משנה כתובות פרק א׳ משנה ה׳

האוכל אצל חמיו ביהודה. מדקתני האוכל מכלל דאיכא דוכתא ביהודה עצמו דלא אכיל ונ"מ דהיכא דלא נהיגי לייחד יכול לטעון. גמרא ורש"י. והשתא מתני' י' פ"ד דיבמות דקתני סתמא הארוסות שביהודה לאו דוקא אלא כי מתניתין דהכא:

אלמנת כהן. אלמנת בת כהן. רש"י:

היו גובין לבתולה. בת כהן כשנשאת לכהן וכל שכן כשנשאת לישראל:

ולא מיחו בידם חכמים. אע"פ שלא כתב לה בלשון תוספת [דאל"כ תנינא חדא זימנא בריש פ"ה] אלא ד' מאות דחזי ליכי וקס"ד דלא תגבה דלא חזי ליכי. ובלשון תוספות לא כתב. קמ"ל דמנהג טוב הוא וראוי להיות בכהונה ושייך בהו למימר דחזי ליכי. תוספות:

אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה ושמא בעלה וא"נ לומר שלא בעלה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה [כגיטין פ"א ב']:

ולא מיחו בידם חכמים ולא גזרו שלא לבייש שאר נשים:

האוכל אצל חמיו וכו'. בפירקי' דף ט'. ובטור א"ה סי' ס"ח:

מפני שמתייחד עמה. קודם נשואין ויש לחוש שמא בא עליה ותניא ביבמות פ' בית שמאי טענת בתולים כל שלשים יום דברי ר"מ ר' יוסי אומ' נסתרה לאלתר לא נסתרה אפי' לאחר כמה ימים הר"ן ז"ל ולשון הברייתא בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתם לחופה. ובגמ' ועוד מנהג אחר היה ביהודה שהיו מעמידין להם שני שושבינין אחד לחתן ואחד לכלה כדי למשמש את החתן שלא יראה דם בתולים ויאבד והכלה שלא תביא עמה מפה שיש עליה טיפי דמים ובמקום שנהגו לייחד מאי משמוש בעי הרי אין שם טענת בתולים והיינו דקתני נמי במתני' האוכל מכלל דאיכא דוכתא אפי' ביהודה דלא אכיל ואשמועי' דהיכא דלא נהיגי לייחד יכול לטעון וה"ה בגליל אם עשה כמנהג יהודה אינו יכול לטעון. ירוש' בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו דכתי' ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא איסטרטיוט בועל תחלה התקינו שיהא בעלה בא עליה ועודה בבית אביה שמתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה עוד היא נגדרת מ"מ אין סופה להבעל מאסטרטיוט אנוסה היא ואנוסה מותרת לביתה כהנת מה היו עושות מטמינות היו ויטמינו אף בנות ישראל קול יוצא ומלכותא שמעא ואילין ואילין מתערבבין ואע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל כלתו של ר' אושעיא נכנסה מעוברת ע"כ:

אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

גובין לבתולה. כשנשאת לכהן וכ"ש כשנשאת לישראל רש"י ז"ל והכי מוכח בגמ'. אבל בירוש' הויא עלה פלוגתא. ובגמ' פריך והתניא אלמנת כהן כתובתה מאתים ומשני רב אשי שתי תקנות הוו לאלמנה בת כהן דמעיקרא תקינו לבתולה ד' מאות זוז ולאלמנה מנה כיון דחזו דמזלזלי בהו תקינו להו מאתן כיון דקא חזו דקא פרשי מינייהו דאמרי עד דנסבינן אלמנה בת כהן בדמי כתובה מרובה ניזיל וניסב בתולה בת ישראל אהדרינהו למילתייהו. והתקנה האחת ודאי שהיא דתקינו להו מאתן אבל התקנה האחרת אפשר לפ' שהיא מאי דתקינו להו מנה בתחלה ואפשר לפ' שהיא מאי דאהדרינהו למילתייהו ואפשר שלזה הספק כוונו ג"כ תוס' ז"ל בדבור אשר שם בגמ' ע"ש:

ב"ד של כהנים. אמ' שמואל לא ב"ד של כהנים בלבד אמרו אלא אפי' משפתית מיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין עושין:

ולא מיחו בידם חכמים. אע"פ שלא כתב בלשון תוספת כו' ואפי' לא כתב לה כתובה לגמרי גובה ד' מאו' זוז בתנאי ב"ד כמו בבנות ישראל מאתים דתקנה גמורה היא תוס' ז"ל: ונלע"ד דהיינו דדייק מתני' דקתני היו גובין ולא קתני היו כותבין לאשמועי' מאי דפירשו תוס' ז"ל דאפי' שלא כתב לה כתובה כלל היו גובין לבתולה ד' מאות זוז בתנאי ב"ד כמו בבנות ישראל מאתים. ובטור א"ה סי' ס"ו: