משנה כלאים פרק ד׳ משנה ה׳

המחלוקת בשורה אם נקראת כרם אם לא שהרי הכרם מרחיקין ממנו ארבע אמות והיא עבודת הכרם ואז יהיה מותר לזרוע ואם לא נחשבה כרם לא ירחיק לבד ו' טפחים כמו שיעשה בגפן יחידית ואמר הכתוב בכלאי הכרם (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ר"ל שאסור ליהנות בשתי התבואו'. וכל מה שתמצא בזו המס' המקדש וקידש זה ענינו:

וב"ש שהם אומרים ששורה אחת כרם אומרים שכל מי שזורע התבואה בתוך ארבע אמות הסמוכים לכרם מבחוץ והיא עבודת הכרם הפסיד שורה אחת והיא השורה הסמוכה לזרע מפני שאמר הכתוב ותבואת הכרם ובית הלל שאומרים שלא יקרא כרם אלא עד שיהו שתי שורות אומרים קידש שתי שורות שתבואת הכרם אינה נקראת בפחות משתי שורות:

עד שיהיו שם שתי שורות. וכתב הרמב"ם בפ"ז וכמה יהיה בכל שורה שלשה גפנים או יותר. ובכ"מ כתב הרבה ראיות לדבריו. והשתא הא דתנן לקמן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב דהוי כרם. היינו כי הוו חמשה ונטועים בכה"ג הוא דהוה כרם. אבל כי לא נטוע כה"ג צריך ששה ג' לכל שורה:

לפיכך הזורע כו'. קידש לב"ה שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה'. ולב"ש מקדש אותה שורה חצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ארבע אמות. ולב"ה קידש ג' בשורה חצונה ושלשה שכנגדן בשורה שניה. כדמפרש בירושלמי הביאו הר"ש ואיתא תו התם גווני אחריני ולכולהו גווני לב"ש קידש ה' חצונים. ולב"ה ששה. וזה שכתב הר"ש שיש בדבר להקל ולהחמיר. להחמיר כדכתבינן. ולהקל שאם אין ב' שורות שבכל שורה ג' גפנים לא הוי כרם להרחיק ארבע אמות. וכי אתשיל בבי מדרשא לענין כמה הוא כרם אתשיל אלא דמינה שמעינן הזורע וכו' כמה קידש והיינו דתנן לפיכך וכו'. ולהכי לא מתנייה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה [*בפרק ד אבל רבי [יוסי] שנאה בפ"ה משנה ב דאיהו אינו שונה כאן בלשון לפיכך]. ועיין מה שכתבתי פרק ח דברכות משנה ד. ומשנתנו בזורע חוץ לכרם דאילו בתוך הכרם החמירו לאסור. כדתנן במ"ה בפרק דלקמן:

בש"א כרם ואסור לזרוע תוך ד"א:

ובה"א אינו כרם וא"צ להרחיק רק ו"ט:

עד שיהו שם שתי שורות ובכל שורה ג' גפנים או יותר דדוקא באחת יוצאת זנב סגי בה' [כמ"ו]. דאל"כ צריך ב' שורות של ג' ג':

לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם ר"ל תוך לד"א של עבודת הכרם שחוץ לכרם:

בית שמאי אומרים קידש שורה אחת ואע"ג דהוה ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. כבר נשנה בעדיות [פ"ה מ"ב]:

ובית הלל אומרים קידש שתי שורות דמה שאסרה תורה הזרע והכרם. שורה א' מקרי כרם:

ואין להוכיח מכאן דזנב היינו כזה דאי כזה . ל"ל הגפן הששי שבשורה התחתונה. די"ל דס"ל דב' שורות של ג' ג' א"צ שיהיה גפן כנגד גפן מכוונים אלא אפי' עומד בינתיים כזה ורק באחת יוצא זנב צריך שיהיו מכוונים (כי"ד רצ"ו ס"מ). [אב"י ועי' רמב"ם ור"ב. דהביאו קרא דפן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. דרק כרם נאסר מהנזרע תוך עבודה שלו דהיינו ד"א. ובזה תרצתי קושית הרמב"ן על השאלתות. הובא בר"ן פ"ק דר"ה בשיטה ולנטיעה מנ"ל. דפסק דאין רבעי נוהג למ"ד כרם רבעי (דקיי"ל כוותיה בח"ל. דכל המיקל בארץ וכו') אלא בכרם. אבל בגפן יחידית לא. והקשה הרמב"ן. הרי בכלאים נמי לא בעינן כרם שלם. דכל שזרע חטה ושעורה וחרצן חייב. אלא וודאי אפי' בגפן יחידית נוהג כרם רבעי. והנה מלבד דהקושיא היא קושיא עצומה מרפסן איגרי ועושה לרבינו בעל שאלתות כטועה ח"ו בהלכה פשוטה דהזורע חטה ושעורה חרצן חייב. תגדל עוד יותר מדורת התמיה. דגם רבינו בעל המאור והרשב"א ר"פ כיצד מברכין כ' כשאלתות. זאת לא זאת אלא שגם רב"י בטוי"ד סי' רצ"ד העלה כשאלתות. אף שלפני זה כ' וז"ל. והרמב"ן הקשה עליו וכ' דאפי' בגפן יחידית נוהג רבעי. ולא הזכיר שום תירוץ על קושיא העצומה דרמב"ן (ובש"ע הזכיר סתם כרם ולא התעורר רבינו הרמ"א לחלק עליו בשם הרמב"ן. ש"מ דאודויי אודי ליה. והוא תימה. ורבותינו המפרשים שתקו שם). לכן נ"ל להצדיק דברי צדיק מעיקרא רבינו בעל השאלתות. דוודאי הזורע חטה ושעורה וחרצן חייב על כלאי כרם. אבל לענין עבודת כרם אינו מקדש בגפן יחידית. דא"צ הרחק אלא ו' טפחים ורק כרם שלם בעינן. כדילפינן מקרא דתבואת הכרם. וכיון דמאן דתנא כרם רבעי יליף לה בגז"ש דתבואת הכרם. א"כ שפיר כ' השאלתות דאינו נוהג כרם רבעי אלא בכרם שלם ודו"ק]:

הנוטע שורה של חמש גפנים וכו'. ז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בש"א קידש שורה א' וכו' פי' כגון שי"ל שתי שורות של גפנים שיש בכ"א ה' גפנים והוא זרע כנגד הגפן האמצעית לדעת ב"ש אוסר כל אותה השורה ולא יותר. ולדעת ב"ה אינו אוסר באותה שורה אלא ג' גפנים. וכן בשורה הסמוכה לה ג"כ ג' גפנים כזה כן פי' הירושל' וע"ש עכ"ל ז"ל. ופי' ר"ש ז"ל דוקא בד"א שבכרם שהוא חוץ לכרם אבל בזורע בכרם עצמו דהיינו בין גפן לחבירו בתוך השורה או אצל הגפן ע"ז תנן לק' הנוטע ירק בכרם או מקיים ה"ז מקדש ט"ז אמה לכל רוח ע"כ: