משנה כלים פרק כ״א משנה ב׳

הכונה בזאת ההלכה כמו כונת אשר לפניה ולזה שהוא יאמר כי כאשר נטמאה העגלה או המחרישה או הדברים המחוברים בהן יחשב כמו הדבר אשר נטמא וכבר בארנו בפרק י"ד מזאת המסכתא העול והקטרב שהן מכלי העגלות וציירנו זה. ועין הוא הטבעת אשר תעשה מהבגד הנכנס בצואר הבהמה כדי שלא תתנגע בקצות הקטרב: ועבות. הדבר אשר ימשיכו בו העגלה ותתקשר בהן: וחרב. עץ דמיון סייף ניתן בעץ המחרישה מחובר בו והוא אשר בו יחזיק המחרשת בידו: וכורך. הוא עץ המעוות אשר ירכיבו בו והוא דומה למרכב האדם והוא אשר יתפשט עם שטח הארץ ולזה תקרא כורך: וביצול. הוא בית יד המרכב במחרישה אשר יטה בה המחרישה כאשר ירצה והוא נגזר מתרגום (שמות כג) לא תטה אשר הוא לא תצלי: ועין של מתכת. טבעת ברזל: ולחיים. שני עצים בקצה העול: ועריים. אלתא אקאת ואין הלכה כר' יהודה:

הנוגע בעול ובקטרב כו'. הכונה בזאת ההלכה. כמו כונת אשר לפניה וזה שהוא יאמר כי כאשר נטמאת העגלה או המחרישה. אז הדברים המחוברים בהן. יחשב כמו הדבר אשר נטמא. הרמב"ם:

בעול ובקטרב. עיין בפי"ד משנה ד:

בעין. ל' הר"ב בגד או צמר כו' שכורכים על צואר כו' ודומה לעין. הר"ש:

והבורך. כך הגהתי בבי"ת. שכן גרסינן בפרק יז דאהלות וע"ש בפי' הר"ב ובפירוש הר"ש דהכא. ותמצא שענינם א' גם הערוך העתיקו בערך בורך. ולשון הר"ב עץ עקום. דומה למרכב. כן ל' הרמב"ם בנוסחא שלפנינו. אבל בנא"י דומה לרכובת אדם וע"ש הר"ב והוא הנטוש כו'. מסיים הרמב"ם ולזה תקרא כורך. ע"כ. [*ונראה שנוסחתו בכ"ף וכן הוא בחבורו פ"כ מה"כ כתוב הכורך בכ"ף]:

הנוגע בעול הוא היאך שמסבב לצואר הבהמה כשמושכת בעגלה:

ובקטרב הן ב' עצים שתוחבין מזה ומזה בעול:

בעין הוא כעין כר מבגד מלא מוכין שישימו תחת העול סביב לצואר הבהמה שלא תדחק מהעול:

ובעבות הוא הדייקסעל שקצהו הא' מחובר בעגלת המחרישה. וקצהו השני קישרין בצד העול שבצואר הבהמה:

אפילו בשעת מלאכה שכולן מחוברין אז יחד:

טהור ר"ל אינן חיבור זה לזה. רק מה שנגע נטמא אם בר ק"ט הוא:

בחרב עץ שבעגלת מחרישה שתופס בה החורש בשעה שחורש:

ובבורך הוא עץ עקום כברך. ובקצהו שלמטה שתחת העגלה. הוא רחב ונטוש על הקרקע בשעת חרישה. כדי להשוות העפר הנחרש. וי"א שהוא כלי ובו ב"ק והוא קבוע מאחורי עגלת המחרישה ונותנין לתוכו זרעונים הנזרעים בשעה שחורש. ומדיש נקב קטן בשולי כלי זה. הזרעים שבתוכו מתגלגלין ונופלין מתוכו לחוץ לתוך הקרקע שנחרש אחת אחת ע"י תנועת העגלה כשחורש [וכן משמע רפי"ז דאהלות]:

וביצול לשון הטייה הוא. שבו מטין העגלה להימין או להשמאיל. ול"מ היה נ"ל דלשון פירוד הוא. שמפרד ומצדד לכאן ולכאן האבנים שנעקרו בהקנקן:

טמא ר"ל כל הג' כלים אלו שאינו רגיל להפרידן זמ"ז. נחשבים חיבור זל"ז וגם להעגלה:

בעין של מתכת טבעת מתכות שמחובר בהמחרישה לתקוע בה הדייקסעל:

בלחיין הם ב' עצים כעין ב' דפים שמחוברין מזה ומזה להעגלה. כדי שיכבשו וירככו הקרקע. כדי להקל על הקנקן לחתכה. והקנקן הוא בהעגלה אחורי הלחיים:

ובעריין ערוי לשון פרפר וחורבן. כמו ערו ערו עד היסוד בה. ור"ל הכא עץ המחובר במחרישה. כדי שישבר ויפרפר הגושים אחר שנעקרו ע"י הקנקן:

טמא נ"ל דלחיים דהכא אינן אותן לחיים שנזכרו לעיל [פי"א מ"ה] דהרי התם קיי"ל כת"ק דאמק"ט. ובהנך לחיים דהכא פסקינן כסתם משנה [רמב"ם כלים פ"כ הי"ד] אלא הנך דהכא אחרינא נינהו שמזה ומזה להעגלה כדי לרכך הקרקע לפני הקנקן וכדאמרן:

רבי יהודה מטהר בלחיים שאינם עשויין אלא לרבות להך גירסא דגרס לרכך את העפר. היינו כדפרשינן לעיל סי' ל"ב. ואפי' גרסינן לרבות את העפר. ניחא שע"י שירככו פני הקרקע הקשה. עי"ז יתרבה העפר התחוח תחת עגלת המחרישה ומה"ט אר"י שאינן חיבור. משום שאינן קבועין שם תדיר. דכשחורש בעפר תחוח מסירן לבלי להכביד עגלת המחרישה. ולרבנן משום דתנא בא"י קאי שהארץ שם קשה מדהיא הרים וגבעות [כשבת ע"ג ב' ורש"י שם ד"ה בא"י] אינו מצוי שיחרוש בתחוח. ולפיכך אינו מצוי שיסירן והו"ל חיבור:

וא"ת ומי עדיפי הנך ממקל שתחבו ארעי בקורדם. שאע"ג שאינן מיוחדין להיות יחד. אפ"ה בשעת מלאכתן הוה חיבור זל"ז (כפ"כ מ"ג). וגם בל"ז ק' הכא. הרי כל המחובר לטמא טמא (כפי"ב מ"ב). וי"ל דהתם בשעת מלאכה תחוב המקל מהודק מאד בהקורדם. כדי שלא ישמט בבקעו בו. אבל הכא גם בשעת מלאכה אינן מהודקין אהדדי. ומה"ט לא חשיב כמה כלים שבעגלה פשוטה. דחשיב להו לעיל (פי"ד מ"ד) והיינו משום דהנך דהתם רפויין ביותר בהעול טפי מהנך דהכא. ולא ס"ד שיהיו חיבור להעגלה. וכ"כ לא חשיב התם כמה כלים שבעגלת המחרישה דחשיב להו הכא. ה"ט משום דהתם לא חשיב רק כ"מ שבעגלה משא"כ הנך דהכא כולם כלי עץ הן. מיהו כל זה כששני הכלים הן ב' אברים של כלי שמהודקין זל"ז או לא. אז דוקא במשמשין זל"ז הו"ל חיבור. אבל כשב' הכלים הן שניהן בגוש עץ א'. אז אפילו אין משמשין זה לזה. כשנטמא א' נטמא חבירו. וכב' קערות החקוקין בשולחן (פ"ב מ"ז):

הנוגע בעול ובקטרב וכו'. הכונה בזאת ההלכה כמו כוונה אשר לפניה והוא שיאמר שאם נטמאת העגלה או המיחרישה איזה דבר מהדברים המחוברים בה יחשב כמו הדבר שנטמא ואיזה לא יחשב כמוהו הרמב"ם ז"ל. ר"ל בקיצור שבבא זו מפרש כל כלי המחרישה איזה מהן חבור להכניס ולהוציא טומאה וה"פ עגלה שנטמאת הנוגע באלו טהור והנוגע באלו טמא:

בעין. חתיכת בגד או צמר עושין אותו כמין סליל ודומה לעין ונותנין אותו על צואר הבהמה תחת העול:

ובבורך. עץ עקום דומה לארכובה של האדם והוא הנטוש וכו' כך נלע"ד שצ"ל בפי' ר"ע ז"ל. ומלת ובבורך גרסי' בבי"ת שהוא מלשון ברכים וכמו ויברך הגמלים וכן ג"כ הביא הר"ש ז"ל ברפי"ז דאהלות האי בורך דהכא חבר לבורך דהתם וגם הערוך הביא שניהם בערך ברך בבי"ת אלא שפירש עוד וז"ל אית דאמרי ובברך [הגהה שם כתוב בכא"ף] והוא עץ של מחרישה שכשחורשין הצמד בארץ אח"כ מביאין מחרישה אחרת שיש לה את קטן ובראש החרב מרזב ובו תבואה יורדת מעט מעט ונזרעת בארץ ע"כ. והביאו הר"ש ז"ל:

לחיים. שני עצים בקצה העול הרמב"ם ז"ל:

ובעריין. שם ברמב"ם פ' עשרים ובעיראין באל"ף. ותימה בעיני שראיתי מי שהגיה ובעידאין בדלי"ת במקום רי"ש ואיני רואה לו על מי לסמוך שגם הערוך פירשו בערך ער מלשון ערו ערו. ולשון הרמב"ם ז"ל בפירושו ועיראין התלויות בערבי אלעלאקת ע"כ:

לרבות את העפר. מרבה את העפר ומפזרו כדי שיהא ראוי וטוב לזריעה. הרא"ש ז"ל: