן. עד שלא גפן פי' קרא שם והכי מיפרשא כולה מתני' בירושלמי. תורם מאחת על הכל בדין תורם מן המוקף מיירי ונ"ל אם בא לקרות שם בחביות של יין אם עד שלא סתם את פיהם בא לקרות שם תרומה ולתורמן תורם מאחת על הכל דכיון דפתוחות הן ראויות ליערות בגת וכתורם מן הגת דמי דחלוק חביות לא חשיב חלוק וכבית הלל דבסמוך אבל אם בא לקרות שם אחר שסתם את פיהם לאו מוקף מיקרו ותורם מכל אחת ואחת עכ"ל ז"ל. ואמרי' עלה בתוספתא בד"א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש ושל שמן בין גפן בין לא גפן לא קנה מעשר הקנקן: