משנה כלים פרק כ׳ משנה א׳

כבר קדם ביאורנו שהכרים מעור והשקין מהשיער יעשו ממנו ומרצופין הן הכלים אשר ישימו בו הסחורות במדינות וצורתן מפורסמות ואמר שאלו הכלים אשר ישבו עליהן והן שלימים בלתי שנקבו הנה הוא כאילו נעשו מתחלת ענינם לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול ולישב עליהן ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. עוד זכר מין אחד מהכלים של עור שהן נעשין לקבול ונתן בה שיעור ואמר כי כאשר היה הכלי ממנו מחזיק כך הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לישב עליו ולזה יהיה טמא מדרס אבל כל מה שהוא שלם ומקבל אולם אם נפחת הנה לא יטמא במדרס הזב והטעם בזה ששורש עשייתו אמנם הוא לקבול וקרא אותו לגדלו שהוא נאות למושב ולזה יהיה טמא מדרס וכאשר ניקב בטל העיקר וחזר שלא יקרא כלי קבול וג"כ הוסר מה שהשיגהו מטומאת מדרס לפי מה שהתבאר בפרק קודם זה הנה כבר התבאר כונת ההלכה ולא נשאר זולת ביאור השמות: קלוסטור. סל יתלה בראש הבהמה בו השעורים הניזון ממנו: ותורמיל. תרגום ילקוט והוא אשר ישים בו הרועה מזונותיו ויתלה אותו בצוארו: כריסית. שק קטן: והחמת. הנוד: ומזודה. הוא כלי של עור ישימו בו הולכי דרכים מזונותיהן ותרגום צידה זוודין: והרבצל. מזה המין ג"כ ואין הלכה כר' יהודה:

[*הכרים והכסתות. עיין מ"ש בפ"י דמקואות משנה ב בס"ד]:

והשקין. ארוגה משער ונוצה של עזים. וכן כתב הר"ב ברפכ"ב:

הרי אלו טמאים מדרס. פירש הר"ב דכל הני עבידי נמי לשכיבה. וכיון שמתחלת ענינם נעשו לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול. ולישב עליהן. ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. הרמב"ם. ותניא בתוספתא מודים חכמים ור"מ [דפ' דלעיל] בכר וכסת של עור. הר"ש. [*ועיין מ"ש בפ' כ"ד מ"ד]:

כריתית. פי' הר"ב שק של עור קטן וכן הוא בפי' הרמב"ם בנא"י. כריתית שק קטן מעור ע"כ. וכלפי שתמונתו כתמונת השק הרי הוא קטן אע"פ שהוא גדול מהתורמל שהוא בתמונת כיס. שהרי התורמל שעורו חמשת קבין. והכריתית סאה שהוא ששה קבין והרמב"ם בספכ"ד [הלכה יא] מה"כ כתב שהכריתית מערין בה מים:

המזודה. ובנוסחת מהר"ם *)והמזדה. המ"ם בחיר"ק והדל"ת בפת"ח ובמשניות ישנים מנוקדים ומזדא. והמ"ם בשו"א והזי"ן והדלי"ת קמוצים:

הכרים דעקקע בל"א:

והכסתות קיססען בל"א [כך כתב תוס' ב"מ ע"ט א'. וע"ז ס"ה א']. וכך מוכח לע"ד מפכ"ח מ"ה דכר שהוא גדול נקט שעשאו וילון לפתח. אבל כסת שהוא קטן נקט שעשאו מטפחת קטן לקנח בו ידיו. וכל זה דלא כהר"ב כאן. ושניהן ממלאין אותן מוכין לישב עליהן:

והשקין הוא עשוי משער ארוך של בהמה. או משער הקצר שטווהו לחוטים ארוכים. וכמ"ש טוו את העזים:

הוא כיס גדול מעור להוליך בו סחורה למרחוק. וכן אינך דמתניתין כולן מעור. חוץ משק:

שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס ר"ל אף שנפחת ונתבטל הב"ק שלהן. אפ"ה מדלא בטל הישיבה שע"ג. מק"ט מדרס עדיין. ולא דמי לתיבה שפתחה מן הצד [פי"ט מ"ט] דקיי"ל כרבנן דמדבטל העיקר בטל הטפילה. התם שאני שהישיבה ע"ג תיבה באמת רק טפל היה. אבל הכא מתחלה מיד נעשה לב' התשמישין. ואע"ג דמשפלת ג"כ נעשה לב' תשמישין ואפ"ה ס"ל גבה בטל העיקר וכו'. התם הישיבה שע"ג והתשמיש שבתוכה שייכי אהדדי. דכשמנהיג הזבל שבמשפלת. צריך המנהיג לישב ע"ג. ולפיכך שפיר הו"ל הישיבה טפל להנהגת הזבל. וכשבטל זה בטל גם זה. אבל הכא אין הישיבה שע"ג המרצופין צריך לתשמיש שבתוכן. ולפיכך לא מחשב הישיבה טפל לתשמיש שבתוכן. מיהו תנא הכא שנפחתו שמק"ט מדרס. וכ"ש כשהן עדיין שלמין. והא דלא נקט שיעורא בהנך. כדנקט בקלוסטרא ואינך דבסיפא. י"ל דה"ט משום דהנך גדולים הן. וגם שיעורן ידוע:

הקלוסטר הוא קלוסטר והוא טרסקל שנזכר לקמן [פכ"ב מ"י] ועי' שבת [נ"ג א'] דקאמר מותר לתלות טרסקל בצואר בהמה. וגירסת הרי"ף שם קרסטל. וכן גרס גם בערוך. והוא כיס של עור שתולין בצואר הבהמה מלא מספוא. כדי שתאכל מתוכו. ולא תצטרך לשוח לארץ [כ"כ רש"י שבת נ"ג א'. אולם קלוסטרא שנזכרת כלים פרק י"א. כלי אחר הוא לסגירת הדלת]:

ארבע קבין דרק במחזיק כך מק"ט מדרס ולא בפחות מזה [ואע"ג דתשמיש בהמה וכלים אמק"ט [כרפי"ב] התם בשעשוי רק לבהמה. משא"כ הנהו דהכא מתחלה נעשה לב' התשמישין יחד מק"ט. וכסנדל בהמה [פי"ד מ"ה]:

התורמל כיס שהרועה תולה בצוארו. ונותן לתוכו מאכלו וחפציו שיצטרך להם כל היום בהיותו בשדה:

הכריתית שק של עור [ערוך]. וגדול מתורמל. ועשוי להנוסע בדרך. להניח בתוכו חפציו שיצטרך בדרך:

סאה הוא ששה קבין. וכל קב כשיעור כ"ד ביצים. נמצא שיעור סאה מחזיק קמ"ד ביצים:

החמת הוא עשוי למים ומשקין שנוטל עמו לדרך:

של שבעת קבין דהיינו שמחזיק קס"ח ביצים. ובפחות מזה אמק"ט מדרס:

רבי יהודה אומר אף הרבצל שק לבשמים:

והמזודה הוא כמין כיס לתת לתוכו צידה לדרך:

כל שהן בין שהן גדולים או קטנים מק"ט מדרס [ובלבד שיהיה רחבן לא פחות מטפח. כפכ"ז מ"ד] ואפ"ה נקט אף משום סיפא. ור"ל שאף הן מק"ט מדרס. ולרבנן הנך אמק"ט מדרס. דאין מיחדין אותן לישיבה. כדי שלא להפסיד הבשמים. והצידה המועט שבתוכן. והמיחדם להישיבה בטלה דעתו אצל כל אדם:

מפני שבטל העיקר הוא התשמיש שבתוכן שעיקר עשייתן היה כדי להשתמש בב"ק שבתוכן:

ובטל הטפלה הוא הישיבה שע"ג. שאגב עשוהו ג"כ לישב ע"ג ביני ביני. משא"כ שקין ומרצופין הנ"ל. שנשלחין בדרך רחוקה ויש רווח זמן רב לישיבה שע"ג. כל עוד שהן בדרך. ולא יפתחום רק לזמן מרובה. להכי לכך ולכך נעשו בתחלה ושניהן עקריים:

וא"ת הרי כשירצה לפתוח השק והמרצופין ואינך שבמשנתינו. יאמר לו עמוד ונמ"ל כבתיבה שפתחה למעלה (כפי"ט מ"ז) ואמאי יטמא מדרס. ואפי' נדחק ונאמר דהנהו כולהו פתחן בצדן. עכ"פ הרי כשיצטרך להריק מה שבתוך הנך כלים. יאמרו להיושב עמוד ונמ"ל להוציא מה שבתוכן. והיאך יוכלו להוציא בשהוא יושב ומכביד עליהן. י"ל דהתם בתיבה אין זמן ארוך מיוחד לבלי לפתוח התיבה ביני ביני. לפיכך אפי' יחדה לישב ע"ג. הרי כל עת שישב עליה. יכלו לומר לו עמוד ונמ"ל כשירצו לפתוח התיבה. אבל הנך כלים שקבוע להן זמן ארוך לבלי לפתחן כשהסחורה בתוכן בדרך. לפיכך מתחלה עשאו אותן לב' עניינים להשתמש בתוכן ולישב ע"ג. ורק בשקין ומרצופין שזמן פתיחתן לזמן מרובה מאד להכי בנפחתו עכ"פ מק"ט מדרס. דהתשמיש שבתוכן והישיבה שעל גביהן שניהן עיקריים. משא"כ קלוסטרא וחביריו שאין פתיחתן קבוע לזמן ארוך כל כך. לפיכך רק תשמיש שבתוכן הוא עיקר. והישיבה שע"ג רק טפל הוא. וא"ת עכ"פ מ"ש קלוסטרא דסגי ליה לישיבה החזקת ד' קבין. ומ"ש חמת דמצרכינן לישיבה שע"ג החזקת ו' קבין. והרי כולן מעור ואפי' אילו לא היו כלים סגי בהו למדרס ה' על ה' טפחים (כלקמן פכ"ז מ"ב) ובשהן כלים סגי בפחות מזה. וכמש"ל. י"ל לפי מה שבארנו בס"ד לעיל דלהכי הני מק"ט מדרס. מדיש זמן מיוחד לתשמישן וביני ביני לא יאמרו להיושב ע"ג עמוד ונמ"ל. א"כ דוקא במחזיק כל אחד כמדה הראויה לתשמישה. והרי התשמיש ההוא קבוע לו זמן. א"כ מק"ט מדרס שפיר ביני ביני. אבל כשאין הכלי מחזיק כפי מדה הראוייה לתשמישה. א"כ יהיה צריך ליחדו לתשמיש אחר שבביתו. והתשמיש ההוא אין קבוע לו זמן. כתיבה שבבית וכדומה. וכשישב עליו יאמרו לו עונמ"ל ואמק"ט מדרס:

הכרים והכסתות. לעיל פט"ז כתבתי בשם תוס' ז"ל דכר גדול מכסת:

והמרצפים. כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בלתי וי"ו בין הצד"י לפ"א:

שנפחתו הרי אלו טמאים מדרם. ורבנן דפליגי אר"מ בסוף פירקי' דלעיל מודו באלו לפי שהישיבה מתחלה אינה מזקת לתשמישם כלום והוי כמו שנעשו מתחלה לישיבה ולתשמיש הרא"ש ז"ל:

קלסטר. גרסי' והוא כמו טרסקל. ופירש בערוך ואית דגרסי קרסטל והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה שהסאה ששה קבין ע"כ. ומצאתי שניקד ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל הטי"ת של קרסטל בציר"י:

תורמיל. תרגום ילקוט תורמילא:

כריתות. פי' הרמב"ם ז"ל בל' ערבי רכווא אלמא וי"ס הכריסית אבל בערוך כרתית. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבים:

והמזוודה. משמע בדלי"ת גרסי' לה מלשון תרגום צידה זוודין אבל בערוך הביאו בערוך מזר ברי"ש אע"פ שפירש שהוא כיס שנותנין בו צידה לדרך וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכין הוא זה והמזורה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור עכ"ל ז"ל. וכתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והמיזדא ע"כ: