משנה קידושין פרק ג׳ משנה ח׳

קדשתי את בתי קדשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה כו': מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן כו': המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל כו': נאמן במאמרו שבתו גרושה והיא פסולה לכהונה כל זמן שהיא נערה לפי שהתורה האמינתו עליה באלו השנים לאוסרה או להתירה אמרו מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה ולפיכך נאמן עליה שהיא גרושה אבל אם היתה גדולה הרי זו לא תפסל לכהונה על פיו וכמו כן כשאמר שנשבית שפוסל אותה לכהונה אינו נאמן לפי שבנישואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה: ומי שקדש את בתו סתם והיו לו בנות רבות כולם אסורות על זה המקדש וצריכות גט כל אחת ואחת מלבד הבוגרות כמו שזכר:

כשהיא קטנה והרי היא קטנה. כתב הר"ב דכתיב את בתי וכו'. וקרא בין בקטנה בין בנערה אלא שאינה בוגרת מיירי. ולפיכך צריך לפרש דקטנה דתנן. היינו לאפוקי בוגרת ולשון הטור סוף סי' ל"ז בעודה קטנה או נערה. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק י"ד דיבמות:

נאמן. דוקא בתוך כדי דבור. אבל היכא שהוחזקה א"א על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה דלא הימניה רחמנא בגירושין. לשון הר"ן. דהא קרא כי כתיב את בתי נתתי [לאיש] הוא דכתיב:

נשבית כו' אינו נאמן. כתב הר"ב דבנשואין הימניה רחמנא לאב. לשבויה לא הימניה. גמ'. וכתב הר"ן וא"ת להימנו במיגו דאי בעי אמר קדשתיה בביאה לפסול בה דמפסלא נמי מכהונה ומתרומה ומהימן בהכי דהא בנשואין הימניה רחמנא. לאו קושיא היא דבקידושי ביאת איסור לא אשכחן דהימניה והכי מוכח בירושלמי. וכתב עוד ונהימניה במגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתיה דמהימן ופסיל לה לכהונה. י"ל דמגו לחצי טענה כי הכא דבגרושין אינה פסולה אלא לכהונה לא אמרינן ואפי' בבת ישראל דפוסלה נמי מתרומה בגרושין. אינו נאמן כיון שאילו היתה בת כהן לא נפגמה כל כך בגרושין כמו בשבויה ולהכי פסיק ותני אינו נאמן אפי' בבת ישראל. ואחרים אמרו דכיון דמה שהאמינה תורה לאב חדוש הוא שהרי לא היה ראוי להיות נאמן יותר מעד אחד דעלמא דיינו שנאמין אותו באותו טענה עצמו. אבל אין אומרים מיגו מחמת דאין לנו בו אלא חדושו בלבד. ע"כ:

בשעת מיתתו. אורחא דמלתא נקט. הרשב"ם פ"ח דבב"ב דקל"ד:

יש לי בנים. כתב הר"ב ואין אשתי זקוקה ליבום ולא התנה הר"ב שעד עכשיו לא תהא מוחזקת לזקוקה כמו שהתנה בסיפא דיש לי אחים ודברי הר"ב מועתקים מפירש"י וטעמא כי אמר יש לי בנים אינו עוקר החזקה אלא שבא להתירה מצד אחר והכי איתא בגמ' פרק ח' דבב"ב אמתני' ו' יש לי בנים נאמן דהיינו דקתני תרתי זימני לאשמועינן הא דאפי' כי מוחזק באחי נאמן ועיין שם. ופי' מוחזק לא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא שכך שמענו עליו. הר"ן:

אין הבוגרות בכלל. הא קטנות בכלל דקדושין שאין מסורין לביאה דכל אחת ספק אחות אשה אפ"ה הוו בכלל ספק קדושין וצריכות גט והכי מיתרצה מתני' ז' דפרק דלעיל כמ"ש הר"ב שם. ומ"ש הר"ב ואע"פ שעשאתו הבוגרת שליח כו' דאל"ה למאי תנן אין הבוגרות בכלל דמלתא דפשיטא הוא ואע"ג דמדיוקא דהא קטנות בכלל שמעינן טובא דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין אפ"ה דחיקא לן מלתא למימר דלגופיה לא אצטריך כלל משום דאי הכי ליתני לדיוקא בהדיא כל הקטנות בכלל. ולמאי נ"מ תני אין הבוגרות בכלל דלא אצטריך כלל. הלכך מפרש לה הר"ב דלגופיה נמי אצטריך וכגון שעשאתו שליח כו' ואע"ג דסוגיא דבגמ' דמוקי למתני' בהכי כגון שעשאתו שליח כו' למ"ד קדושין שאין מסורים לביאה לא הוו קדושין דהשתא קטנות נמי אינן בכלל וצריך לאוקמי מתני' בקטנה וגדולה בלבד ולא אצטריך לדיוקא והלכך צריך לומר דלגופיה אצטריך. אבל למ"ד דקדושין שאין מסורים לביאה [הוו] קדושין. משמע דלא קשיא לן פשיטא דאין הבוגרות בכלל כיון דלדיוקא איצטריך. ס"ל להר"ב דאע"ג דגמ' לא מקשה פשיטא אלא למ"ד קדושין שאין מסורים לביאה לא הוו קדושין. היינו משום דלמ"ד דהוו קדושין לא קשיא דאיכא למימר דלדיוקא איצטריך אבל כי משנינן ומוקמינן למתני' דלגופיה נמי איצטריך. אית לן למימר דלכ"ע הכי איתא. משום דודאי דחיקא לן למימר דלגופיה לא איצטריך אלא לדיוקא בלחוד. והוי מצי למתני לדיוקא בהדיא. וכן הרמב"ם פ"ט מהלכות אישות וטור סי' ל"ז פסקו להאי אע"פ שעשאתו שליח כו'. אע"ג דקיי"ל דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין. והמגיד כתב שפסקו לסוגיא זו משום דכיון ששנאוה כבר בפ"ב גבי פלוגתייהו דקדושין שאין מסורים לביאה וחזר ושנאה בפרקין אמתני' ש"מ דדינא קושטא הוא לכ"ע. ע"כ. ובעיני נראה מה שכתבתי וגם הטור פסק להך אוקימתא בסי' ל"ז ותימה לי שלא כתב שאביו הרא"ש לא ס"ל הכי. ומשום כך לא השיב על הרשב"א שפסק שאין האב יכול לעשות שליח לבתו בוגרת אבל הטור ה"ל להשיב מהך אוקימתא. ומ"ש הר"ב אמרי' לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה. דמתני' סתמא קתני ואפי' אמרה לו קידושי לך דאית ליה נמי הנאה מינה. גמ'. והא דקרי ליה מצוה דרמיא עליה. פירש"י דכתיב (ירמיהו כ״ט:ו׳) ואת בנותיכם תנו לאנשים:

קדשתיה וגרשתיה קבלתי גטה:

והרי היא קטנה עכשיו כשאומר כן, עדיין אינה בוגרת:

נאמן לפסלה לכהן, דאב נאמן על בתו קטנהאו נערה. ונאמן נמי שתהיה מותרת לכל. ודוקא שאמר כן תוך כדי דיבור. אבל אח"כ, אינו נאמן, מדהוחזקה כבר אשת איש על פיו:

אינו נאמן וכ"ש בדאמר קדשתיה לחוד דא"נ לאסרה אכ"ע:

אינו נאמן לפסלה מכהונה ותרומה, דרק על נשואיה האמינתו תורה משום דבידו לקדשה, ואגירושין נמי נאמן, מדאתקיש יציאה להויה דכתיב ויצאה והיתה, ולא שנשבית. ואפילו בנשואין נמי, א"נ לומר שקדשה למי שפסלה בביאתו מכהן ומתרומה. [ואילה"ק ליהמן במגו דקדשתיה וגירשתיה. י"ל דבמה שאומר שנשבית או שנבעלת לפסול לה, פוגמה יותר ממה שיאמר שנתגרשה. שהרי אם היתה בת כהן ונתגרשה מותרת בתרומה, אבל בנשבית או נבעלה לפסול, אסורה בתרומת בית אביה א"כ לא יהיה נאמן רק לפסלה לכהן ולא לתרומה, והו"ל מגו רק לחצי טענה, דלא אמרינן לה עוד י"ל דנאמנות האב חידוש הוא, דהרי הו"ל קרוב וע"א, ולהכי א"נ בדבר אחר במגו דחידוש [ר"ן]:

מי שאמר בשעת מיתתו אורחא דמלתא נקט. או משום סיפא נקט הכי, דאף דאין אדם משטה בשעת מיתה [כח"מ פ"א], אפ"ה אינו נאמן:

יש לי בנים ואין אשתו זקוקה ליבום:

נאמן ואפילו היא בחזקת יבום, שנשמע שיש לו אחים, אפ"ה מדאינו עוקר החזקה, רק בא להתירה מצד אחר, נאמן:

יש לי אחים שהיתה בחזקת היתר לשוק ובא הוא לזקקה ליבום:

המקדש את בתו סתם ויש לו כמה בנות:

אין הבוגרות בכלל אפילו עשתו שליח וגם אמרהשיהא הכסף קדושין שלו. דמתהנה גם מקדושיה, אפ"ה אמרינן דלא שבק מצוה דרמיא עליה לקדש בנות שברשותו, ויקבל קידושין לבת שיצאת כבר מרשותו, ולא רמי כל כך המצוה עליו לקדשה [ועי' פ"ב סי' ב'. ודו"ק]. מיהו קטנות ונערות בכלל הספק, דקדושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין [כפ"ב סי' י"ח]:

מי שיש לו שתי כיתי בנות וכולן קטנות נערות או בוגרות שאע"ג שאין ברשותו לקדשן, מיירי שכל א' מהבוגרות נתנה לו רשות לקדשה. דאל"כ הרי אין בוגרות בכלל:

קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגירשתיה וכו' ביד פי"ח דהל' איסורי ביאה סי' כ"ד ובטור א"ה סוף סי ל"ז. וע"ש בספר הלבוש סעיף כ"ה:

קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה לאו דוקא קטנה אלא אפי' נערה וכן הוא מפורש שם בטור וכמו שאכתוב עוד בסמוך בס"ד:

נשבית ופדיתיה וכו' אינו נאמן לפסלה מן הכהונה דבנשואין הימניה רחמנא לאב דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה על הכל שאין אנו יודעין למי וכי אמר הזה התירה לזה ובין אם היא נערה או אם היא קטנה מהימן אבל בבוגרת לא מישתעי קרא דנערה כתיב בפרשה הלכך לא מהימן משגדלה ולשבויה לא הימנוה כלל. והקשה הר"ן ז"ל ונהמניה בשבויה מגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתיה דמהימן ופסיל לה מכהונה. וי"ל דמגו לחצי טענה לא אמרינן והכא חצי טענה הוא לפי שעכשיו הוא רוצה לפוסלה בין לענין תרומה בין לענין כהונה וכי אמר גירשתיה לא פסיל לה אלא לכהונה וכי תימא תינח בת כהן בת ישראל מאי איכא למימר שהרי כל כך הוא פוסל כשאמר קדשתיה וגרשתיה כאילו נשבית ואילו תנא פסיק ותנא אינו נאמן. נ"ל דהיינו טעמא משום דכיון דבנשבית פוגם אותה יותר שאילו היתה בת כהן היתה פסולה מן התרומה ובקדשתיה וגרשתיה אינו פוגם אותה כל כך מש"ה אפילו בבת ישראל אינו נאמן ואחרים אמרו דכיון דמה שהאמינה תורה לאב חדוש הוא שהרי לא היה ראוי להיות נאמן יותר מעד אחד דעלמא דיינו שנאמין אותו באותה טענה עצמה אבל אין אומרים מגו מחמתה דאין לנו בו אלא חדושו בלבד עכ"ל ז"ל ובטור א"ה סימן ז' סעיף ח' ובשלחן ערוך ובלבוש:

יש לי בנים וכו' פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ד) וכתב שם רשב"ם ז"ל בשעת מיתתו אורחא דמילתא נקט ע"כ. וביד רפ"ג דהלכות יבום. ובגמרא מוקי אביי למתני' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן דאחזקה קמייתא הוא דקא מוקי לה להיות מותרת לשוק ואפילו אתו סהדי דאית לו אח מותרת לשוק אמר יש לי אחים אינו נאמן לא כל הימנו לאוסרה אעלמא ובהכי אתיא מתני' אפילו כר' נתן דפליג עליה דרבי בברייתא ופירש הר"ן ז"ל מוחזק לן לא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא שכך שמענו עליו ע"כ [נ"ב על הגליון בזה הלשון. על הכל צ"ע לענין הדין ועוד איזן וחיסר בזה מוהרש"ך זלה"ה בח"ג ע"ש.]:

המקדש את בתו סתם פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"א.) וביד כולה מתניתין עד סוף סי' י"ב ביד פ"ט דהלכות אישות סי' ח' ט' ט"ו. ובטור אבן העזר סי' ל"ז וסי' קנ"ז.