משנה כלים פרק ה׳ משנה ג׳

עטרת הכירה. יעשה בנין עגול על ראש הכירה להניח בו הקדרה ולא יצאו מחום האש כלל וזה הבנין יקרא עטרת הכירה לפי שהוא עליו כמו עטרה על הראש. וכאשר נטמאת הכירה לא יטמא זה הבנין הנוסף עליו ממעל. ויעשה לפני התנור מקום מוקף בכתלים שיושם בו הלחם בעת יציאתו מהתנור יקרא זה המקום טירת התנור והוא כדמיון חצר נגזר מלשון בחצריהם ובטירותם (בראשית כ״ה:ט״ז) ואמר מטמא במגע ובאויר ר"ל כי כאשר נטמא התנור אם בהגעת השרץ לו מתוכו או בהגעתו באוירו בלתי שימששהו הנה זאת הטירה תטמא לפי שהיא מצרכי התנור וחלק מחלקיו. ואם היתה פחותה בגובה מד' טפחים לא תטמא לפי שהיא בלתי ראויה לקבל הלחם בו וכאשר חברה לתנור הנה כבר נראה בעשייתה שהיא נעשה לצורך ושהוא רצה לדבקה בתנור ולזה תטמא בטומאתו באיזה שיעור שיהיה החבור חלוש כמו שאם סדר ג' אבנים בצד התנור והרכיבו על אלו האבנים. וכבר יעשה בצידי הכירה מקום יניחו בו פך השמן יקרא בית הפך. ומקום יניחו בו התבלין יקרא בית תבלין. ומקום יניחו בו הנר יקרא בית הנר. וכאשר נטמא הכירה במגע שרץ שיגע לה בפנים כבר נטמאו אלו המקומות כולן להתחברם בכירה. אולם אם נטמאה הכירה באויר לבד כשיגיע השרץ באוירה הנה נטמאת הכירה ולא נטמאו אלו המקומות. וכבר התבאר בש"ס (שבת דף מח:) שר' מאיר שם אלו ההבדלין להיות מהכירה שטומאת אלו המקומות הם מדרבנן והם חשובות מחוברים ואין שורפין עליהן את התרומה לפי שאם היו מעצם הכירה מן התורה יטמאו בטומאת הכירה איך שתטמא בין במגע בין באויר והלכה כרבי מאיר:

[*טירת התנור. פי' הר"ב חצר כו' וכ"כ הרמב"ם. וצריך לי עיון א"כ אמאי לא נשנו גם כאן חילוקי הדינין השנויין במ"ג וד פרק ז לענין חצר הכירה. ואף הרמב"ם בחבורו פי"ז מהלכות כלים לא כתב אלא כסדר המשנה. ומיהו הא ל"ק אמאי קרי הכא טירת. די"ל דטירה שם חשוב יותר מחצר. שהחצר שם לכל חצר. וטירה שם לחצר שלפני בית השרים וכיוצא בזה. וכן התנור גדול וחשוב מכירה. והר"ש מפרש טירת התנור שהוא כמו עטרת כירה. אלא דבתנור מקרי טירה. ושבתוספתא קרי נמי לשל כירה טירה]:

מטמאה במגע ובאויר. משום בית הפך ואינך דתני להו בסיפא דמחלק בהו בין טומאת מגע לטומאת אויר. קתני הכא ברישא דמטמא במגע ובאויר. אע"ג דלא אצטריך וה"מ למיתני סתמא מטמאה:

ואין מטמאין באויר. כתב הר"ב אם נתלה שרץ באויר כירה כו'. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו. דכלי חרס הוא. הר"ש.

דברי ר"מ. כתב הר"ב והלכה כר"מ. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הכ"מ בפי"ז מהל' כלים. ואע"ג דר"ש פליג עליה [כלומר ובפ"ד דערובין דף מ"ו קאי בתיקו היכא דפליגי ר"מ ור"ש] פסק כר"מ משום דבפ' במה טומנים (שבת דף מח) אמרי' מאן תנא [הא מלתא דאמור רבנן] כל המחובר לו הרי הוא כמוהו [כדתנן במ"ב פי"ב] ר"מ היא דתנן בית הפך כו' ועוד דר"מ מחמיר. עד כאן:

רבי ישמעאל. נ"א רבי שמעון. וכן העתיק הר"ב והר"ש והכי מוכח במ"ה פרק ז והכי מייתי לה בגמ' דשבת שם:

עטרת כירה ר"ל אם עשה שפה גבוה סביב הנקב שבגגו כדי לשמור חומו:

טהורה ר"ל אמק"ט שם. וגם אינו מטמא לטהרות שיגעו שם כשנטמא הכירה. דלא מחשב יד וחבור להכירה. מדא"צ כ"כ שמירה לחמימות שבתוכו. כטפול התנור. ואפי' כגבו לא הוה מדאינו מחובר לו:

טירת התנור הוא היקף מחיצות שבשפת גג התנור. ועושין כך כדי לתת תוך הרווח ההוא הלחם כשרודין אותו מהתנור. משא"כ חצר התנור [לקמן פ"ז מ"ג] הוא היקף מחיצות סביב כותלי התנור מבחוץ. שעשוי להניח שם עצים ושאר צרכי אפיה:

בזמן שהיא גבוהה ד' טפחים הייני כשיעור גובה כותלי התנור כריש פרקן. וכן הוא שיעור גובה הלחם שאפו בו להכי צריך גובה הטיר' כך. כדי שיהיו יכולין להעמיד שם סמוך לכותליו הלחם על חודו כשיורידוהו מהתנור:

מטמאה במגע ובאויר בנגע שם או נתלה תוך חללו שם שרץ נטמא גם התנור. ובנטמא התנור גם הטירה נטמא. דאע"ג דאין הטירה טוחה בתנור בטיט. רק יושבת עליו אפ"ה מדיושבת הטירה תמיד עליו וצריכין זה לזה ככלי א' חשובים כל זמן שהכירה יושבת עליו. וא"ת וכי עדיף הא מטבלא עם קערות לעיל [פ"ב מ"ז] דמחוברין באמת ואפ"ה בנטמא א' לא נטמא חבירו. וכ"ש הכא שאינן מחוברין בטיט. וכדמוכח בסיפא. יש לומר הכא שאני דתשמיש שניהן צריכין זל"ז משא"כ התם כל חד לתשמיש בפ"ע עביד:

טהורה ר"ל אינו חיבור להתנור להטמא כשנטמא התנור. משום דלא חזי לתשמיש התנור. והוא מטולטל רש לו תוך בלי ב"ק שאינו מק"ט [כסילון פ"ב מ"ג] [כך נ"ל כונת הרמב"ם [פי"ז דכלים] דמטהרו מדאינו חיבור להתנור]:

אם חברה לו אפילו על שלש אבנים נ"ל דר"ל אפי' לא חיבר הטירה לגג התנור רק בג' אבנים שבג' צדדי התנור. ובצד הד' שבתנור לא חיברו:

טמאה ר"ל הוה חיבור להתנור. ובנטמא א' במגע או באויר נטמא חבירו:

בית הפך הוא ב"ק קטן שמחובר לדופן הכירה מבחוץ. ונותנין לתוכו פך השמן שצריך לתבל בו הקדירות שיבשלו בהכירה:

ובית התבלין הוא ג"כ ב"ק שמחובר בהכירה כלעיל. שנותנין לתוכן בשמים ובצלים ושומין לתבל בהן התבשילין:

ובית הנר ב"ק כלעיל לשמן לנר שצריך להמבשל. וכולן מחוברין לדופן הכירה מבחוץ:

מטמאין במגע בנגע שרץ בחללן או בחלול הכירה נטמא גם חבירו:

ואינן מטמאין באויר אפי' נתלה השרץ באויר הכירה שהוא העיקר. אפ"ה לא נטמאו הנך ב"ק. אבל אותו ב"ק שנתלה השרץ באוירו טמא וכקערות שבטבלא לעיל [פ"ב מ"ז]. ורק הכא מדצריכי פך וחביריו לתשמישי התנור גזרו בה רבנן שיחשבו חיבור זל"ז. ומדמחשבו חיבור רק מד"ס. עבדו בה הכירא שיחשבו חבור רק בטומאת מגע ולא בטומאת אויר. ואפי' כגבו לא הוה:

רבי ישמעאל מטהר דס"ל דאף לענין מגע לא גזרו בה רבנן שיהיו חבור זל"ז וגם הנך אמק"ט כלל:

וא"ת בין לר"מ ובין לר"ש ממ"נ. אי מחשבו חיבור זל"ז מ"ש מטירת התנור דאמרינן לעיל דאפי' באינה גבוה ד"ט אפ"ה כשמחוברת לתנור. לכ"ע הן חיבור זה לזה. אפי' נטמא א' מהן באויר. ואי אינן חיבור זל"ז מ"ש מקערות שבטבלא (פ"ב מ"ז) דלכ"ע אע"ג שאינן חיבור זל"ז להטמא כ"א כשנטמא חבירו. עכ"פ יש לכל אחד טומאת עצמו אפי' כשנטמא רק באויר. ולרמב"ם נראה דהנך אמק"ט מאויר ע"ש כלים פי"ז. ונ"ל דלכל כ"ח שיש לו ב' ב"ק יש ג' מדריגות. א) בצריכין הב' ב"ק לגוף א' ולתשמיש א'. וכגון טירת התנור דצריך להושיב שם הלחם כשיורידוהו מהתנור מאפייתו נמצא דהתנור והטירות שניהן צריכין לאפיית הלחם בכה"ג לכ"ע שניהן דינן כב"ק א' להטמא כ"א כשנטמא חבירו אפי' באויר. ב) ובאין תשמיש של ב"ק א' תלוי בב"ק חבירו כלל. כגון קערות שבטבלא שאין האכילה שבזה תלוי באכילה שבב"ק חבירו. לכ"ע גם טומאתן אינו תלוי זב"ז. רק כ"א מק"ט לעצמו אפי' באויר. ככל ב' ב"ק המובדלים לגמרי זה מזה. ג) אולם כשצריכין שניהן לגוף א'. אבל לב' תשמישין מופרדין שבאותו גוף. כגון פך וחביריו. שהפך והכירה שניהן צריכין להקדירה. אבל הכירה לבשל. והפך לתבל. ושניהן לקדירה. בהא פליגי. דלר"מ שניהן חיבור זל"ז מד"ס. ולהכי חשבינן להו מחוברין עכ"פ למגע ולר"ש אף דלענין טומאה אינן חיבור זה לזה עכ"פ מדמחובר הפך להתנור והתנור מחובר בקרקע. הרי כל ב"ק שמחובר בקרקע אמק"ט. חוץ מתנור והרי הנך אין דינן כתנור. וטהורין. ועי' עוד מ"ש בס"ד לקמן פי"ב סי' ל"ח ודו"ק:

עטרת כירה וכו'. ופי' בערוך עטרת כירה פירוש בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש ע"כ:

טירת התנור. חצר התנור לשון בחצריהם ובטירותם כן פירשו הרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל ה"ר שמשון ז"ל פי' עטרה וטירה הכל אחד ובתוספתא קרי לשל כירה טירה דתניא טירת הכירה טהורה וטעמא הוי דכירה לאו אורחה בהכי אבל תנור אורחיה בהכי ע"כ:

פחותה מכאן טהורה. דלא חשיבא כתנור ובשלא חברה לתנור מיירי כדמוכח מסיפא:

מיטמאין במגע. בנקודת חירק והוא כמו מיתטמאין:

ור"ש מטהר. כך צ"ל והכי פליגי נמי לקמן בפ"ז: