משנה כלאים פרק ג׳ משנה ד׳

מסכת כלאים, סדר זרעים · כל הפרק עם ברטנורא

הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל קִשּׁוּאִין, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, מֻתָּר. שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, אָסוּר. שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, וְשׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:

ר׳ עובדיה מברטנורא

שתי שורות של קשואין שתי שורות של דלועין שתי שורות של פול המצרי מותר. דכל שתי שורות נראית כשדה בפני עצמה ואיכא הכירא ואין כאן ערבוב והוא דאיכא תלם מפסיק בין מין למין, אבל שורה אחת של קשואין ושורה אחת של דלועין ושורה אחת של פול המצרי אסור, אע״ג דתלם מפסיק בין כל מין ומין לפי ששלשה מינים הללו עלים שלהם מתפשטים ומתערבים זו עם זו, וכשאין שם אלא שורה אחת מכל מין ומין נראין כאילו נזרעו כולן יחד במפולת יד ומיחזו ככלאים ואין הפסקת התלם ניכרת בהן:

ושורה של קשואים ר״א מתיר. קסבר הואיל ואיכא שתי שורות של קשואין אע״פ שאינן סמוכות זו לזו חשבינן להו כאילו הן סמוכות ויש כאן שדה של קשואין ושורה של דלועין ושורה של פול המצרי הוו כאילו נטועות בשדה של קשואין וסגי להו בהרחקת תלם, כדתנן לעיל היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכו ירק אחר וכו׳:

וחכמים אוסרים. לפי שאין שתי שורות של קשואין סמוכות זו לזו לא חשיבי כשדה של קשואין ומחזו ככלאים ויש כאן ערבוב ואין הפסקת התלם מועלת בהן, והלכה כחכמים:

עוד מפרשים על משנה כלאים פרק ג׳ משנה ד׳

פירוש המשניות לרמב״ם

כשיטע שתי שורות מכל מין ונראית כאילו היא שדה של קשואין ושדה של דלועים ושדה של פול המצרי מותר ובלבד שיהא התלם בין כל שתי שורות ממין שני אבל אם היתה השורה שורה אחת מכל מין מאלו השלשה מינין הוא אסור מפני שהכל נראה כמעורב וכאילו זרע במפולת יד ולא יועיל התלם שבין שורה לשורה באלו השלשה מינין לבד מפני שהעלים שלהם מתפשטים מאד ונכנסין קצתם בקצתם ויתערבו שתי השורות וכן אמר בגמרא (שבת פה:) שאני הכא דאיכא שראכי. ואם נטע שורה של קשואים ושורה של דלועים ושורה של פול המצרי ושורה רביעית של קשואים רבי אליעזר אומר אחר שיש שם ב' שורות של קשואין נחשבים כאילו הם מחוברות כאחד ותהיה מותרת ותהיה של דלועין ושל פול המצרי כאילו נזרעה בשדה קשואין ודינה שיפסיק לה התלם כמו שהקדמנו בהלכה הקודמת לזאת. וחכמים גוזרין כאן מאחר שאינן מחוברות שתי השורות של קשואין והלכה כחכמים:

תוספות יום טוב

[*הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין וכו'. עיין מ"ש בסמוך בד"ה וחכמים אוסרים וכו']:

שורה של קישואים וכו'. אסור. כתב הר"ב שנראין כאילו נזרעו כולן יחד במפולת יד. עיין מ"ש בשם כסף משנה בסוף פ"ק בס"ד:

וחכמים אוסרים. כתב הר"ב לפי שאין שתי שורות של קישואים סמוכות וכו'. וכ"כ הרמב"ם וחכמים גוזרין כאן מאחר שאינן וכו'. ומשמע דכי נסמכו מיהו שתי השורות של קשואין קא שרי וא"כ הא דתנן ברישא שתי שורות של דלועים שתי שורות של פול המצרי לאו דוקא אלא כי הוו שתי שורות של קשואין תו שרי אפילו שורה אחת של דלועים ושורה אחת של פול המצרי דהא איכא שדה ורשאי לסמוך ירק אחר בהפסקת תלם. וכי תימא דלא שרינן אלא שורה אחת של ירק אחר כדמשמע פשטא דמתני' דלעיל. איכא למימר דהא על כרחינו ר' אליעזר מתיר שתי שורות של שני מינין ומדר"א נשמע לרבנן היכא דשריא אינהו דשריין אף שתי שורות. והרמב"ם בחבורו העתיק המשנה כצורתה:

תפארת ישראל – יכין

אסור אף דהרחיק כדינן. דמדעליה' רחבים נראה כאילו נזרעו במפולת יד. משא"כ ב' שורות וכו' נראה כל א' כשדה שלימה:

רבי אליעזר מתיר דס"ל דהב' שורות קשואין אע"ג שאינן סמוכות מצטרפות ומחשבו כשדה קשואין. והרי בכה"ג מותר ליטע באמצע השדה שורה דלועין ושורה פול המצרי. וכלעיל [מ"ג] במרחיקן כדינן [כלעיל פ"ב ע"ו]:

וחכמים אוסרין מדאין ב' השורות סמוכים. מיהו בסמוכות שרי לזרוע בצדן. א' של קשואין וא' של דלועין בהרחיקן כדינן לעיל אע"ג דסתר בהא דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דברישא מדויק דבכה"ג אסור. ובסיפא מדויק איפכא והול"ל נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא ואסור. וכדאמרינן בכל דוכתא. הכא בדרבנן אמרי' דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא:

מלאכת שלמה

הנוטע שתי שורות כו'. כתבו התוס' ז"ל שם בשבת. מותר. דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קשואין לפול המצרי. דקשואין ודלועין לא הוו כלאים דמנכרי כדתנן בסיפא נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא א' ובלבד וכו'. וכן דלועין ופול המצרי לא הוי כלאים דמנכרי. אבל קשואים ופול המצרי הוו כלאים. אבל שורה של קשואים כו' אסור. דשורה א' של דלועין לא מפסקא בין קשואין לפול המצרי ע"כ. ותימה דבקצת דוכתי קתני לשון נטיעה גבי זרעים וירק:

שתי שורות של פול המצרי מותר. ירושלמי אמר חזקיה במחלוקת שנויה. דלר' ישמעאל דאמר לק' בסמוך בעינן שתים עשרה אף הכא בעינן שתים עשרה. ולר"ע דאמר שמונה סגי אוף הכי שמונה. ור"ע היא. ור' יוחנן אמר דברי הכל היא. והא דמודו רבנן ור' ישמעאל הכא משום דשאני הני מינין מדלועין ובצלים דהני כולהו קשואין ודלועין ופול המצרי העלין שלהן מתפשטין ונכנסין קצתן בקצתן ומתערבין. הלכך כחד מינא חשיבא וחשיבא שדה דכל חד בשמונה אמות אבל שדה דבצלים דלית בהו שרכא לא חשיב ובעי י"ב:

אסור. אע"ג דלעיל אמרינן דשורה מותרת שאני הכא גבי דלועין שצריכין הרחקה כדתנן לעיל. ע"כ מה"ר יהוסף ז"ל:

ר"א מתיר כו'. ירושלמי ר' ינאי אמר בבא מציעתא דמתני' נמי במחלוקת שנויה. דר"א פליג בה נמי. וסבר ר"א דשני מינין מצטרפין להציל ואין שני מינים מצטרפין לאסור. הלכך הכא נמי לא מצטרפא שורה של פול המצרי בהדי שורה של קשואים לאסור הדלועין. הלכך שרי לר"א. ומתני' כרבנן דסברי אין שני מינים מצטרפים להקל ולהציל אבל מצטרפין להחמיר ולאסור. ולהכי נמי מחמרי רבנן אפי' כשחזר וזרע שורה של קשואים אחרת מאותו הצד האחר משום דכיון דכבר נאסרו היכי אתיא תו רביעית ושריא להו. ומתני' מסייע ליה לר' ינאי דקתני סתמא ר"א מתיר משמע דאכולה מתני' קאי דאל"כ ליתני בזו ר"א מתיר וחכמים אוסרין. ורב אמר דברי הכל היא דס"ל לר"א דכשם ששני מינים מצטרפין להציל כך שני מינין מצטרפין לאסור ואפי' ר"א מודה דכיון דלית לה לההוא גיסא שורה אחרת בהדי מאן ליצטרף להתיר הלכך אסור ורב יפרש סיפא דמתני' דפליג בה ר"א ארבנן וקשרי בשנטע ארבעתן כאחת דלא חיילא בהו עדיין איסורא מעולם. פי' דלא הוי כבבא מציעתא דהוי זה אחר זה דא"כ הרי כבר נאסרו:

בפי' ר"ע ז"ל. הוי כאילו נטועות בשדה של קשואים. כתב עליו הח' הר"ר יהוסף ז"ל ומה שאמר לעיל שלא יזרעם חרדל מפני שנראה כשדה חרדל ש"מ שכשהוא נראה כשדה שהוא אסור יותר מאלו לא היה נראה שדה. היינו דוקא בקרחות הוי הדין כן אבל בשורה מותר כשהוא שדה. כן נ"ל לפ' ע"כ:

עוד כתב ר"ע ז"ל וסגי בהרחקת תלם. כתב עליו הח' הרר"י ז"ל פי' זה אינו נראה דלשון עד שיהא התלם אינו משמע דאיירי בהפסקה דאי בהפסקה מיירי הי"ל לומר עד שיהא ביניהם תלם וכו' ותו שהרי לעיל פירש דר"ע לא דבר אלא בתלם הזרוע וא"כ היאך שייך לומר שזה דבר מדבר אחד וזה דבר מדבר אחר עכ"ל ז"ל:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה כלאים פרק ג׳ משנה ד׳?

משנה כלאים פרק ג׳ משנה ד׳ פותחת במילים ״הנוטע שתי שורות של קשואין שתי שורות של״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה כלאים פרק ג׳ משנה ד׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־3 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת כלאים פרק ג׳?

בפרק ג׳ של מסכת כלאים יש 7 משניות, וזו המשנה ה־4 בו.

עוד: מסכת כלאים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Kilayim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Kilayim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Kilayim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Kilayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Kilayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)