משנה כריתות פרק ו׳ משנה ג׳

רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כו': רבי אליעזר אומר הואיל אנו רואין זה שמביא אשם תלוי וכשהוא ודאי אצלו שעשה מביא חטאת הרי היא ראיה שאשם זה לא כיפר שום עון לפיכך הוא ג"כ נדבה ומטעם זה רשאי אדם להתנדב אשם תלוי וחכ"א לא הטריח אותו הכתוב להביא אשם תלוי אלא לכפר על חטא שנסתפק בו ואפילו יהיה בקל וזו היא שמירה לו שתנוח דעתו ולא יעמוד במקום ספק ואינו נדבה. והלכה כחכמים:

מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. כתב הר"ב דכל עצמו נדבה הוא דאי ס"ד חובה כו' אלא ש"מ נדבה הוא. הואיל ולא כיפר שום עון. הרמב"ם:

חוץ מאחר יום הכפורים. שכל היום מכפר כדתנן לקמן:

המעון הזה. עמ"ש במ"ט פ"ב דכתובות:

אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וטעמא פירש הר"ב בפרק דלעיל מ"ב:

ובכל שעה שירצה דשמא חטא בחיוב כרת. וס"ל דא"צ חתיכה מב' חתיכות, וגם א"צ איקבע איסורא:

אמרו עליו על בבא בן בוטי מתלמידי ב"ש היה [כביצה ד"כ ע"א] וכ"כ ר"א [כתוס' נדה ד"ז ב']:

שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום לאו דוקא, דהרי בשבת ויו"ט אסור להקריב קרבן יחיד:

חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד דהרי בחטא ביו"כ, כל היום מכפר, וכלקמן:

אמר המעון הזה נשבע בביהמ"ק:

אלו היו מניחים לי הייתי מביא מיד אחר יו"כ:

אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק דבשלמא בשאר ימות השנה, דלמא אתמול אחר שהביא אשמו חטא. אבל יו"כ הרי כל היום מכפר, וכלעיל. לכן צריך להמתין יום שלם:

ואילה"ק הרי הוה שבועת שוא, דהרי באמת לחנם נשבע. שהרי לא הניחוהו. ותו דגם שבועת שקר היה, דאפי' היו מניחין אותו. היה אסור לעבור על דבריהן, דהתורה אמרה א רי רבים להטות. ונ"ל דבאמת מה"ט נשבע בהך לישנא שאינה שבועה כלל [כי"ד רל"ז]. רק הבטחת דברים. ומה"ט גם רשב"ג נשבע כך [כלעיל פ"א מ"ו] מדתולה בדעת אחרים, דאולי לא יזולו השער בשביל דבריו, כמש"ל [שם]. וכ"כ ר' זכריה בן הקצב [פ"ב דכתובו' מ"ט] נשבע כך, מדנשבע לחנם, דהרי עד א"צ שבועה כלל. וכ"כ מצינו שהיו נשבעים בעבודה [גיטין נ"ח א', ב"ב י"א א', תענית כ"ד א']. וכן לאחר החורבן מצינו ברז"ל שהיו נשבעין בביהמ"ק, ואמרו אראה בנחמה [מכות ד"ה ב', וכתובית ס"ז א']. וכל אלו לא היו שבועות כלל, רק להבטחה בעלמא:

ואילה"ק א"כ איך היה נשבע שכשהיו מניחין אותו היה מקריבו הרי יפה א"ל חכמים. ונ"ל דעוק"ל כיון דלא אפשר חיוב אשם תלוי רק בג' דברים [וסימנך אבם] אכילות, בעילות, מלאכות, שחייב עליהן על הודע שלהן חטאת קבוע [כהוריות ד"ח ב'], וא"כ ביו"כ שאלה הג' איסורים מכל וכל, ל"ל שכל היום מכפר, הרי בל"ז א"א שיסתפק שעשה א' מהג' הנ"ל בידעו שלא עשה א' מאלה אפי' באופן המותר. ע"כ נ"ל שבחסידותו חשש שאע"ג שידע בעצמו שלא עשה מעשה כזאת שידמה בעיניו להיתר, אפ"ה חשש שמא שכח שעשה המעשה ההיא. וא"כ י"ל דגם ביום שאחר יו"כ פליגי בהא דקיי"ל [בח"מ ע"ח ס"ד] דאע"ג דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו, אפ"ה בא"ל בסוף יום דמשלים זמניה כרעתיך ת"ז, נאמן במגו דפרעתיך היום בשחרית ושכחת, מדאדם רגיל לשכוח אחר י"ב שעות פעולה שעשה מקודם. ולהכי י"ל דבבא ס"ל שמא חטא באלה בליל שאחר יו"כ ושכח, מדאדם רגיל לשכוח כן. ורבנן ס"ל דאע"ג דבשיעור כזה לא הוה העזה בשטוען שכחת, היינו מדטען זה ברי, ועכ"פ אין מצוי שישכח אדם מעשה רבה בפחות מכ"ד שעות. אמנם ק"ל כיון דגם בסיפא פליגי רבנן עליה, מדנשבע שאם הניחוהו היה מקריב, א"כ מ"ש סיפא שלא הניחוהו ומ"ש רישא שהניחוהו להקריב בכל יום. ואי"ל משום דבשאר הימים היה הספק על זמן יותר מרובה, מהספק שנתהווה לו ביום שאחר יו"כ, דבהיום שאחר יו"כ לא היה הספק רק משעת צאת הכוכבים במוצאי יו"כ, דהרי כל היום מכפר, משא"כ בשאר ימים לא היה רשאי להקריב אשמו של אתמול אחר תמיד ביהע"ר. דעליה השלם כל הקרבנות כולן [כפסחים נ"ח ב'], והרי זמן שחיטת התמיד של ביהע"ר היה בח' ומחצה [כלשם ע"א], וא"כ מאז כבר היה בספק שמא נתחייב אשת"ל. עכ"פ הרי גם בהא רבים פליגי עלי' ויחיד ורבים הלכה כרבים. ואי"ל מדהיה זקן ונכבד באפי המלך חשש לכבודו [כב"ב ד"ד א'] ולפיכך היה קשה לחכמים לבטלו ולמנעו מדעתו מכל וכל. ליתא, דהרי גם בכה"ג מצינו שימנעוהו חכמים בדרך כבוד כשרבים חולקים עליו [כיבמות דט"ז א'] ומלבד זה גם על בבא עצמו ק', דהרי חסיד וענוותן גדול היה [כנדרים דס"ו ב], וא"כ האיך עבר על דעת חביריו שרבו עליו [כשבת קי"ח ב], וכ"ש כשמחולק עמהם בד"ת, איסור גמור היה לעבור על דבריהם. שהתורה אמרה אחרי רבים להטות. וא"כ הקריב בכל יום נגד דעת רבים. ותו מי הכריח להכהנים להקריב ולאכול קרבנו, נגד רבים דפליגי עליה וס"ל שקרבנו הוא חולין בעזרה, ותו דהרי מצינו בבבא עצמו איפכא. דאע"ג שהוא היה מתלמידי ב"ש. עכ"פ אפ"ה היכא דידע דהלכה כב"ה, הכרע גם לאחרים לעשות כב"ה [כביצה ד"כ ע"א], ומ"ש הכא. ואת"ל דשאני הך דינא דהכא שכך קיבל מרבותיו, ואשכחן כה"ג בעקביא בן מהללאל שאמר לבנו דמה"ט ממאן לחזור נגד חכמים דפליגי עליה, מדשמע מפי רבים [כעדיות פ"ה מ"ז], א"כ שמא ה"נ הוה הכא. ליתא, דגם התם נ"ל דעקביא היה רק מלמד לדינא כדבריו, אבל לעניין מעשה הוה עביד כרבנן, מדרבים נינהו, דאל"כ ח"ו דינו כזקן ממרא [כרמב"ם פ"ד מממרים ה"א]. ומה"ט נמי נ"ל בתנור עכנאי [ב"מ נ"ט א'] דגם שם ח"ו שר"א עבר על מצוה שבתורה אחרי רבים להטות, רק שלדינא אמר כן, כהלכה ואין מורין כן. ואפ"ה נקמו בו חכמים כעכנא זו וברכוהו, מה שלא עשו כן לעקביא, וכדקאמרי' ח"ו שעקביא נתנדה. ה"ט משום שנעשו כמה אותות ומופתים כדבריו, וכדקאמר התם, להכי הוה חיישי רבנן שעי"ז אתו כ"ע למגרר אבתרי', כדחשו כה"ג [ברכות דס"ג ב'], להכי ברכוהו אחר כל הנסים והנפלאות ההם שנעשו, להורות שאין משגיחין על כל אלו. וא"כ הכא גם ברישא גם בסיפא ק', ברישא האיך הניחוהו להכניס חולין לעזרה, ובסיפא האיך היה נשבע שאם הניחוהו היה מקריב הרי גם בשיניחוהו היה אסור, שהרי רבים חולקין עליו. ונ"ל משום שברישא לא היה יחיד בדבר הזה, והרי ר"א ס"ל כוותיה, ואפשר גם כמה מחכמי ישראל היה אתו עמו, ועדיין לא עמדו למניין בדין זה, [אב"י עי' כריתות [די"ח א'], דגם ר"מ ס"ל כר"א]. ואפשר עוד שכך היה דעת ב"ש כוותיה, ומה"ט גם ר"א ס"ל כוותיה, דסתם ר"א שבש"ס הוא ר"א בן הורקנס [כתוס' לעיל די"ח א'], והוא היה מתלמידי ב"ש [כנדה ד"ז ב', ושבת דק"ל ע"ב, ועתוס' שם]. [אב"י היינו מדגרסינן הכא ר' אליעזר ביו"ד היינו ר"א בן הורקנס. אבל סתם ר"א בלא יוד היינו ר"א בן שמוע [כרש"י יבמות דע"ב ב' ד"ה ראיתי, וע"ש], ומיירי הכא קודם בת קול, דאז כל הרוצה לעשות כב"ש עושה [כעירובין ד"ו ב'], והכהנים המקריבים והאוכלים, וודאי הם מתלמידי ב"ש היו. ולפיכך לא מיחו בידם חכמים ברישא. משא"כ בסיפא שהיה יחיד בדבר זה, מיחו בידו. והוא נשבע שלולי שלא היו מוחין בידו, ר"ל שאם לא היו חולקין עליו רבים. אז כך היה דעתו נוטה בבירור בלי שום פקפוק ספק להביא גם אז אשמו:

ר' אליעזר אומר מתנדב אדם וכו' פ' התערובות דף ע"ז וס"פ השוחט ובפ' ספק אכל דף י"ח ע"א ע"ב: ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סימן ד'. ומסקינן התם בפ' ספק אכל דלר' אליעזר אפילו נדבה גמורה יכול להביא האשם תלוי והא דבעי ר' אליעזר מקצת ספק כגון חתיכה א' ספק של חלב ספק של שומן דומיא דהנהו משניות שרמזתי בפ' שני דנדה סימן ב' ר' אליעזר אליבא דבבא בן בוטא היא דאמר אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק ואליבא דהאי הוא דבעינן מקצת ספק אפילו לר' אליעזר כגון חתיכה אחת כדכתבינן אבל רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בסיפא דמתניתין דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ואי מייתי הוי מכניס חולין בעזרה הכא נמי כשהיא חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן פטרי דדוקא בעינן חתיכה משתי חתיכות כדקרינן מצוות בשני ווין. ועיין במ"ש שם בפרק שני דנדה. ואיתה נמי למתניתין בפירקין בדף כ"ד:

חוץ מאחר יוה"כ יום אחד. פירוש דיום אחד אחר יה"כ לא היה לו ספק חטא שהרי יוה"כ מכפר על כל הספקית ואמר וכו' ואית דגרסי יום אחד אמר וכו' וקאי יום אחד אמלת אמר:

אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק נ"א לבית הספק. וביד רפ"ח דהלכות שגגות ובפ"א סימן ה':