משנה כריתות פרק א׳ משנה ז׳

האשה שיש עליה ספק ה' זיבות וספק ה' לידות כו': כבר בארנו פעמים שמחוסר כפורים אסור לו לאכול בקדשים אמר הערב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים ובפרק שאחר זה יתבאר שזבה ויולדת מכלל מחוסרי כפורים ולפיכך אמר מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים ר"ל שמותר לה לאכול בקדשים והואיל ותביא קרבן אחד ובפשיטי התורה יתבאר לך שקרבן הזבה אינו אלא שתי תורים או שני בני יונה וכן היולדת לא תהיה חטאתה אלא עוף: וקנים שם כולל תורים ובני יונה וכבר בארנו בעשירי מכתובות שדינר של זהב עשרים וחמשה דינרים של כסף ומה שאמר ברבעתים נתבאר שהוא רביע דינר כסף שהוא ששה דרכמונים כמו שבארנו פעמים ולפיכך היו שני בני יונה בדרכמון וחצי שהעוף האחד יהיה שלשה רביע הדרכמון וכבר ידעת שהדרכמון ט"ז גרגירי שעורה אחר שהיה בעשרים וחמשה דינר אחד והלכה כרשב"ג:

והשאר עליה חובה. כתב הר"ב דתניא יכול תביא על הלידה כו'. ת"ל זאת משמע על לידה אחת תביא דהיינו על כל אחת ואחת. רש"י פ"ב דף ט'. ודאינה מביאה על כל לידה ולידה דתוך מלאת. עיין בפי' הר"ב פ"ב משנה ד':

אמר רשב"ג. עיין במשנה י"ז פ"ק דאבות בהודעת מי הוא:

המעון הזה. פי' הר"ב שבועה היא. ועמ"ש בזה משנה ט' פ"ב דכתובות:

בדינרין. דינרין של כסף. דינרי של זהב. כ"פ בערוך:

האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות שראתה בג' ימים רצופין, כמה פעמים דם, ומסופקת אם בימי נדה או זיבה ראתה כל פעם:

וספק חמשה לידות ר"ל או שהפילה כמה פעמים, ומסופקת מה הפילה כל פעם, אם מין חיוב או פטור:

מביאה קרבן אחד תור או יונה לחטאת, דחטאת בא על ספק:

ואין השאר עליה חובה ר"ל אינן עליה חובה מצד לידתה, להכי אסורה להביאן, כדי שלא יהיה כחולין בעזרה. ורק חטאת א' שרו לה חכמים שתקריב, כדי להתירה לאכל קדשים ולכנוס למקדש.

חמש לידות ודאות שילדה כל פעם אחר מלואת של לידה הקודמת:

מעשה שעמדו קינים ב' תורים או ב' בני יונה:

בירושלים בדינרי זהב דינר זהב לכל קן. דע"י שנצטרכו להרבה קינין נתיקרו מאד:

אמר רבן שמעון בן גמליאל הוא רשב"ג הנהרג בזמן החורבן, והוא אבי אבי אביו של רבי. אבל רשב"ג השני אביו של רבי, לא היה בזמן המקדש [ועיין מ"ש בס"ד בפירושינו ברפ"ב דאבות]:

המעון הזה ר"ל נשבע אני במקדש הזה שהוא מעונה אלהי קדם:

עד שיהו בדינרין מלת דנרין ר"ל דנרי כסף. אבל דנרי ר"ל דנרי זהב. שהוא היה חושש שע"י היוקר יתמנעו העניות מלהביא אפילו קן א', ויבואו לאכול קדשים או לכנס למקדש בטומאת הגוף שהוא בכרת. [ונ"ל דמשום דשיוזלו תולה בדעת אחרים, דאולי יתיקרו מטעם אחר, להכי השתמש בלשון זה שאינו שבועה כלל, רק הבטחת דברים [כנדרים ד"י]. וכך מצינו כ"פ שנזהרו מלשבע רק בלשון זה [ככריתות פ"ו מ"ג]. וכן מצינו שנשבעו כמה פעמים בעבודה [כב"ב די"א א' וגיטין נ"ח א']. שג"כ אינה שבועה. וכל זה מדהיו נזהרין מלשבע אפילו באמת]:

ואין השאר עליה חובה אע"ג שמן התורה חייבות להביא השאר [כש"ס ד"ט ב']. אפ"ה הקיל משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך. שע"י שלא היו נצרכות לכל כך קינין הרבה, הוזלו הקינין, וניצולו מאיסור כרת:

ועמדו קינים בו ביום ברבעתים כל קן בעד רביע דינר כסף:

ואילה"ק דאע"ג שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד"צ ע"א] , עכ"פ הכא שלא לצורך עקר ד"ת לגמרי, דטפי הו"ל למדרש להו דמדאניסי מחמת היוקר אינן עוברין בבל תאחר, דאונס רחמנא פטריה [כנדרים דכ"ז א'], ויביאו שאר הקינין לכשיזולו. ול"ל לפטרן לגמרי. נ"ל דמשום דאז לא היו שומעות העשירות מלהמתין, ולא יזלו הקינין עדיין. להכי בכל כה"ג אומרים לאדם חטא בקל להתבטל ממצות עשה, כדי שיזכה חבירך בחמור, שינצלו מכרת, היכא דלא פשע חבירו [כפסחים נ"ט א']. ואע"ג דהכא רכב"ג הוה. ואיהו לשטתיה לא ס"ל כן [כעירובין ל"ב ב']. י"ל דרשב"ג דהתם אביו של רבי היה, ופליג אזקנו דהכא. ובכל זה מתישב בס"ד גם קו' התוס' [ב"ב קס"ו א']. שמכח קושיתם רצה ר"ת למחוק מלת ואין, וצ"ל נכנס ודרש וכו' והשאר עליה חובה, ור"ל שהנשים טעו וחשבו, שצריכים להביא כל קנותיהן שנתחייבו, קודם שיותרו לאכול קדשים, ולכן נכשלו ולא הביאו אפילו קן א', דלפי דעתם לא הועיל להו הבאת קן א'. ולכן נכנס ודרש שאחר שהביאו רק קן א' מותרים לאכול קדשים, אבל השאר עליהן חובה לכשיוזלו. עוד כתבו שלגירסת הספר דגרס ואין השאר, וכו', צ"ל כפירוש האשכנזים. דרשב"ג פליג אבית שמאי ובית הלל [לקמן בש"ס ד"ט ב']. וס"ל דדמי לטבילה שכשחייבת ה' טבילות מה' טומאות, טובלת פעם אחת וטהורה, וה"נ לה' לידות מביאה רק קן א' ופטורה מהשאר, מדלא אתו על חטא. וע"ש:

האשה שיש עליה וכו' בת"כ ספ"ג דפ' כי תזריע. ואיתה בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ו.) ופירש שם רשב"ם ז"ל ספק חמשה לידות חמשה פעמים הפילה ספק רוח ספק ולד:

ספק חמשה זיבות כגון מקולקלת למניינה וראתה חמשה חדשים שלשה ימים רצופים בכל חדש ספק בימי נדה ספק בתוך י"א יום שבין נדה לנדה שהם נמי זיבה וחייבת בקרבן מבואה קרבן אחד ליטהר מטומאתה תור לחטאת ותור לעולה:

ספק ה' זיבות ספק ה' לידות ברוב הנוסחאות ספק ה' לידות גרסינן ברישא ואפילו בפירוש רש"י ז"ל לכי דייקת ביה שפיר בספר שאינו מוטעה. וביד פ"א דהלכות מחוסרי כפרה סימן י' ובפט"ו דהלכות שאר אבות הטומאה סימן ג':

והשאר עליה חובה דתניא וכו' לשון רעז"ל עד תל זאת תורת היולדת. אמר המלקט זאת משמע על לידה אחת מביא זאת על שתי לידות חייב על כל אחת ואחת. [הגה"ה ובר"פ יוצא דופן מפרש דאיצטריך נמי לבן או לבת דסד"א הני מילי בתרי עיבורי אבל בחד עיבורא כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא אימא בחד קרבן סגי לי' קמ"ל]. בלידות ודאות גרסינן והשאר עליה חובה דנהי דסגי לה בחדא כדי לאכול בקדשים מ"מ צריכה להביא השאר וכן משמע בגמרא לעיל גבי המפלת אור לפ"א אבל ביום פ"א דכ"ע סברי שתביא שתי קרבנות גיליון. וז"ל הרא"ש ז"ל בלידות ודאות גרסינן והשאר עליה חובה דנהי דסגי לה בחדא לאכול בקדשים מ"מ צריכה להביא כל מה שהיא חייבת וכן מוכח בגמרא דלא פליגי אלא בחוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא שאר קרבנותיה אבל לכ"ע חייבת להביא כל קרבנותיה ולספרים דגרסי ואין השאר עליה חובה ר"ל להביאם קודם שתאכל בקדשים אלא בקרבן אחד אוכלת עכ"ל הרא"ש ז"ל:

מעשה שעמדו קנין ארבעה תורין.

בדינרי זהב בשני זהובים קן בדינר זהב וק"ק אמאי לא תנא קן בדינר זהב וכן בסיפא ה"מ למיתני ועמד קן בו ביום ברובע:

עד שיהו בדינרין פירוש של כסף כלומר שיהא בזול ומהכא מוכיח שם בפ' גט פשוט דשאני לן בין דינרי בלא נון לדינרין בנון דדונרי ר"ל של זהב ודינרין הם של כסף וכמו שרמזתי שם סימן ב'. ושם בבבא בתרא דף קס"ו כתבו תוס' ז"ל שמצאו בתורת כהנים בהדיא בדינרין של כסף והיא גירסא נכונה לפי הסוגיא אשר שם וכן הוא בתלמוד בדפוס אפילו במוגה על יד הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל. והגיה באותו הדבור ר"ש לוריא ז"ל ונראה לספרים דגרסי ברישא בדנרי לחוד אין צריך לגרוס בסיפא כסף דהא לשון בדינרי הוא של זהב ע"כ ע"ש:

נכנס לב"ד ולימד וכו' ואין השאר עליה חובה. הקשו שם תוס' ז"ל דהיכי מייתי מעשה לסתור וכתבו דר"ת ז"ל מחק מלת ואין מספרו וכתבי שהוא דוחק שבכל הספרים הוא כתוב וגם בת"כ ע"כ. וע"ש בתוס' אי רשב"ג ס"ל כפלוגתא דר"ע ור"י בן נורי דאיכא בברייתא בגמרא הכא ואי פליג רשב"ג אב"ש וב"ה דתרוייהו מודו במפלת יום פ"א שחייבת על כל לידה ולידה ורי"ב נורי ור' עקיבא נמי הכי אית להו הכא בגמרא. ומצאתי ג"כ בגיליון וז"ל בקונטריס גריס בסיפא דמתניתין ואין השאר עליה חובה וקשה וכי פליג אב"ש וב"ה דלכולהו אחרי מלאת מביאה על כל לידה ולידה וגרס ר"ת והשאר עלי' חובה וי"מ ואין השאר עלי' חובה דר"ל להביא קודם שתאכל בקדשים אבל ודאי חובה להביא אח"כ ע"כ. ולשון הר"ס אוחנא ז"ל בת"כ גרסינן והשאר עליה חובה וכן נראה שהיא גירסת הרמב"ם ז"ל שהרי פסק הלכה כרשב"ג בפירושו. ובחבורו הגדול כתב והשאר עליה חובה ובזה אין מקום להשגת הראב"ד ז"ל שהשיג שם עיין ביד פ"א מהלכות מחוסרי כפרה. אמנם הראב"ד ז"ל נראה שהוא גורס גם בת"כ ואין השאר עליה חובה כמבואר שם בפירושו על ת"כ עכ"ל ז"ל:

ועמדו קנין בו ביום תוס' פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ב) ובגמרא בפירקין דבסמוך דף י':

ברבעתים שם פרק גט פשוט ובמנחות בפ' בתרא דף ק"ז פירשו תוס' ז"ל רבעתים רובע דינר שהוא אחד מששה עשר בסלע. ועיין בגמרא בפירקין דלקמן דף י' ותוסיף לקח טוב בזה. וכתב רש"י ז"ל לישנא אחרינא רבעתים לשון חצי הוא שבלשונם ובלשון ברייתא קורין לחצי דינר רבוע ע"כ. וכן פירש ג"כ בערוך ערך רבע ועוד פי' פירוש אחר רבעתים שני רביעים של סלע שיביאו שני דינרין כמו שנשבע ע"כ. ואיתה נמי בתוס' בפרק בתרא דר"ה דף ל"א. ומלת רבעתים קריאתה הריש בנקודת חירק והבית בשבא והעין בשבא ופתח והתיו בקמץ והיוד בחירק. ושם פ' גט פשוט כתבו עוד תוס' ז"ל ונראה דגרסינן רבעתים ביוד אחת ולא רבעתיים מאחר שהוא רובע דינר ואי גרסי' רבעתיים א"כ צריך לפרש דהיינו שתי רבעי חצי דינר דהיינו נמי רובע דינר וזה לא היה שום חשבון ועוד דאמרינן וכו' אבל בת"כ מצא רבי רבעתיים בשני יודין ע"כ. ורשב"ם ז"ל פירש שם ועמדו קנין שני תורין או שני בני יונה קרויין קן. ברבעתיים ברבעי דינר שני תורין ברובע דינר דהיינו מ"ח פרוטות דקצ"ב פרוטות יש בדינר ע"כ. ובגמרא בר"פ דלקמן גרסינן ת"ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקנו ופירש רש"י ז"ל דלכשיבנה בית המקדש יביא כן כדקיימא לן דהגר צריך להביא קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתניתין ועמדו קנין בו מום ברבעתיים אבל בפחות לא אפשר דהא דקתני בברייתא הביא פרידה אחת אוכל בקדשים לערב היינו בתנאי שימא השנייה דלהביא פרידה אחת אי אפשר כדתניא בברייתא ע"כ. אלו שתוספות ז"ל בכתיבת יד כתבו דההיא דהביא פרידה אחת מיירי בדיעבד ע"כ: