משנה כלים פרק כ׳ משנה ז׳

כבר ידעת שהמחצלת היא המחצלת העשויה בקנים וחבלים והדומה להן ויטמאו במשכב הזב לפי מה שבארנו בסוף י"ז מזו המסכת ואמר בכאן כי כאשר משך הקנים על אורך המחצלת שהיא אינה ראויה אז למשכב והוא אמרו טהורה וחכ"א עד שימשוך הקנים עליו משלשה צדדים על דמיון הכ"ף והוא אמרו כמין כי ואז תהיה טהורה ולא תטמא במשכב הזב ורוצה בכאן באמרו כמין כי כמין כ"ף יונית כמו שבארנו במנחות [צ"ל דף עד ע"ב ושם בפי' המשנה באר כמין כף יונות שהיא כן ותחסר הצורה.]. (כד) וכאשר משך הקנה על רחבה והיו הקנים קרובים אין בין האחד והשני ד' טפחים אשר הוא שיעור מקום ואין ראוי לישב בין כל שני קנים מהן הנה היא טהורה שאלו הקנים ימנעו הישיבה עליהן ויוציאוה מגדר המשכב וכאשר נחלקה לרחבה אמר רבי יהודה שהיא אז לא תטמא במשכב הזב כאשר נשברו הקנים שלה בחצי: ראשי מעדנים. הן קצות הקשרים הגדולים אשר יקשרו בקצות החבל אשר יארגו בם המחצלאות ויחבר הקנים או האמרינש שלה קצתם עם קצתם וכן הוא פירוש פסוק (שמואל א ט״ו:ל״ב) וילך אליו אגג מעדנות פי' מקושר הידים וזה נגזר מאמרו (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכאשר התירו קצות החבל הנה כבר נשרו כולן ושבו בדמיון קנים מפורדים ולזה לא תטמא במדרס הזב: ואם נחלקה על ארכה. ושבה חלקה אם נשאר ממנה ברחבה ששה טפחים ויהיה עליה שלשה החבלים מקושרים הקצוות (כזה) הנה כן יטמאו במדרס הזב ואם נשאר ממנו פחות הנה הן לא יטמאו ובתוספתא אמר ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאות ואמנם זה השיעור הנזכר בכאן הוא בשירי מחצלת וכבר בארנו שהקנוב הוא חתוך הקצוות היוצאין מהאריגה והנה היא תטמא במשכב הזב ואין הלכה כר"י והלכה כחכמים:

כמין כי. פי' הר"ב כי יוונית כמין כ"ף הפוכה ולכאורה נראה שצ"ל כפופה וכלומר לאפוקי כ"ף פשוטה [*שהרי] במנחות פרק ו משנה ג כתב הר"ב כמין כי יוונית שהיא כמין ט שלנו כהפרש גודל מן האצבע [*אבל ראיתי שתי אלפא ביתא של היוונים האחת גדולה ומרובעת. והאחת קטנה והאות העשרים שבקטנה היא קרובה בצורתה לטי"ת שלנו שצורתה של האות ההיא כזה? ט אך בהגדולה האות השש עשרה היא כזה? ח ולפי זה אין להגיה בלשון הר"ב אך שתי תשובות בדבר הא' למה לו לומר כמין כ"ף הפוכה הל"ל כמין חי"ת. הב' דהשתא דבריו דהכא ודמנחות סתרי אהדדי שזו דלעיל יש לה כמו שולים מתחת ואין לה גג וזו דהכא יש לה גג ואין לה שולים ומיהו בתשובה הראשונה יכולני לומר שבימי הר"ב לא היו נוהגין לכתוב הח' אלא כזה ? וכן עדיין סופרי זמנינו כשכותבין בכתב שקוראין כתיבה תמה עושין החי"ת בזו הצורה דוקא]:

[*והיא גמר מלאכתה. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ה מה"כ ולכאורה ק"ל דל"ל למתני הכי דהא בכ"מ שנשנה המלאכה שבה מיתטמא הכלי טעמא לפי שבו נגמרה מלאכתו ויש לי לומר דבמחצלת יש שעושין עוד מלאכות אחרות אחר זו המלאכה וה"א דעדיין לא נגמרה מלאכתה מקרי קמ"ל דומיא דאשכחן במטה ועריסה דברפט"ז. כדפי' הר"ב שם]:

מחצלת מחצלת הוא גדיל או אריג מגמי ושעם. רחבה כקומת איש. וארכה כמה אמות. וכדי לחזק הגדיל והאריג. נותנין בין כל ד' טפחים לד' טפחים אחרים קנה א' לרחבה. והיא כדי שיעור שכיבה לאדם בין קנה לקנה:

שעשה לה קנים לארכה שתחת שרגילין לתת הקנים לרוחב המחצלת וכדאמרן. נתן זה הקנים לאורך המחצלת מבינות הגדיל:

טהורה אמק"ט מדרס. משום דבכה"ג לא חזי לשכיבה. מדנדחק מהקנים שתחת רחבו של שוכב. ואע"ג שעדיין יכול לשכוב עליו בשיהיה קומת השוכב לארכה של מחצלת. עכ"פ מדעשה זה הקנים לארכה. ודאי לאו לשכיבה עשה רק לסיכוך [כסוכה ד"כ ע"א] ויאמרו להשוכב עמוד ונמ"ל. ולפיכך אפי' יחדה השתא לשכיבה לארכה. פנים חדשות בא לכאן. וצריך שיעשה בה מעשה לשם כך [כפכ"ב מ"ט]:

וחכ"א עד שיעשה כמין כי נ"ל לפמ"ש הרמב"ם [פ"א מכלי מקדש ה"ט] דכי יוונית תמונתה כזה ?X ולדעתי שלפי שזה האות נקרא בלשון יון כי בכ"ף רפויה. אלא שאנחנו העברים כל אות מאותיות בג"ד כפ"ת שבראש המלה. קוראין אותה דגושה. לכן נקראנה כי יוונית. וא"כ אם עשה למחצלת זו ב' קנים לב' אלכסוניה כתמונה הנ"ל שוב אינה ראויה כלל לשכיבה בין לארכה או לרחבה. אבל בשהקנים לארכה. הרי יכול לשכוב עדיין עליה ארכו לארכה. ואין כאן הוכחה שלא עשה לשכיבה. אע"ג דלאו אורחא הכי:

ואין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים דרק ביש בין קנה לחבירו ד' טפחים. חזיא לשכוב ביניהן:

טהור אף דלמשכב סגי בג"ט. ולמושב בטפח סגי [כפכ"ז מ"ב ומ"ד. ומעילה י"ח א'] היינו ביחדו לכך. אבל בסתמא בעי ו' טפחים [כרמב"ם פכ"ג מכלים ה"ג]:

נחלקה לרחבה ר"ל אם היו הקנים לרחבה בהרחק ד' ד' טפחים. וחתך המחצלת וחלקה לשנים במקום האריג בין הקנים:

ר' יהודה מטהר דס"ל דמדחתך חוטי הגמי לשנים. תו אין מהודקין בתחלתן. וסוף האריג שלהן להנתק. וחכמים ס"ל דמדעכ"פ מתקיימין זמן מה. להכי לא דמי להנך דלעיל [פט"ז מ"ה] והיינו כר"ע במחצלת קש ושפופרת [לעיל פי"ז מי"ז]:

וכן המתיר ראשי המעדנין הן שפיות של המחצלת בראש ארכה. ששם מקושרין החוטין זב"ז:

נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים ר"ל שנשארו בהשפה ג' קשרים שבראשי חוטי הגמי:

של ששה טפחים ר"ל שע"י שנשארו ג' קשרים בג' חוטי גמי בראש המחצלת. יתהוה מהחוטין ההם רוחב ו' טפחים אריג שלם במחצלת לכל אורך המחצלת. דכל חוט של גמי רחב ב' טפחים:

טמאה דאז עדיין חזי לשכיבה. דאף שיש קנים לרחבה. בין ד' לד' טפחים אפ"ה סגי בזה בשיהיה המחצלת רק תחת גופו ולא תחת אורך רגליו. דאורך הגוף בעצמו ו' טפחים ורחבו ד' טפחים וכלעיל:

מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משתקנב משיקצע חוטי הגמי הבולטין מהשפה. והיינו כלעיל [פט"ז מ"ב]:

והיא גמר מלאכתה קמ"ל דאף שחסר עדיין בה דברים שעושה בה לקישוט. או כדי שתהיה נאות יותר לשכיבה. אפ"ה מדאין נצרכים כל כך נחשב כבר נגמר מלאכתה. וכשאר גולמי כלי עץ דמק"ט [כספי"ב]:

וכתב אאמ"י הגזצוק"ל. וזלה"ט ואע"ג דגברא באמתא יתיב (כסוכה ד"ז ב') היינו ברחבו. אבל הכא הרי אסור לשכוב אפרקדן (כברכות י"ג ב'):

ודברי הר"ב תמוהים. שכ' שתמונת כי יוונית היא כעין כ הפוכה שלנו. דהיינו שיעשה לה ג' קנים מג' רוחות. ולא זכיתי להבין הפיכה זו למה. ותו למה לא קאמר תנא כעין כ' שלנו. ותו היכי דמי. אי שיהיה הג' קנים בג' שפתות המחצלת. א"כ למה לא יהיה יכול אדם לשכוב באמצע רווח חלול הכ'. ואי שהניח הקנים בתמונת כי יונית באמצע המחצלת. באופן שיעכבו להשוכב לארכה או לרחבה. א"כ מה אריא כי אפי' שאר אות נמי. וגם לא פירשו לנו רבותינו במה פליגי ת"ק וחכמים. והנראה לפע"ד כפי שפירשנו בס"ד. דברי חכמים בנחת נשמעים:

לארכה טהורה. דלא חזיא כי אם לסכוך ותנן בפ"ק דסוכה לסיכוך אינה מקבלת טומאה:

עד שיעשם כמין כי. כך הגיהו ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל:

כמין כי. פי' הרא"ש ז"ל כזה %ך דהיינו משני צדדין לארך ולרוחב:

מעדנין. בתוספתא קתני מדנין בחסרון' העיי"ן:

של ששה טפחים. שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן הרי ששה. תניא בתוספתא נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנין שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן וטפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפי' פחות מכאן טמאה ר' נתן אומר שיירי מחצלת שבעה טפחים ושיירי המפץ ששה פי' לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לארכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ור' נתן דאמר שיירי מחצלת שבעה טפחים פליג את"ק ומתני' דלא כותיה הר"ש ז"ל. וכן פי' ג"כ הרא"ש ז"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל ואם נחלקו לארכן ונעשו חלקים חלקים אם נשאר מהן מה שיש ברחבו ששה טפחים ויש עליו שלש שורות של חבלים בראשיהן קשורין כזה % הן מטמאין מדרס הזב ואם פחות אין מטמאין ע"כ:

משתתקנב. גרסי' וכן הגיהו החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל והחכם הר"ר סולימאן ז"ל: