משנה כלים פרק ט״ו משנה א׳

הנה זאת ההלכה כבר קדם לשונה וביאורה בתחלת הפרק הב' מזאת המסכתא: ושידה תיבה. מעץ כארון והדומה לו: ותיבה. תיבת השולחנים: ומגדל האוצר. וכוורת הקש הן קופות יעשו מקש או ערבה או מכפות תמרים והדומה להן הכונה בזה שהוא ממה שיצמח מהארץ עד שיהיה כמין כלי עץ והוא גם כן נקרא בלשון ערב ככוראלנה"ר ותמונתו תמונת סלים ויעשו בספינות הגדולות אוגן מעץ ימלאו אותו מים לשתות בו אנשי הספינה והוא אשר יקרא בור ספינה ותמצא איתו בספינות אלכסנדריא שהספינות אשר ילכו בהן מארץ ישראל לאכסנדריא הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המלח ואינן כמו הספינות הקטנות אשר ילכו בהן העומדים על שפת ים ארץ ישראל מעיר לעיר: ודרדור עגלה. חבית מעץ בתמונת קורה ותחתית העגלה תוליך החבית ותעתק ממקום אל מקום והיא מלאה מים: וקוסטות המלכים. קיבוץ המלכים והיא כמו עריבה מעץ גדול בה חדרים יהיו בה מיני המאכל והמשתה והיא ג"כ על עגלה ילכו בה המלכים: ועריבת העבדנים. היא מעץ ישרו בה העורות ואמר יתברך בטומאת הכלים (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ושק הוא אלמשח הארוג משיער יעשו ממנו המרדעות העשוים מצמר ובאה הקבלה שלא יטמא מכלי עץ אלא מה שאפשר שיטלטל והוא מלא כמו השק אמרו מה שק שהוא מטלטל במילואו אף אני מרבה דרדור העגלה וקוסטות המלכים שהן מטלטלים במלואם ומוציא את השידה ואת התיבה ואת המגדל שאינם מטלטלים ולזה השרש אמרו שהכלים העשויין מעץ אשר יחזיקו מ' סאה בלח רצה לומר הדבר הנגר אשר יחזיק ס' סאה מן הדבר היבש כמו הקטנית והזרעים לפי שהן יתעבו על פי הכלי ויוסיפו שליש ובור שהוא מחזיק שלשים סאים הנה הוא לא יטמא ואע"פ שהוא רק ואין בו כלום לטעם מה שזכרנו והתנה על גודל גופו שיהיה לו תושבת בשרש עשייתו יעמוד בו על הארץ עד שאי אפשר שיתנועע והוא אמרו שיש להן שולים וביאור מלת שולים הקצוות ואמר רבי מאיר שזה אשר מנו חכמים מן הכלים ואמרו כי כאשר יחזיק מ' סאה בלח שהן טהורים והוא שיהיה בתשבורת שלהן אמה על אמה ברום ג' אמות לפי שזה התשבורת מ' סאה לבד אשר נרצה בהן כמה שיחזיקו. אולם שאר כלי עץ בין שהיו מחזיקים מ' סאה או יותר מזה הרי הן יטמאו וזהו ענין אמרם בכאן בין מקבלים בין שאינן מקבלים ר"ל כאשר יחזיקו מ' סאה או יותר הנה הן כמו הכלים אשר לא יחזיקו מ' סאה והכל טמא והוא אמרו בסיפרא כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא אולם רבי יהודה הנה מנה הכלים אשר אמרו חכמים שהן טמאים ואע"פ שהן מחזיקים יותר ממ' סאה לפי שהסכימו עליהן בעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים אם בהיות אפשר להן שיתנועעו או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למשכם או שיהיו עומדים על עגלה והדומה לזה ואמר ששאר כלי עץ זולת אלו כל מה שיהיו מחזיקים ארבעים סאה ולמעלה הנה אינן טמאים ומה שיחזיק פחות ממ' סאה שיטמאו והוא אמרו בכאן ושאר כל הכלים המקבלים טהורים ושאינן מקבלים טמאין ואל זה רמז בסיפרא באמרו כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בכל מה שזכרו מהכלים בלתי עריבת של ב"ב כאשר תחזיק מ' סאה בלח שחכמים לא ימנוהו עם הכלים שיטמאו אע"פ שאין מקבלים מ' סאה כמו דרדור עגלה וקוסטות המלכים ולא עם הכלים אשר לא יטמאו ואפילו מחזיקים מ' סאה כמו שידה תיבה ומגדל לפי מה שקדם הנה לדעת רבי מאיר שאמר כל מה שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא הנה עריבת בעל הבית טמאה ואפילו מחזקת מ' סאה בלח אחר שלא נמנית עם הכלים הטהורים ועל דעת ר' יהודה שאמר כל מה שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה לא תטמא כאשר תחזיק מ' סאה בלח שהרי לא נמנית עם הכלים הטמאים אע"פ שמחזיקים מ' סאה והלכה כר' יהודה:

כלי עץ כלי עור כו' פשוטיהן [*טהורים. מדין תורה אבל מד"ס יש שגזרו עליהן. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה ב'. וכן [מ"ש משנה ג'] בפכ"ו. גם] עיין מ"ש בשם התו' ברפכ"ז:

[*כוורת הקש. עיין ברפ"ח דאהלות בפי' הר"ב. ומ"ש שם בס"ד]:

שיש להם שולים. עיין מ"ש במשנה יג פ"ט דאהלות [ד"ה היתה] :

שהם כורים ביבש. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם. שהיו עשוין כים שעשה שלמה גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י פ"ב דשבת דף לה:

ושאר כל הכלים בין מקבלים כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאין. אם בהיות אפשר להן שיתנועעו [ונ"א שיתגלגלו. וכן לשונו בפ"ג מה"כ] או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם. או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הרמב"ם:

שאינן עשוין. מתחלתן אלא להתטלטל מלאין. ל' הרמב"ם שם. ולשון מהר"ם שאינן עשוין לטלטל אלא מה שבתוכן. פי' זימנין שאינן מלאין אלא יש בהן קצת ומטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו לטלטל וקסטות מלכים אין רגילים למלאותן ומטלטל כשיש בו קצת וכן עריבות העבדן. ובור ספינה קטנה. שאין נכנסים בה הרבה בני אדם. על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשוים ליטלטל אלא במה שבתוכו. דהיינו דבר מועט. ע"כ:

המקבלים. ויש להם שולים חזקתן שאינן עשוים להתטלטל במילואן. הרמב"ם שם:

עריבת בע"ה. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הרמב"ם:

כלי עץ כולה כבר תני לה ריש פ"ב. רק הדר תני לה הכא כהקדמה לדיני כלי עץ דתני לה הכא בפרקן:

פשוטיהן טהורין מדאורייתא אמק"ט כלל. אבל מדרבנן יש פשוטי כ"ע שמק"ט. ביש להם צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [ועי' ביבקש דעת סי' מ"ז]. מיהו למדרס גם פשוטיהן מק"ט מדאורייתא. ועור דקתני הכא דאמק"ט. היינו רק כשהוא קשה שאינו ראוי לצרור שם שום דבר. אבל כשהעור רך. אז אע"ג דלק"ט מדרס גם כשהוא רך אמק"ט עד שיהיה ה' על ה' טפחים. אפ"ה לשאר טומאות גם משהו ממנו מק"ט מדאורייתא. דחשיב כאילו יש בו ב"ק ממש מדחזי לצרור בו שום דבר [כפכ"ז מ"ב. ועי' תוס' שבת ס"ג ב']:

נשברו ושיעור נקיבתו הוא כמוציא רימון [כרפי"ז]:

חזר ועשה מהן בלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא ואינו חוזר לטומי"ש [ועפי"א סי' א' ב' ג']:

השידה הוא כמין תיבה שבטנה בולט וגם כסויה אינה שטח שוה רק בטניי קאפפער בל"א:

והמגדל שראנק בל"א. שפתחו בצדו:

כוורת הקש דקש ועשב וכל גדולי קרקע ממש. כגמי וכדומה כל כלי שנעשה מהן דינן ככלי עץ:

ובור ספינה אלכסנדרית הוא כמין בור של עץ שעשויין לספינות שבאלכסנדריא שהעיר ההיא היתה בזמן המשנה רוכלת בארץ מרחקים ולכן ספינותיה פורשות בימים למרחוק. לכן היו צריכין בספינותיהן בור גדול כזה עם מים רבים מתוקים לשתיה בדרך:

שיש להם שולים שיש לכל הכלים הנ"ל מושב רחב בלי חידוד דאז הרי הן מסתמא עשויין לנחת. אף שאין ידוע כן בבירור [רמב"ם פ"ג מכלים]:

והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש דכל כלי מחזיק ביבש שליש טפי מבלח ע"י הגודש. מיהו זה דוקא כשגובה הכלי כחצי רחבו. ודפנות הכלים הן בעגול [כשבת ל"ה א' ורש"י שם] ושיערו חכמים שכל כלי שחללו הוא אמה על אמה ברום ג' אמות הוא מחזיק מ"ס בלח. ולא שבאמת תמונת הכלי הוא כך. דא"כ א"א שיהיו גודשו שליש יותר. אלא ר"ל ששיעור חללו הוא כשיעור כלי שחללו הוא אמה על אמה וכו':

הרי אלו טהורין ר"ל אמק"ט. דכל כלי כזה כבד הוא. ואינו מתטלטל ע"י אדם יחידי כשהוא מלא. כשק שהזכירה התורה שיק"ט. ומדמושבו רחב הו"ל כ"ע העשוי לנחת ולא כדי לטלטלו כשק:

בין מקבלין שמחזיקין מ"ס:

בין אינם מקבלין שמחזיקין רק פחות ממ"ס:

טמאין מק"ט ואפי' יש להם ג"כ שולים רחבים. חזקתן שהן עשויין להתטלטל במלואן ע"י הרבה בנ"א. אם לא שיודעין בודאי שעשוין לנחת. דס"ל דרק ג' כלים הנ"ל ששעורן ותמונתן כנ"ל הן עשויין לנחת:

דררור עגלה חבית גדולה שמונחת תמיד בחלול עגלה. ואינה עשויה לטלטל רק ע"י שוורים. וס"ל טלטול שע"י שוורים שמיה טלטול. והו"ל שפיר דומיא דשק:

וקוסטות המלכים שראנק. כמין ארגז שיש להמלכים בכותלי מרכבה שלהן:

ועריבת העבדנין גדולה מאד לשרות בתוכה עורות רבות בסיד:

טמאין כולן חשובין מתטלטלין כשק אפי' כשהן מלאין מ"ס:

אלא במה שבתוכן ר"ל כל הנך כל עיקר טלטולן הוא רק כשהן מלאין:

אין בין דברי רבי מאיר דחשיב רק הטהורין. ש"מ דשאר כל הכלים. אף שמקבלין מ"ס ומושבן רחב. אפ"ה מק"ט:

לדברי רבי יהודה דחשיב רק הטמאין:

אלא עריבת בעל הבית שלא הזכירוה שניהן. ורגילה להחזיק מ"ס ומושבה רחב לר"מ מק"ט. אף שמחזקת כו'. ולר"י אמק"ט כשמחזקת מ"ס:

שיש להם שוליים. היה נראה לפ' אע"פ שיש להם שוליים טהורים מרוב גודלם שאם אינו יכול לישב שלא מסומך טהור אע"פ שאינו גדול שמחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש וי"ס דגרסי בהדיא אע"פ שיש להם שוליים. אבל ברפ"ג דהלכות כלים כתב הרמב"ם ז"ל וכל כלי עץ שהוא סתם אם היו לו שוליים לישב עליהן על הקרקע כדי שלא יהא נוח להתגלגל והיה מחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מד"ס מפני שחזקתו שעשוי לנחת ע"כ משמע דתרתי בעינן וכן נראה ג"כ מפירושו למתני' ולע"ד נראה דטעמא הוי דאם אין לו שוליים הוא נוח להתגלגל אפי' מלא ואינו נקרא עשוי לנחת והוי דומיא דשק המתטלטל מלא וריקן וטמא מיהא מד"ס אבל כשיש לו וגם הוא גדול אי אפשר לו להתטלטל מלא אפי' ע"י גלגול וטהור אפי' מד"ס. וכן כתבתי בשמו ז"ל בפ"ח דאהלות סי' ג'. והרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחק מתלמודו שם בעירובין מלות אע"פ אמנם רש"ל ז"ל לא ראיתי שמתקו. ומ"מ דו"ק במה שכתבתי לקמן סוף סימן ב' דפי"ח בשם הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל גם בפי' ר"ע ז"ל סימן ג'. ועיין בת"כ פרשת שמיני פרשה ו':

שהן כוריים ביבש וכו'. משום דלת אין בו גודש וביבש הוי גודשא תלתא [הגה"ה בירושלמי פ"ק דעירובין דף י"ט ע"א כתוב א' אומר אלפים בת יכיל וכתוב א' אומר שלשת אלפים יכיל א"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים ואא"ל ג' אלפים שכבר נאמר אלפים בת נמצאת אומר אלפים בלח שהן ג' אלפים ביבש מיכאן למדו חכמים מ"ס בלח שהן כוריים ביבש ע"כ]:] בכלים שהן עשויין כים גבהן כחצי רחבן והן עגולין:

טהורין. דאתקוש כלי עץ וכלי עור לשק. וכתבו תוס' ז"ל בשבת פ' ר' עקיבא דף פ"ד דלהכי נקט בכל דוכתא מה שק מיטלטל מלא וריקן וכו' ולא נקט מה בגד מיטלטל מלא וריקן אע"ג דבגד כתיב גבי שק או בגד או עור או שק דלא שייך למילף הכי אלא משק כדכתיב ויהי הם מריקים שקיהם ע"כ:

דרדור. מצאתיו מנוקד בשור"ק:

וקוסטות. אית דגרסי קסתות ואית דגרסי קצתות וי"ס וקסטות ונראה שהיא גרסת הרי"א ז"ל ונקד הסמ"ך בצר"י וקסטות. ופי' בערוך הוא לגין והגאון פי' מלשון קסטא דמורייסא בלומא קסטא דחמרא בד' לומי דבפרק אין מעמידין הר"ש ז"ל. והר' בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה וקוסטת בלי וי"ו אחר הטי'"ת:

ובור ספינה קטנה. נראה לע"ד דהיינו ספינת הירדן המוזכרת בשבת בשבת פרק ט דף פ"ג שהיא ספינה קטנה שאינה יכולה לילך באמצע הים הגדול רק בירדן שהוא נהר קטן. ובירושלמי פ' במה טומנין עריבת הירדן למה היא טמאה מפני שממלאין פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים ע"כ. אבל אי אפשר לומר כן דמי הירדן מים מתוקים הן ואין צריכין לעשות בור בספינה העוברת דרך שם:

שאינם עשויין להטלטל. גרסי':