משנה כלים פרק כ״ט משנה ג׳

ענין זאת ההלכה מבואר וזה שהוא יספר בארך החוט אשר יטמאו בהתטמאות המשקולות במה שצריך למשקל ומה שיוסיף על זה הארך הנה הוא טהור ואפי' היה רוצה בקיומו וירצה בהשארותו זמן ארוך: משקולת. הוא המשקל אשר בו ישוו הכתלים אצל הבנאין והעצים אצל הנגרים והוא מעופרת ברוב וצורתה מפורסמת ואמר שחוט המאזנים י"ב טפחים ומאזני הנגרים י"ח וסיידין הן אשר יסיידו שטחי הכתלים בסיד ועפר והן ישוו אותו ג"כ במשקולת: וציירים. המציירים והן אשר יחוקקו. הצורות בגוף הכותל ואלו ג"כ יצטרכו למאזנים:

[*חוט המשקולת. פירש הר"ב הבנאים כו'. ועיין בפירושו בסמוך על ושל בנאים כו']:

[*אם רצה לקיים. פירש הר"ב אע"פ שהוא רוצה כו'. וכן פי' הרמב"ם. ונ"ל דתנא מסריך סריך בלישנא דבמתניתין דסוף פרקין]:

חוט המשקולת זענקבלייא בל"א שתולין אותו בוני החומה על כל נדבך לבנים שיסדרו בחומה. לבחון על ידו אם מונחים ביושר ואע"ג דכל חבלין וחוטין אמק"ט מדאינן רק שזור [כת"כ שהביא רתוי"ט רפכ"ז] אפ"ה חבל זה מדמחובר להמשקולת שהוא כלי מתכות מק"ט. דכל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]:

שנים עשר ר"ל עד י"ב אמות הו"ל חבור. [כך היה נ"ל דאמה שנזכר במשנה בסוף אכולהו דתני מקמא הכי קאי. אולם הרמב"ם והרא"ש כתבו דר"ל י"ב טפחים ולא זכיתי לידע מאיזה מקור הוכיחו רבותינו כך. כי גם ממשנתינו גם מתוספתא נראה טפי דאמה שנזכר בסוף אכולהו דתני לעיל מנה קאי. ועכ"פ לפי דברי רבותינו ז"ל ה"ה אינך דמשנתינו כולן במנין טפחים קאמר. מלבד הנ' אמה שפי' בהו תנא דלאו בטפחים דלעיל מנה מיירי]:

של חרשין ר"ל חוט המשקולת של בוני כותל עץ:

של בנין ר"ל וחוט המשקולת של בוני מגדלים גבוהים:

אם רצה לקיים טהור ר"ל אע"ג שרוצה לקיימן כך. אפ"ה אין היותר מהשיעור חיבור להשיעור דאע"ג דמה שלפנים מהשיעור מק"ט. אפ"ה מה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו וגם אמק"ט שם. [כך פי' הר"ש והר"ב. וכך פסק נמי הרמב"ם [פכ"א מכלים]. וק' כיון שדעתו לקיימן כך יחד הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]. ואת"ל כל שא"צ אהדדי לא אמרינן כל המחובר לטמא טמא [כפי"ט מ"ח]. עכ"פ למה הוצרכו רבותינו להדחק במלת אם ולפרשו כמו אע"ג. ולא פירשו כפשוטו דאם רוצה לקיים כך שישאר החבל ארוך אף שהוא יותר מצרכו. כולו טהור ואמק"ט דמ"ש מקורדם דבבולט ידו לאחריו יותר מהראוי דכולו טהור. אף מה שמהקתא תוך השיעור [וכמ"ש הר"ב במ"ד] וה"נ כשהחבל יותר מהשיעור. אינו ראוי להמשקולת וכלטול ממנו דמי ואמק"ט ככל חוטים וחבלים שאמק"ט [וכמש"ל] אבל בעתיד לחתוך מהחבל היתר מצרכו בשיעורו הנ"ל אז רק הנצרך להמשקולת מק"ט. והנותר אינו חיבור להשיעור דלמגזייא קאי. וי"ל דא"א לומר כן. דאי נימא דיש הכא חילוק בין דעתו לקיים החבל כך או לא. א"כ תקשי מ"ש הכא מלעיל בחבל היוצא מן המטה [רפי"ט] דלא מחלקינן בכך. אע"כ דהתם והכא דינן שוה. ואין חילוק בין דעתו לקיימן או לא. דבכל גוונא מה שלפנים מהשיעור טמא. ומה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו. ואי משום קושייתינו דמ"ש מקתא במ"ד דפי' הר"ב דכשהוא יותר מהצורך כולו אמק"ט ע"כ צריך לחלק בין חבל רך לקתא קשה. דדוקא בחבל מטה [רפי"ט] וכ"כ בחבל של ציירים במשנתינו. שגם כשיש מותרות בהחבל מה שאינו נצרך לו יכול לכננו על ידו [כפרה פ"ז מ"ז] ויכול להשתמש בו כך אף שיש בו הרבה יותר מהראוי. וכיון שכך אותו החלק שצריך לתשמישו הו"ל חיבור ומק"ט והנותר אינו חיבור. אבל קתא מדהוא קשה. אם הוא ארוך יותר מהראוי אינו ראוי לתשמיש כלל. מה אמרת הרי אפשר שיקצץ הנותר הרי אז פנים חדשות בא לכאן. דאין לדמותו להעושה מפשוט פשוט דלא חשבינן ליה כפנים חדשות [כפכ"ח מ"ה] הכא שאני דקודם שקצץ היותר לא הוה חזי כלל. והו"ל שפיר לאחר שקצצו פנים חדשות. משא"כ התם. לפיכך הכא כיון שקודם שיחתוך היתר לא חזי כלל אינו חיבור. ויש ראיה לזה מלשון המשנה דיש לדקדק למה רק במשנתינו קאמר תנא דינא דיתר מכאן. ולא קאמר הכי בכל המשניות שאח"כ. אע"כ משום דבכל השיעורין שנזכרו בכל המשניות שבפרקן הדבר פשוט דמדיוקא שמעינן. דכיון דקאמר דבשיעור כך וכך כולו חיבור. ממילא שמעינן דכשהוא יותר מהשיעור. כולו אינו חיבור והיינו מדלא חזי כלל. דאף בחוטי מאזנים דמשנה ד' וכדומה. א"א לכננו או לענבו. שעי"ז יכבד הכף ולא יהיה יכול לכוון משקלו כראוי. אבל בחוט משקולת הכא שאפשר לכנן החוט על ידו וכדאמרן אצטריך תנא שפיר למתני. דאפי' אם רצה לקיימו כך. רק המותר טהור. אולם הרמב"ם [בפ"כ מכלים הי"א] נראה ברור מדבריו דס"ל דגם בקורדם רק היתר מהשיעור טהור ודלא כהר"ש והר"ב]:

ושל ציירין היינו מסיידי ומציירי הכותל שגם הם צריכים למדוד שוויי פני הכותל:

כל שהן דאפי' חבל המשקולת ארוך הרבה הו"ל חיבור:

ויש לדקדק למה להו לסיידים ולציירים לבדוק אחר שוויי הכותל. אחר שכבר בדקוה הבונים בחוט משקולת. וכי ע"י שסיידו וציירו הכותל חזרה ונתעקמה אחר הבדיקה של הבונים. ולא עוד אלא שיצטרך להמסייד ולהצייר חבל משקולת בלי שיעור באורך יותר מהבונים שיש שיעור לחוט משקולת שלהן. וי"ל דבשלמא בוני החומה קים להו לרבנן דבכל י"ב טפחים בודקים אם בנו בשוה. דאם ימצאו עקמימות בהן סותרים אותן הי"ב טפחים ויחזרו ויתקנוה כראוי מחדש. וכן נגרי עץ בודקין פסקי פסקי מה שבנו. רק משום דעמודי העץ והנסרים שבכותל הם בטבען שוין בלי עקמימות. להכי מסתפקים בבדיקות שיוויי הכותל אחר בניית כל י"ח י"ח טפחים. אבל המסייד והמצייר. שכל מלאכתן הוא אחר שנגמר כל גובה הכותל שכבר נבדקה פסקי פסקי כל י"ב י"ב טפחים. או אחר כל י"ח י"ח טפחים. ומצאו שכל פסקי פסקי שבכותל שוה הוא בפני עצמו אבל אעפ"כ חוששין אלו אולי אין הי"ב או הי"ח העליונים שוין להתחתונים. ואולי א' מהן בולט טפי מחבירו לפנים או לאחור. והרי ע"י עקמימות זה לא יהא לובן סיד שבמקום הנמוך שבכותל שוה במראה הלובן של הסיד שבמקום הגבוה שבכותל. וכ"ש שע"י העיקום שבשום מקום שבכותל יקלקלו הציורים שיצייר המצייר על הכותל. לכן יש גם להם חוט משקלות למדוד כל הפסקי פסקי ביחד לבדוק אם אין פסקי א' בולט טפי מחברתה. אולם מפני שבודקין כל גובה הכותל בפעם א'. לכן אין לחוט משקולת שלהן שיעור. דהכל לפי גובה הכותל. וכשיראו שפסקי א' מהי"ב או י"ח טפחים בולט מעט מחבירו. אז מפני שהעקמימות ההוא רק מעט הוא. יטיחו מעט טיט על מקום הנמוך כדי להשוותו עם מקום הגבוה שבכותל. כדי שכשיסיידו ויציירו אח"כ הכותל יהיה המראה מקובלת לעין הרואה:

של חרשין שמנה עשר. כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל:

יותר מכאן אם רצה לקיים טהור. פי' אע"פ שרצה לקיים טהור: