משנה כלים פרק כ״ח משנה ו׳

היה זכור למה שביארנו בפתיחה כי האב מטמא שנים ופוסל אחד בתרומה ויהיה מטמא אחד ופוסל אחד [בחולין] ושהמדרס מאבות הטומאות לפי זאת ההלכה כ"א היתה מטלית כבר נטמא במדרס והיא אב בלא ספק עוד לקח אותו ותפרו על הקופה להשליכה בזאת הקופה הנה הקופה עם המטלית תהיה המדרגה ראשון לטומאה לבד לפי שהיא ירדה בששם לו חפוי הנה הפריש המטלית מן הקופה אחר הכסוי [ואז] ואם הקופה נשארת ראשון לטומאה לפי שהיא נגעה במדרס והמטלית טהורה לפי שהיא בטלה אצל הקופה ובא הסרתה מן הקופה כמו החתוך וההפסד לה להיות הקופה מן זולת מינה ואם תפר זה המטלית על הבגד הנה הבגד כולו ישוב במדרגת המשכב בשוה הוא והמטלית כמו שהתבאר בפ' אשר לפני זה וכאשר הוסר המטלית מן הבגד אחר תפירתו הנה הבגד ישוב ראשון על חבורו במדרס והמטלית תשאר אב כמו שהיה לפי שהיא לא יבטל אצל הבגד שהוא ממינה ואמר ר"מ כן הדין בזה המטלית כי כאשר טלאו על השק או על העור כמו שטלאו על הבגד ור"ש סבר שדינו על השק ועל העור כמו היותו על הקופה כי כאשר הפריש המטלית תהיה טהורה לפי שהיא בטלה ור' יוסי סבר שאם טלאה על העור הנה יהיה דינה כדין על הקופה וכאשר טלאה על השק הנה יהיה לכל אב כמו הבגד לפי שהשק אריג כמו הבגד הנה הוא מן מינה ולא בטלה אצלו כאשר תפרה עליו והלכה כר' יוסי:

על העור טהור. כלומר ודינו כדין טלאו על הקופה כמ"ש הרמב"ם פכ"ג מה"כ:

מטלית בת גע"ג טפחים שנטמאה במדרס:

שטלייה על הקופה והרי קופה לא חזי למדרס:

מטמאה אחד ופוסלת אחד בין שנגעה טהרה בהקופה או בהמטלית. דהקופה שנגעה בהמטלית קודם שנתחבר לו נעשה מגע מדרס. ונעשת עי"ז הקופה ראשון לטומאה. וכשנתחבר אח"כ המטלית בהקופה. בטל מטלית לגבי קופה. והו"ל כולה ראשון ולפיכך מאכל הנוגע גם בהמטלית נעשה שני. והשני ההוא פוסל שוב א' בתרומה ועושהו שלישי:

והמטלית טהורה דמדכבר בטל מטלית לגבי קופה להיות כמותה. הו"ל השתא כדופן קופה שפירש ממנה. שטהור: מיהו ודאי כשחישב על הדופן שיהיה מעתה לישיבה. מק"ט מדרס להבא. דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ"ה]:

טלייה על הבגד דהבגד גם הוא ראוי למדרס. והמטלית ג"כ לא נשתנה כשנתחבר להבגד. דמעיקרא בגד והשתא נמי בגד. להכי כולו חבור למדרס. מיהו מיירי הכא שחיבר הטלאי בהבגד בב' רוחות [וכמ"ז]:

מטמא שנים ופוסלת אחד דכל הבגד מחשב חיבור להמטלית שהוא אה"ט [וככרע מדרס שחברה למטה פי"ח מ"ז]:

ופוסל אחד ככל מגע מדרס:

וכן הטולה על השק או על העור דינו כטולה על הבגד. ואע"ג דמטלת וחד מהנך. ב' מינין הן. אפ"ה לא נתבטל טומאה דמעיקרא מהמטלית. ונעשה השק והעור כמטלית. והיינו מדשניהן ראויין למדרס:

ר"ש מטהר הואיל וחיברו לאינו מינו נתבטל המטלית הקטן לגבי עיקר הכלי הטהור. ודינו כחברו בקופה לעיל:

טהור דהו"ל אינו מינו ממש. מיהו נ"ל פשוט דבין ר"ש ובין ר' יוסי. האי טהור דנקטו אינו טהור לגמרי. דהרי עכ"פ לא עדיף הכא מאילו חברו בקופה. דעכ"פ טמא הכל מגע מדרס. מדנגע בהמטלית קודם שחברו להן. אלא ר"ל טהור מלהיות מדרס כמו שהיה מקודם אה"ט. דמשחברו לעור ושק לכל מר כדאית לי' נעשה הכל רק מגע מדרס:

טמא ר"ל מדהו"ל השק מין אריג כהמטלית. להכי נעשה אב כמותו:

וא"ת מ"ש מכרע מדרס שחברה למטה שכולה טמאה מדרס [כפי"ח מ"ז] ואת"ל התם כרע ומטה שניהן מין א' הן. ולפיכך דמי למטלית בבגד הכא בסיפא. דהתם והכא אמרינן כשנתחברו יחד וא' מהן מדרס. כולו נעשה מדרס. משא"כ הכא מטלית וקופה מדהן ב' מינין. לפיכך כשנתחברו. עדיין לא מחשבו כגוף א'. דנימא דכל הקופה נהוי מדרס כהמטלית הקטן שהניח עליו. עכ"פ ק' הרי גם מזרן ומטה ב' מינין נפרדין הן ואפ"ה אמרינן דמזרן שחיברו למטה שטמאה מדרס. גם הוא נטמא מדרס [כפי"ט מ"ה]. וי"ל התם הדבר שנתחבר להמדרס חזי גם הוא למדרס. משא"כ הכא קופה לא אפשר שתהיה מדרס. מדא"ל עמוד ונמ"ל. ואף למ"ש [פי"ט סי' ל"ו] לדעת כמה מרבותינו דמזרון לא חזי למדרס. ואפ"ה כשחברה למטה נעשה גם הוא מדרס. י"ל התם המטה הוא עיקר הכלי והוא טמא מדרס. והמזרן שהוא טפל לו. בטל לגבי עיקר ונעשה גם הוא מדרס. משא"כ הכא הקופה הוא עיקר הכלי והוא טהור ממדרס. לפיכך המטלית שהוא טפל לגבי קופה. אין העיקר בטל לגבי טפל. אלא טפל בטל לגבי עיקר. להיות גם הוא ראשון כהעיקר. דאף לקולא אמרינן דבטל טפל לגבי עיקר [כלעיל ספי"ט]. וא"ת עכ"פ מ"ש הכא דמטמאין הקופה משום מגע מדרס. ומ"ש לעיל [ספכ"ד] בחיבר כף מאזנים במיחם דאזלינן בתר גודל ונטהר המיחם. ואמאי והרי עכ"פ נגע בהכף קודם שחברן יחד. י"ל התם מיירי שהכף נטמא בשרץ וכדומה. שהוא רק ראשון ואמ"ט כלי. משא"כ הכא המטלית הוא אב מדנעשה מדרס. עוד נ"ל דמ"ש הר"ב לקמן [מ"ז] בטלייה על הבגד דמיירי במטלית גע"ג טפחים שטמא מדרס. וכך כתב גם הרמב"ם [פכ"ג מכלים ה"ה] לכאורה היה נראה דה"ה בגעגא"צ שנטמא במת ושרץ. דהרי תנא סתמא נקט בתר רישא דהתם דמפרש בה דמיירי במטלית געגא"צ. ורק רבותינו נקטו מדרס לרבותא דצד א' ודו"ק. אבל באמת א"א לומר כן. דאי מיירי בכל הטומאות הו"ל למיזל בתר גודל [כלעיל פכ"ד מי"ז]. ואי"ל דאין ה"נ. ומאי דאמרינן התם דבב' צדדים הוה חיבור. היינו דאז אזלינן בתר גודל וטהור. ליתא דא"כ עכ"פ ק' מהכא [מ"ו] במטלית מדרס שטלייה על הבגד הטהור. דכולה טמא מדרס. וק' ואמאי ונימא דניזל בתר גודל וטהור. אלא ע"כ דדוקא בשהיתה המטלית גע"ג טפחים ונטמא מדרס. וחברה לבגד שראוי למדרס. לא אזלינן בתר גודל. מדשניהן משתמשין לישב על שניהן ביחד. אבל בבריא שטלייה על הבריאה וכו' [ספכ"ד] דכשטלה חיצונה על הפנימית. נתבטל ב"ק של חיצונה. והרי רק משום ב"ק נטמאה. אז אזלינן בתר גודל. דנתשב ב"ק של פנימית שהוא יחשב כב"ק של גדולה. וא"כ לקמן [מ"ז] אילו מטלית גע"ג אצבעות שנטמא משאר טומאות. וחברה לבגד. כיון שאין המטלית והבגד שוות בקבלת טומאתן. אזלינן בתר גודל ודו"ק. וא"ת עכ"פ ק' מ"ש בבריה שטליה על הבריה [ספכ"ד] דאזלינן בתר גודל בין לקולא ובין לחומרא. ומ"ש בכרע מדרס שחברה למטה. דאמרינן דכולה טמאה מדרס. ולא אמרינן דניזל בתר גודל. וי"ל לפמ"ש בס"ד [פי"ח סי' נ"ג] דכרע דהתם מיירי שנתפרק ממטה שלימה שהיתה טמאה מדרס. והרי ע"כ מיירי התם שבשעה שנתחבר כרע זה במטה החדשה עדיין היתה המטה הישנה שממנה ניטל כרע זה. עדיין קיימת. דאי בנשתברה המטה הראשונה. גם הכרע היה נטהר בכל מקום שהוא. דהכל הולך אחר הישנות [כפי"ח מ"ו ומ"ט]. וא"כ מתורץ קושיתנו דשאני כרע. שא"א שיהיה כהמטה החדשה שנתחברה לו. רק כהישנה שנטמא הכרע עמו. וכיון שעל כרחך נשאר הכרע בטומאתו. להכי כשחברה למטה החדשה נעשה עמו גוף א'. וכולה טמאה מדרס. אף שהמטה גדול מהכרע. הרי א"א שיתבטל הכרע לגבי המטה. והרי כל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב] אבל בבריה שטליה על הבריה. שכשחברן יחד לא נשאר שום חלק מהקטנה בטומאה הראשונה. לפיכך כשחברן יחד. בטלה קטנה לגבי גדולה. ופרח טומאה מהקטנה. וגכ. להר"ב [פי"ח מ"ז] שכתב דהתם מיירי שהכרע נטמא ע"י שדרס עליו הזב. יש לתרץ. דכיון דהכרע והמטה החדשה שניהן ראויין למדרס. הו"ל כי הכא במטלית גע"ג טפחים שחברה לבגד הכא דלא אזלינן גבה בתר גודל:

בפי' ר"ע ז"ל ד"ה הפרישה מן הבגד צריך להיות שם דלעולם לא נתבטלה אצל הבגד מפני שהוא מינה ולפיכך מטמאה שנים ופוסלת אחד: