משנה כתובות פרק א׳ משנה ב׳

בתולה כתובתה מאתים וכו'. בסוף מכילתין פסק הר"ב דכתובת אשה דרבנן והשתא הני מאתים בכסף מדינה הם שכן כל של דבריהם ויש בכל דינר שבעה חלקים נחושת ושמינית כסף ונמצא מאתים דינרים של בתולה כ"ה דינרים של כסף טהור. ומשקלם כתבתי במ"ו פ"ו דפאה וזו דעת הרמב"ם. והרא"ש סובר דבכתובה תקנו בסלע של תורה שכולו כסף טהור וכן כתבו התוספות בפ"ו מ"ה כמו שאכתוב שם בס"ד דזה הכלל דשל דבריהם לא נאמר אלא אסלע בלחוד [*וכן פירש הרמב"ם במשנה ד' פרק ח' דבכורות]:

וחלוצה. נראה לפרש דלרבותא נקט חלוצה דסד"א כיון דשומרת יבם לא מיחסרה כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה וה"א דכנשואה דמיא קמ"ל. תוספות:

הגיורת וכו' שנפדו וכו'. וכן תנן להו לקמן בריש פ"ג ובפי"א מה"א העתיק הרמב"ם משוחררת גיורת ושבויה. אבל פ"ק מהל' נערה [הל' ט'] העתיק הא דלקמן פ"ג גיורת שבויה משוחררת אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה והטור סימן ס"ז וסימן קע"ז העתיק גיורת שבויה ושפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו ובשם רבינו מהור"ר ליווא ז"ל שמעתי טעם ששונה שנפדו וכו' שכן מצות פדיון שבוים קודמת. ולהתגייר אף ע"פ שדוחין אותו בתחלה אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. אבל להשתחרר עובר בעשה דוהתנחלתם אותם [*והתוספות פ"ק דעבודה זרה דף ג' [ד"ה יבא] כתבו אדהכא דאורחא דמלתא דגמרא דבהרבה מקומות לא קפיד למנות כסדר]:

ושנתגיירו וכו'.. פחותה מבת ג' היאך מתגיירין בקטנותן תמצא בלשון התוספות שהעתקתי במ"ג פ"ד:

פחותות מבנות ג' וכו'. שאפילו נבעלו בתוליהם חוזרין. ר"ן:

בתולה כתובתה מאתים למנהגינו הוא נ"ג ר"ט וי' ז"ג:

ואלמנה מנה הוא חצי הנ"ל. וכל זה בלא הכניסה כלל, אבל בהכניסה נדן, אז כתובה ר' וק' בכלל תוס' שליש שעל הנדן [ס"ו ב"ש סקכ"ג]:

בתולה שהיא אלמנה או וכו':

הגיורת והשבויה והשפחה נ"ל דמשום שכל הג' בחזקת שנבעלו, להכי נקט להו כסדר הזה, דלא מבעייא גיורת, אלא אפילו שבוייה שיד אחר שליט עליה, ואפילו שפחה דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ושטופים בזנות יותר [כגיטין די"ג א']:

שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו כאן היפך הסדר. דמצוה לפדות יותר מלגייר, ולגייר מלשחרר, דאע"ג דקשין גרים לישראל [כקדושין ד"ע ע"ב] עכ"פ לא עבר בעשה כמשחרר [כגיטין ל"ח ב']:

פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד דאז אפילו נבעלו, בתוליהן חוזרין. ומשכחת לה "קטן" שנתגייר, דאף שאינו בן דעת, על כל פנים זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ואף על גב דזכייה הוא מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן, ולעכו"ם. י"ל דמיירי בנתגייר אביו ג"כ, דמדאיכא ב' זכותין להכניסו בברית ולהיות כאביו, גם קטן עושה שליח:

בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה. וכו' פ' עשירי דהלכות אישות סי' ז' ור"פ י"א וסי' ח': והכתובה היא שלשים ושבעה דרהם וחצי מכסף צרוף שכתובת אשה הוא בכסף מדינה שחלק אחד כסף ושבעה חלקים נחשת סך הכל שלש מאות דרהם שהם ח' פעמים שלשים וז' וחצי. ועיין בנ"י פ' הבא על יבמתו דף תכ"ג שכתב בשם רבינו יונתן מנה דאלמנה היינו מנה מדינה דהיינו שמינית שבמנה של תורה דהיינו שנים עשר דינרין וחצי ע"כ והם ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שם ביד שהדינר הוא מיתקאל אחד שהוא דרהם וחצי וכן כתב בר"פ שור שנגח ד' וה' דף י"ט ודלא כרבינו יצחק בר שמואל בעל התוס' שכתב דל"מ כתובת בתולה דאיכא מ"ד דכתובתה דאורייתא דהויא בכסף צורי אלא אפי' כתובת אלמנה דלכ"ע הויא דרבנן הויא בכסף צורי דהא דאמר רב יהודא אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי ושל דבריהם הוא כסף מדינה היינו דוקא בסלעים שהוא כסף קצוב האמור בתורה דלא אשכחן בתורה אלא סלעים דהיינו שקלים:

אלמנה ע"ש שאין לה אלא מנה כמ"ש לעיל וה"ר דוד קמחי ז"ל כתב בשרש אלם ויפה פירש ר' יונה שכתב כי מן הענין הזה נאמר לאשה שמת בעלה אלמנה מפני שאינה יכולה לדבר ולריב על בני ריבה והנון באלמנה נוספת כאשר נוספה בנשים רחמניות והיא על משקל רעננה ע"כ:

הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות וכו' מצינן למימר דלא זו אף זו קתני לא מיבעיא גיורת דכתובתה מאתים דהא קיימא לן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אפי' גדול כ"ש קטן וודאי שכתובתה מאתים אלא אפילו ישראלית שבויה כתובתה מאתים אם היא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והדר קתני שפחה לאשמועי' דאפי' דסתם שכחה הויא פרוצה מ"מ כיון שהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד יש לו טענת בתולים ואי אמרת זו ואין צ"ל זו קתני גיורת הוי רבותא להיות כתובתה מאתים אע"פ שאינה מזרע ישראל אבל שבויה פשיטא דהוי כתובתה ק"ק כיון שהיא מזרע ישראל אלא שנשבית ושפחה שנשתחררה נמי פשיטא שכתובתה מאתים דמי לא עסיקי' נמי אפי' בשפחה שנולדה בבית ישראל שהיתה שמורה מדבר ערוה כך נלע"ד: ועוד נלע"ד דה"ה דגיורת בתולה ושבויה בתולה ושפחה בתולה אלמנה מן האירוסין שכתובתה ק"ק כיון שהן פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. ועיין במ"ש לקמן פ' נערה סי' ג' בשם התוס' ז"ל שהקטנה אין דרכה להתגייר אלא עם אמה: עוד נלע"ד דהא דקתני ברישא גיורת ושבויה ושפחה בלשון יחיד והדר קתני שנפדו וכו' לשון רבים ועוד דקתני שנפדו ברישא דלא הוי לא במאי דפתח ביה ולא במאי דסליק מיניה נראה דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דמשכחת כולהו תלתא גיורת ושבויה ושפחה באשה אחת כיצד גיורת קטנה שנתגיירה והדר נשבית ופדאוה לשם שפחה לעבדות והדר שחררוה והיינו נמי דקתני ברישא והשפחה ולא קתני והמשוחררת כדקתני גיורת וא"כ נקט בסיפא לשון רבים כיון דהאמת היא שהן שלש נשים ויצדק לומר בכולם לשון רבים כיון שאפשר להיות הגיורת ג"כ שבויה ושפחה משוחררת וכן השבויה אפשר להיותה גיורת ומשוחררת וכן השפחה המשוחררת ואשמעי' תנא דאע"ג דאתרמי דהויא באשה אחת כולהו הני תלתא הרפתקי אעפ"כ כתובתה ק"ק כיון שהיא פחותה מבת שלש כנלע"ד ואע"פ שהוא דחוק דרבוי מלות שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו להאי פירושא לא קאי ארבוי נשים כפשוטו אלא ארבוי ענינים: ובשם הר"ן ז"ל ראיתי כתוב דנקט שנפדו ברישא משום שהוא מצוה לפדות וכן נמי גיורת יש בה מצוה מה שא"כ בנשתחררו דלא מיבעיא שאין בה מצוה אלא אדרבא יש איסור בדבר ומ"מ נקט ברישא גיורת בתחלה כי היכי דלישמעי' האי דיוקא מדשני א"נ הכא דמיירי בפועל הפדיון והגרות והשחרור צ"ל הכי אבל ברישא לא ע"כ בקיצור:

פחותות מבנות שלש שנים וכו'. בטור א"ה סי' ס"ז: