משנה כריתות פרק ד׳ משנה ב׳

כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב כו':. חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואין ידוע איזה מהם בו': רבי אליעזר אומר חייב ממה נפשך לפי שעל איזה משני המעשים שעושה הוא חייב ור' יהושע אומר אשר חטא בה עד שיודע לו על מה חטא ואז יתחייב בקרבן חטאת ור' אליעזר אומר בה פרט למתעסק רוצה לומר שאין מגמתו וכוונתו לאותו מעשה על כל פנים אבל היתה כוונתו להתעסק ולשחוק ואין אצלו הפרש בין שיהא המעשה ההיא אותו שמתעסק בו או זולתו והוא פטור בשבת בלבד לפי שהעיקר האמיתי המתעסק בחלבים ובעריות חייב בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ופירוש זה הוא כן שהאדם אם אכל דבר מהאיסורין או בא על אחד מן האיסורין דרך שחוק ומתעסק הרי הוא חייב ואם עשה מלאכה בשבת דרך שחוק פטור כמו שבארנו בשבת ואמר רבי יהודה שהוא פטור אצל ר' יהושע ואפי' מאשם לפי שנאמר על מי שחייב אשם תלוי ולא ידע פרט לזה שידע שחטא לפי שהמסופק אם חטא אם לא חטא הוא שמביא אשם תלוי אבל מי שודאי אצלו שחטא אלא שאינו מסיים חטאו אינו חייב אשם תלוי ולא ג"כ חטאת לפי שאינו יודע במה חטא ופסק ההלכה שהוא חייב באשם תלוי ואפילו על עשיית מלאכה בין השמשות כמו שזכר ת"ק והשמיענו מחלוקתם בחלב ונותר שאפשר לדעת באיזה מהם חטא וכן בעשה בין השמשות שא"א לו שיודע לעולם באיזה מהן חטא כמו שבארתי פעמים שבין השמשות ספק מן היום ספק מן הלילה ואי אפשר לעמוד על אמיתת הדבר וכן באשתו נדה ואחותו שאפשר לדעת א' משתיהן בודאי אע"פ שאינו אצלו ודאי אמר שבכל אלו ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע מחייב אשם תלוי:

ואין ידוע. עיין רפ"ג:

[*שגג [כו'] שבת ויוה"כ וכו'. עמ"ש בס"ד במשנה ה' פ"ה דסוכה]:

רבי אליעזר מחייב חטאת. פירש הר"ב ממ"נ אם חלב אכל כו'. גמ'. אע"ג דלענין טומאת מקדש וקדשיו לא ס"ל ר"א הכי. כדפי' הר"ב בספ"ב דשבועות.

ורבי יהושע פוטר. כתב הר"ב דגבי חטאת כתיב אשר חטא בה כו' ור"א מיבעי ליה פרט למתעסק כו'. כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא. וכתבו התוס' וא"ת שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוין לאיסור. וי"ל בכל התורה כולה כשאמר מותר הוא בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ"ע אם היה כפי מה שהוא סבור. ולכך פטור משום דהוי מתעסק. ע"כ. ומ"ש הר"ב ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. [עיין במשנה דלקמן עד היכן פטרינן]. הכי איתא בגמ'. מתעסק דמאי אי דחלבים כו' האמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים כו'. המתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת כו'. משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וכו'. וכתב רש"י וקשיא דלמאי אצטריך בה. דממלאכת מחשבת מצי למילף. ונ"ל דר"א לא משמע ליה ההיא דרשא. ולא מייתי דרב נחמן. אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור. ור' יהושע דדריש אשר חטא בה. עד שיוודע לך [במה חטא]. איהו דריש מלאכת מחשבת אסרה תורה. ע"כ כלומר דהא דאמרינן משכחת לה כגון כו'. לאו שינויא הוא דלהכי אצטריך בה ולא נפקא לן ממלאכת מחשבת. אלא דמאן דס"ל מלאכת מחשבת לא אצטריך בה. ומאן דדריש בה לא ס"ל מלאכת מחשבת. אלא דגמרא מהדר לפרושי היכי משכחת לה בין למר בין למר. ותמיהני דהיכן מצינו למימר הכי. והא אליבא דר' יהושע משני מתני' דסוף פרקין בה פרט למתעסק. וכן קשיא להר"ב דקאי בדר"א ופירש דמלאכת מחשבת. דליתא אלא לר"י. והתוס' פ"ז דשבת דף ע"ב פירשו בשם ר"ת. וכ"כ בפ"ז דסנהדרין דף ס"ב. דממלאכת מחשבת שמעינן לנתכוין לחתוך מחובר זה. וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו. אבל נתכוין לחתוך התלוש וחתך מחובר. מיירי שחותך אותו דבר שרצה לחתוך ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו. אלא שלא היה יודע שהוא מחובר. ולהכי אצטריך בה. ודלא מייתי הא דרב נחמן. אלא משום חלבים ועריות. דלא מתוקם ביה קרא. ע"כ. והשתא בין לר"א בין לר"י אצטריך דרשא דמלאכת מחשבת. וכן דרשא דבה נמי לענין לחתוך בתלוש כו'. ומ"מ קשיא להר"ב. דאע"ג דהשתא מלאכת מחשבת לר"א נמי אית ליה. מ"מ לא דק לכתבו אנתכוין לחתוך את התלוש כו'. דביה לא הוה מהאי טעמא:

אמר ר' יוסי לא נחלקו כו' שאני אומר מקצת מלאכה כו'. גמ'. ולרבי יוסי גמר מלאכה לר"א פטור הא שמעינא ליה דמחייב. דתנן [ברפי"ג דשבת] ר"א אומר האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על הארוג חייב. א"ר יוסף [רבי יוסי] אליבא דר"א הכי מתני ר"א אומר האורג ג' חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב פירש"י שנים על האריג כל השיעור הוא זה. ובתחלה היינו טעמא דבעי ג'. משום דסתרי. דשנים אינם מתקיימים. אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:

אינו מביא אלא אשם אחד כגון שהיו לפניו הרבה חתיכות של היתר ושל איסור, ואכל ב' מהן. ואח"כ מסופק שמא שניהן היו חלב:

אם היתה ידיעה בינתים שנודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:

כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת אם היתה לו ידיעה וודאית בינתיים.

כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת על ידי ידיעת ספק שבינתיים:

חייב חטאת:

על כל אחת ואחתי כלעיל פ"ג מ"ב:

מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד דשמות מחלקין גם באשם תלוי:

חלב ונותר לפניו וסבור דשניהן שומן היתר:

רבי אליעזר מחייב חטאת דהרי וודאי חטא:

ורבי יהושע פוטר דבחטאת כתיב אשר חטא בה, עד שידע במה חטא. ור"א ס"ל דמלת בה צריך לאשמעינן פרט למתעסק בשבת דפטור, דהיינו שהתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, פטור, מדלא התכוון לאיסור. ואע"ג דמתעסק כבר שמעינן מדכתיב מלאכת מחשבת, עד שיתכוון לאותה מלאכה [כריתות די"ט ב']. י"ל דסד"א דהיינו דוקא בהתכוון לחתוך תלוש או מחובר זה, וחתך מחובר אחר, שלא התכוון לאותו גוף כלל, אבל בהתכוון לאותו גוף, רק שסבור שהוא תלוש וחתכו והרי הוא מחובר, סד"א שיתחייב, קמ"ל מלת בה, עד שיתכוון למלאכה האסורה, רק שישגג ויחשוב שהיא מותרת [תוס' שבת ע"ב ב']. והר"ב כ' שעכ"פ חייב אשם תלוי. אבל הרמב"ם פסק [פ"ח משגגות ה"ה] דפטור גם מאשם תלוי. ואילה"ק ממשנה א' אשתו ואחותו שבעל א' וחייב אשם תלוי. די"ל דבעינן אשם תלוי דומיא דחטאת דבכל מקום שאין חייב בוודאי חטאת אין חייב בספיקו אשם תלוי [כפ"ה מ"ב] וא"כ כמו שאינו חייב חטאת בוודאי, אם אינו יודע איזה וודאי שחטא, כ"כ בספק אינו חייב אשם תלוי אם אינו יודע על איזה ספק הוא מביאו. מיהו בחלבים ועריות אפי' מתעסק. בכל גוונא חייב לכ"ע, שהרי נהנה גרונו:

אמר רבי יוסי לא נחלקו ר"א ור"י:

על העושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ליו"כ. דבזמן שהיה מקדשין ע"פ ראייה אפשר היה שיהיה חליי? סמוכים.

שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר דהו"ל כעשה חצי שיעור בזה, וחצי שיעור בזה. ואף דר' יוסי גופי' ס"ל [שבת ל"ד ב] דביה"ש כהרף עין. ואיך אפשר לחלק לזה ולזה עכ"פ איפשר שעשה מקצתה מקודם וקצתה אח"כ:

או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה אם חרש או זרע, וכדומה:

אף מאשם תלוי [אב"י דלחטאת הוה ידיעה פחות מהראוי ולאשם הוה ידיעה יותר מהראוי]. והכי קיימא לן [רמב"ם שם ה"ה. ודלא כהר"ב. ועיי' רמל"מ שם ה"ב]:

ר' אליעזר מחייב חטאת בפ"ק דהוריות דף ה' איתה למילתיה וגם בס"פ ידיעות הטומאה:

שבת ויוה"כ כגון שחל יוה"כ בא' בשבת ועשה מלאכה במ"ש. וכולה מתניתין עד סוף הפרק איתה בת"כ פ' ויקרא דדבורא דחטאות וע"ש בספר קרבן אהרן. בפירוש רעז"ל מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וא"ת אשר חטא בה למה לי לפרט למתעסק תיפוק לי' מהכא וע"ק אמאי איצטריך למימר טעמא דמתעסק בחלבים ובעריות דחייב משום דנהנה תיפוק לי' דלא בעינן בהו מלאכת מחשבת ובשבת אינו פטור אלא משום מלאכת מחשבת ואי טעמא דנהנה עיקר ופטור בשבת משום דלא נהנה א"כ מה צריך טעמא דמלאכת מחשבת. וי"ל דתרי גווני מתעסק נינהו אחד שעשה עבירה בדבר שמתעסק בו אלא שמתעסק בדבר היתר ועלה בידו דבר איסור כגון שכיון לחתוך את התלוש ונמצא מחובר וחתכו דמטעם מלאכת מחשבת לא מיפטר כיון שהיה מתעסק באוחו דבר שנעשית בו עבירה מיקרי שפיר מלאכת מחשבת ומפטר מקרא דאשר חטא בה דמשמע דבעינן שיתכוין לחטא אלא שהיה שוגג. ועוד מתעסק אחר כגון נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דמקרא דאשר חטא בה לא מיפטר שהרי נתכוון לחטא ומפטר משום דבעינן מלאכת מחשבת וקאמר שמואל דמתעסק בשבת פטור ולא מיבעיא אם כיון להיתר דפטור מקרא דאשר חטא בה אלא אפילו נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור משום מלאכת מחשבת. ובעי תלמודא ה"ד מתעסק בשבת דפטרינן מאשר חטא בה וקאמר לאביי שנתכוון להגביה את התלוש ונמצא מחובר וחתכו ולרבא נתכוון לחתוך התלוש ונמצא מחובר וחתכו ע"כ והוא קיצור דברי תוס' שבכתיבת יד אשר העתקתי בספר חכמת בצלאל שחברתי וקראתיו בנין שלמה לחכמת בצלאל. עוד כתבו תוס' ז"ל רבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא. וא"ת שוגג נמי דכל התורה לא מתכיון לאיסור וי"ל דבכל התורה כשיאמר מותר הוא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוון לדבר שהוא היתר לכולי עלמא אם היה כפי מה שהוא סבור ולכך פטור משום דהוי מתשסק ע"כ:

א"ר יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר. גמרא תניא אמר להן ר' יוסי דקדקתה אחרי וחשבתם לנצחני ולא הועלתם כלום שהם אמרו לו הגביהה בין השמשות מהו פירש הגביה חפץ בין השמשות שבין שבת ליוה"כ כדי להוציאה דאהגבהה חייב מיד שיש הגבהה שהיא הוצאה כגון שהיה סמוך לר"ה והוא עומד בר"ה מהו. היכי מצית למימר התם מקצתה היום ומקצתה למחר ואמר להו איהו התם נמי איכא למימר מקצת הגבהה היום ומקצתה למחר ופריך בגמרא נהי נמי דמקצתה היום ומקצתה למחר הא גמר מלאכה הוא ואמאי קאמר לד"ה פטור והא שמעינן ליה לר' אליעזר דמחייב דתנן רפי"ג דמסכת שבת ר"א אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב ותירץ רב יוסף דר' יוסי מתני התם ר"א אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב ושנים דהיינו כל השיעור ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה משום דסתרי פירוש דשנים אינם מתקיימין הלכך כיון דאפילו בגמר מלאכה בעי שיעור מלאכה הכא פטור משום שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצתה למחר:

פוטרו היה ר' יהושע אף מאשם תלוי ור"ש פליג עליה דר' יהודה בגמרא בברייתא דחייב מיהא באשם תלוי דכתיב גבי אשם תלוי ועשתה ולא ידע עשה בודאי אלא שלא ידע במה והביא את אשמו. וביד פ' שני דהלכות שגגות סימן ג' ובפ"ח סימן ה' ו':