משנה כלים פרק כ״ב משנה ט׳

כבר ביארנו כופת שהיא חתיכת עץ ואמר כי כאשר יוקח זה העץ וסרקו או כרכמו לעשות ממנו פני הכותל הנה הוא כאשר היה לו צורת כלי ויטמא כמו שיטמא כלי עץ וחכמים אומרים שהוא לא יהיה מכלל הכלים בעבור הכרכום לבדו עד שיחוק בו מעט שישתמש בו ואז תהיה כלי וכבר ביארנו בפרק כ' שהסל והכלכלה והדומה אליה לא תטמא משום מושב ואמר כי כאשר מלאוהו מוכין והן חתיכות צמר ופשתן ותיקנן והאחד ממנו מוך עוד ארג סבכה ע"פ זה הסל או הכלכלה אז יהיה ראוי למושב ויטמא מדרס ותרגום סבכה סרדא והלכה כחכמים:

ועשאו פנים. פירש הר"ב פסלו במעצד כו' [עי' מ"ש ברפי"ב דשבת] וכ"כ הר"ש. אבל העתיק עשאו פנים. דהשתא מלתא באפי נפשיה היא. והרמב"ם העתיק ועשאו פנים. ופירש לעשות ממנו פני הכותל כו'. ובחבורו פכ"ה ועשאוהו פנים לשער וכיוצא בו:

במשיחה. עי' מה שכתבתי פי"ז משנה יג:

כופת נסר עב [כפ"כ מ"ה]:

שסירקו צבעו אדום בסרק ראטהעל בל"א:

וכרכמו ר"ל שצבעו געלב בצבע כרכום:

ועשאו פנים ר"ל שהחליקו בהאבעל:

ר"ע מטמא דס"ל דצביעה ושאר מעשה כל דהו משוי לי' כלי. וכארובות בעה"ב [פט"ו מ"ב]:

וחכמים מטהרין דס"ל דשאני ארובות שכבר היו ראויים לערוך עליו הבצק גם בלי צביעה. והרי הרבה עורכין עליהן בצקן גם מבלי שיצבעום. נמצא שכבר היה עליהן שם כלי כ"ש גם קודם צביעה. אלא מדהיו פשוטי כלי עץ היו טהורין. להכי סגי בשיצבען ויעשה להן צורת כלי גזרו בהו רבנן טומאה אטו כלי ב"ק. אבל כופת אינו כלי כלל. ואע"ג שהיה יכול לישב עליו. הרי הוא כיושב על בול עץ דלא ס"ד שיק"ט מדרס. לפיכך צריך מעשה רבה שיקרא עליו שם מושב. דהיינו שיחוק בו כראוי למושב. ואזלו תרווייהו לטעמייהו [לעיל פ"כ מ"ד]. ואע"ג דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ"ה] היינו בכלי גמור ושלם. כגון טבעת בהמה שחישב עליה שתהי' לאדם. אבל הכא עדיין איננו כלי כלל:

טהורין אמק"ט מדרס. דרק לישיבה לשעה מלאן מוכין. ופשוט דעכ"פ הסל נשאר בקב"ט משאר אה"ט. ולא נתבטל ב"ק שלו כשמלאו מוכין. ואפי' בטלו שם כל שלא סרגו למעלה הדר ממליך [ועי' אהלות פט"ו מ"ז]:

סירגן בגמי או במשיחה שעשה ע"ג המוכין שבסל כעין רשת מגמי או משיחה באנד בל"א שלא יפלו המוכין לחוץ:

טמאין מק"ט מדרס:

כך פירשתי לדעת הר"ש והר"ב. אמנם מפי' הר"מ משמע דאמק"ט כלל. דכשלא חקק בו הו"ל פשוטי כ"ע שאין לו צורת כלי. וכן כתב בפירוש בחיבורו (פכ"ו ה"י). וצ"ל לפ"ז דלא תקשה מארובות. דהתם מדצבען חזי למלתיה. ושפיר עשאן כלי עי"ז. וגם בלי צביעה היה קצת תואר כלי על ארובה אבל הכא כופת הוא רק בול עץ. וגם כשצבעו הו"ל כשאר בול עץ שצבעו. דלא מחשב עי"ז כלי:

ועשאו פנים. והר"י ז"ל הגיה ועשאו פגום וכתב כן מצאתי אך בערוך בערך כופת נראה שהגירסא שלו היתה כגרסת הדפוס אך הפירוש שלו דחוק. אח"כ מצאתי ס"א דגרסי' כמו בדפוס ולפי גירסת הספרים נ"ל דה"פ כופת דהיינו עץ עב שסרקו כלומר שעשה בו סדק לקבל נרות של שעוה או של שומן ועשאו פגים ר' עקיבא מטמא כי הסדק עושה אותו כלי וחכמים אומרים אינו כלי עד שיחוק בו וצ"ע ע"כ:

התקינם לישיבה טהורים. ממדרס לפי שאין עשויין לישיבה דכל זמן שפיהם פתוח המוכין יוצאין ובטלה דעתו:

סרגן בגמי או במשיחה פי' על פיהם: