משנה כתובות פרק ב׳ משנה ה׳

האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כו': אם משנשאת ר"ל אם משהתירוה להנשא הרי זו לא תצא מהיתרא ואפי' באו עדים שנשבית אבל אם באו עדים שנטמאת אפי' היו לה כמה בנים תצא וכשאמרה אשת איש אני ואח"כ לזמן אמרה פנויה אני אבל מה שאמרתי שאשת איש הייתי מטעם כך וכך היה הרי זו נאמנת ודבריה נשמעים ובלבד שתתן אמתלא לדבריה הראשונים ובלבד שלא יהיו שם עדים:

אשת איש הייתי וגרושה אני כו'. פליגי הפוסקים י"א דאפילו לאחר כדי דבור נאמנת כיון שעומדת בדבריה הראשונים אלא שפוטרת עצמה מצד אחר והכל אפשר שהוא אמת ויש קצת סיוע לזה דאל"כ אדתני סיפא ואם יש עדים שהיתה א"א וכו' אינה נאמנת לאשמעינן רבותא דאפילו ליכא עדים אלא שהיתה אומרת אשת איש הייתי ולאחר כדי דבור אמרה גרושה אני אינה נאמנת ואנא ידענא דכ"ש כשהוחזקה ע"פ עדים. וי"א דמשנתינו דוקא בתוך כדי דבור. והכי משמע לישנא דבבת אחת אומרת כן. וא"ת למה לי משום שהפה שאסר וכו' כיון דתוך כדי דבור הוא לא יהא אלא חזרה בעדים הא יכולין לחזור בהן. ותירצו דאצטריך דה"א כיון דעומדין בדבורן הן אלא שהן מתירין עצמן מצד אחר אפילו תוך כדי דבור לאו כל כמינייהו להכי אצטריך הפה שאסר ע"כ במגיד פי"ב מהלכות גירושין. ולענין סיעתא לי"א קמא דלא הוה תיובתא ליש אומרים בתרא. נ"ל דלהכי אצטריך למתני ואם יש עדים משום סיפא דסיפא. ואם משנשאת באו עדים כו' ודו"ק:

ואם יש עדים כו'. עיין מ"ש בסוף פ"ב דגיטין.

נשביתי. לבין העובדי כוכבים וטהורה אני שלא נבעלתי לעובדי כוכבים. [ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ז דיבמות] נאמנת ומותרת לכהן. רש"י:

לא תצא. כתב הר"ב אבל אם וכו' אפילו היו לה כמה בנים מן הכהן הזה שנשאה. רש"י:

הוא הפה שהתיר י"א דוקא תוך כדי דבור, אלא אם כן נותנת אמתלא לדבריה [אה"ע קנ"ב], והא דנקט בסיפא ביש עדים, ולא נקט רבותא טפי, בשלא תוך כדי דבור. נ"ל משום דבעדים אפילו בנשאת תצא, משא"כ שלא תכ"ד, תמיד מהני אמתלא:

אמרה נשביתי וטהורה אני לא נבעלתי לעכו"ם:

ואם משנשאת אפילו לא נשאת עדיין, רק התירוה להנשא:

באו עדים הרי זו לא תצא ותנשא לכתחלה. ודוקא בשבוייה, אבל בח"א אפילו נשאת קודם ביאת עדים תצא ואפילו אין העדים אלו יודעים אם נתגרשה או לא [שם]:

האשה שאמרה אשת איש הייתי. וכו' פ' כל פסולי המוקדשי' דף ל"ו: וביד רפי"ב דהלכ' גירושין:

וגרושה אני. הכא במתני' לא שייך למיתני ופנויה אני כדתני בברייתא בגמ' דהתם ה"פ אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני כלומר ומעולם לא הייתי אשת איש ואעפ"כ נאמנת משו' שנתנה אמתלא לדבריה כדמפ' בגמ' אבל הכא ה"ק אמת שהייתי א"א אבל כבר נתגרשתי ונאמנת להנשא לישראל מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ולפלוגתא דאיכא בין הפוסקים אי האי נאמנת דמתני' דוקא בתוך כדי דבור או אפי' לאחר כדי דבור דלמאן דס"ל אפי' לאחר כדי דבור אם אחר שאמרה א"א הייתי חזרה ואמרה פנויה אני נאמנת ג"כ בלא אמתלא דאשת איש הייתי משמע דעכשיו פנויה היא:

ואם יש עדים שהיא אשת איש. תוס' ס"פ בתרא דגיטין:

אמרה נשבתי וכו'. ביד פי"ח דהלכות איסורי ביאה סי' כ"א כ"ב כ"ג: ובטור א"ה סי' ז' וסי' קנ"ב:

אם יש עדים שנשבית. דוקא שני עדים אבל אם עד א מעיד שהיא שבויה היא נאמנת ואפי' אם שני עדים מעידי' שנשבית אם עד אחד מעיד שהיא טהורה נאמן ולא זו בלבד אלא אפי' שני עדי' מעידין שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאה ועד אחד מעיד שהיא טהורה מותרת אפי' לכהן אפי' זה שמעיד בה הוא עבד או שפחה וכמו שנכתוב בסמוך:

ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא בגמ' איכא מאן דמתני לה אסיפא דוקא אבל ברישא גבי א"א הייתי וגרושה אני תצא דס"ל דאשה מעיזה פניה שלא בפני בעלה לומר גרשני ואיכא מאן דמתני לה ארישא דס"ל דאין אשה מעיזה פניה לומר גרשני בעלי אפי' שלא בפניו וכ"ש אסיפא דאם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא דבשבויה הקלו דחששא בעלמא היא שמא נבעלה לגוי ונפסלה לכהונה: ועיין בקולון שרש ע"ב דף ע"ב: