משנה כתובות פרק ב׳ משנה ז׳

וכן שני אנשים וכו'. וצריכין כל הני מתניתין לאשמעינן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי תנא מודה ר"י משום דאיכא דררא דממונא. פירש"י הלכך אי לאו פשיטא דמלתא שלקחה מאביו לא היה אומר של אביך וגורם לעצמו הפסד ממון. ותוספות פירשו בשם ר' חננאל דאיכא דררא דממונא שהאומר הוא מוחזק בשדה ע"כ. אבל עדים דליכא דררא דממונא אימא לא. ואי תנא עדים משום דלעלמא אבל איהו דלנפשיה אימא לא. ואי אשמעינן הני תרתי משום דממונא אבל א"א דאיסורא אימא לא. ונשביתי וטהורה אני משום סיפא ואם משנשאת כו' דאי משום אם יש עדים כו' הא שמעינן לה ממתניתין דלקמן עיר שכבשוה כרכום כו'. תוספות. ושתי נשים שנשבו לאשמעינן דלא חיישינן לגומלין. וכן שני אנשים משום פלוגתא דר' יהודה ורבנן. גמרא:

אינן נאמנים וכו'. פירש הר"ב ליתן להם תרומה פירש הר"ן דאורייתא דכל עד א' נאמן באיסורא וכ"ש במילתא דעבידא לגלויי. ולא נתחוורו לו דברי הרמב"ם. דכתב בפ"ק מהא"ב דלתרומה דאורייתא צריך שני עדים. ועיין מ"ש במשנה דלקמן בס"ד:

ובזמן שהן מעידין זה את זה לשון הר"ב שכל אחד אומר אני וחברי כהן וכן לשון רש"י. ולעיל בשבויה לא דקדקו לכתוב*) כל אחת אומרת אני וחברתי טהורה ולא ידעתי למה ובברייתות בגמרא מתנו בשבויה אני וחברתי טהורה. וכן אני כהן וחברי כהן:

אינן נאמנין דאפילו לתרומה דרבנן צריך על כל פנים עד אחד וכדמסיק:

ובזמן שהן מעידין זה את זה אני וחבירי כהן:

הרי אלו נאמנין ובח"ל שאין תרומה נוהג, הבא ואומר כהן אני, נאמן לעלות לתורה ראשון ולישא כפיו [אה"ע ג'], ואף דאיכא למיחש שיפדו בכורים על ידו. בזה לא נעשה איסור, דממון איתא בחזרה, ותו דגם שאר כהני בזה"ז רק כהני חזקה נינהו. וכל הני הפה שאסר התיר דפרקן, צריכי, דבשדה זו של אביך, קמ"ל אף שנהנה עי"ז, ובעדים שאמרו, אף שאין מוחזקים כשדה זו של אביך, וקמ"ל אף בא"א, לאשמעינן דאף באיסורא אמרינן הפה שאסר וכו', וקמ"ל שבוייה, משום סיפא, דאם משנשאת באו עדים וכו', ובב' נשים שנשבו קמ"ל דלא חיישינן לגומלין, ובשני אנשים קמ"ל פלוגתא דר"י ורבנן:

וקשה ל"ל עד אחד, תסגי במעיד על עצמו, דהרי אפילו בנהנה על ידי עדותו ע"א נאמן באיסורים כל דלא אתחזק איסורא. ואת"ל דאפ"ה על גוף עצמו אינו נאמן, ואף על גב דהא דעד אחד נאמן באיסורים רק מנדה גמרינן [כתוס' גיטין דף ב' ב' ד"ה ע"א] והרי גם נדה בספירתה מעידה על גוף עצמה, ואפילו הכי נאמנת, י"ל התם כתוספות שם, דהיינו מדבידה לטבול את עצמה, אבל כל שאין תקנתו בידו, רק במעיד על דבר שחוץ מגופו נאמן, על כל פנים קשה הרי כל המשפחות בחזקת כשרות הן, ומי שבא ואמר כשר אני נאמן [כקדושין ע"ו ב'] ולא חיישינן שמא ממזר הוא, הרי דנאמן גם על גוף עצמו כל דלא אתחזק איסורא אף דאין תקונו בידו, וא"כ אם התם נאמן בחששא דאו', מכ"ש דהול"ל הכא דנאמן בתרומה דרבנן. ואת"ל התם רוב ישראל כשרים הן ואינן ממזרים, אבל הכא, הרי יש רוב נגד עדותו, דרוב ישראל אינן כהנים, ובכה"ג במעיד על גופו אינו נאמן. ליתא, דהרי מעשים בכל יום כל מי שבא ואמר ישראל כשר אני נאמן, ומספינן ליה אפילו בקדשים קלים כהאי ארמאה דסליק לירושלים והאכילוהו פסח [כפסחים דף ג' ב'], הרי דלא חשדינן לכל אדם זר שמעיד על עצמו שהוא ישראל, שמא עכומ"ז הוא, אע"ג שעדותו הוא נגד רובא דעלמא. נ"ל דהתם כיון ע"י שיאמר שישראל הוא יתחייב עצמו בתרי"ג מצות שבהן כמה וכמה חמורות שבחמורות והרי עכומ"ז וודאי בהפקירא ניחא ליה, אלא וודאי קושטא קאמר, דאע"ג דגם כהן אוסר את עצמו בגרושה ומלהטמא למתים, הא רק מלתא זוטרתא היא לגבי חיובי דישראל טפי שמעכומ"ז, ותו דמי גרע הך גברא שבא ואמר שהוא ישראל מאדם דידעינן ביה בוודאי שהיה עכומ"ז, ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני, הרי אם נראהו נוהג במנהג ישראל ומקיים מצות כישראל הרי הוא בחזקת גרי צדק, א"כ מכ"ש במי דלא ידעינן ביה שהיה עכו"ם ומחזיק עצמו כישראל, [ועי' יבמות מ"ז א', וי"ד רס"ח ס"ו], ואע"ג דהתם אין משיאין לו אשה עד שיביא ראיה, וכמבואר [שם]. התם שאני שכבר היה מוחזק וידוע שהוא עכומ"ז. מיהו בזמן הזה שאין תרומה, להרמב"ם [פ"כ מאיסורי ביאה הי"ג ] גם לעלות לתורה ראשון אינו נאמן, ולרמ"א נאמן השתא בח"ל לכל דבר שבכהונה [אה"ע ס"ג]:

וכן שני אנשים. לא גרסי' שנשבו רש"י ז"ל. וביד פ' עשרים דהלכות א"ב סי' י"א י"ג ובטור א"ה סי' ב' ז'. ובגמ' פריך כל הני דתנא מתני' לאשמועי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי ומשני צריכי וכו' עד ואי אשמועי' הני תרתי משום דממונא אבל א"א דאיסורא אימא לא קמ"ל:

[הגהה אמר המלקט קשה לע"ד דליתני אשת איש דאיסורא וכ"ש תרתי קמייתא דממונא ונלע"ד דיש לומר דאי הוה תנא אשת איש בלחוד ה"א דוקא בא"א הוא דכי יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת משום דהוי איסורא אבל תרתי קמייתא דלא הוי רק ממונא אפי' יש עדים שהיא של אביו או שהוא כתב ידם ה"א דלהוו נאמנים להכי תנא כולהו ע"כ]: וכתבו תוס' ז"ל אבל הכא דליכא דררא לא וכו' קשה לרשב"א הא איצטריך גבי עדי' דמהמני במגו לפסול השטר דהא אע"ג דר"מ פליג אסיפא מודי ברישא ע"כ פי' בסיפא גבי עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה וכו' כדכתיבנא לעיל סי' ג' מודה ברישא גבי הא דר' יהושע שדה זו של אביך היתה וכו' א"כ רבותא טובא קמ"ל למיתני דנאמנים העדים לומר כתב ידינו הוא זה לאפוקי דר"מ אע"ג דמודה ברישא כך נלע"ד וכן מצאתי אח"כ שפי' ר"ש לוריא ז"ל: עוד כתבו ז"ל שתי נשים שנשבו למה לי דאי לאשמועי' דאחת נאמנת על חברתה הא בהדיא תנן לקמן דאפי' עבד ושפחה נאמנים ע"כ: עוד כתבו ז"ל וכן שני אנשים למה לי משו' דבעי למתני פלוגתא דר' יהודה ורבנן אבל בשתי נשים משמע דלא פליג ר' יהודה משו' דבשבויה הקלו ע"כ: