משנה כלים פרק י״א משנה א׳

בעבור שדבר בדיני כלי חרס ובדומה להן בחלק הראשון והן העשרה פרקים הקודמים התחיל בזה החלק בדיני כלי מתכות ובעבור שאמר יתברך בכלי מתכות (במדבר ל״א:כ״ג) כל דבר אשר יבא באש למדנו מאמרו כל דבר בין פשוטין בין מקבלים ולזה יטמאו פשוטיהן כמו הסכינין והשפודין והדומה להן והיותן חוזרים לטומאתן אחר שבירתן כאשר התיכן ועשה מהן כלים שניים ולא נטהרו במקוה וזהו גזרה מדרבנן אולי יטמא כלי מכלי מתכות ויתיכו ויעשה ממנו כלי אחר בזה היום בעצמו והוא טהור מן התורה בלי ספק לפי שבהפסד הכלי הוסרה הטומאה ממנו וישמשו בזה הכלי בזה היום בתרומה וקדשים וזה מותר ויחשוב החושב ויאמר ששבר הכלי יטהרהו והטבילה ג"כ יטהרהו שאנחנו נראה הכלי כאשר נשבר ונעשה כלי אחר הנה הוא טהור בזה היום בעצמו וג"כ כאשר נטהר כלי במקוה טהור בזה היום בעצמו וישתמש בו בתרומה וקדשים והוא לא ידע שהכלי יצטרך הערב שמש כמו כל טמא כאשר נטהר במקוה וזהו ענין אמרם גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה ורשב"ג לא יגזור זאת הגזירה זולת בכלים אשר נטמאו בטומאת מת לבד להיותה מצטרכת הזאת ג' וז' ואין הלכה כרשב"ג:

כלי מתכות פשוטיהן כו' טמאין. פי' הר"ב דלא אתקוש לשק. עיין בפי' ריש פ"ב:

חזרו לטומאתן הישנה. עיין במשנה ג. ופירש הר"ב חכמים גזרו כו'. גזירה שמא יאמרו כו'. אף טבילתן אינה טעונה הערב שמש. ולא סגי להו דלגזור ששבירה צריכה הערב שמש. דבטומאת הנפש בעי הזאה ג' וז'. להכי גזרו בסתם ואמרו חזרו לטומאתן הישנה. ובגמרא פ"ק דשבת דף טז אמרי' מעשה וכו' ואמרו חכמים. חזרו לטומאתן הישנה. מ"ט משום גדר מי חטאת נגעו בה. הניחא למ"ד לא לכל הטומאות אמרו אלא לטומאת המת בלבד אמרו. שפיר. אלא למ"ד לכל כו'. גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה לה. מעיקרא קאמר גמרא טעמא משום גדר מי חטאת. משום דלכ"ע האי טעמא שייכא. אלא דפרכינן עלה דלמ"ד לכל הטומאות לא סגי לן בהך טעמא. ומשני גזירה שמא כו' כלומ' ומש"ה גזרו על כל הטומאות. ומיהו גם משום גדר מי חטאת היתה הגזירה ומש"ה לא סגי להו דלגזר על השבירה שצריכה הערב שמש. כך נ"ל. והא דלא גזור טומאה ישנה אלא בכלי מתכות פירש הר"ש לעיל רפ"ב דלטעמא משום גדר מי חטאת. טעם זה לא שייך בשאר כלים. דכלי מתכות הדבר קשה להמתין להן הזאה ג' וז'. משום דחרב הרי הוא כחלל. ועוד משום דשאר כלים מתקלקלות בשבירה. ויתכן נמי טעם זה למאן דמפרש דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו. [כמ"ש לקמן מ"ג] ושמא יאמרו טבילה בת יומא עולה. דשאר כלים אין דרכן לישנן. [*נ"ל שצ"ל לשברן] ועוד דכלי מתכות איידי דדמיהן יקרים חיים עלייהו טפי. ושייך למגזר בהן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו. ע"כ. [*ופי' עולה כתב רש"י בשבת שם. מועלת]:

טמאין מריש מכילתין עד כאן ריש פרק י"א נתפרשו כל דיני טומאת כ"ח. והן שקראן התנא דברייתא בתוספתא בשם בבא קמא. ומכאן עד סוף פרק כ"ו מפרש התנא. כל דיני כלי מתכות. ואח"כ כל דיני כלי עץ. ואח"כ כל הדינים ושייכים לב' מיני כלים הנ"ל וכל הדינים הללו כללן התנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא מציעא. ומשם עד סוף פרק ל' מפרש התנא כל דיני בגד עור ושק. ואח"כ כל דיני כלי זכוכית. וגם הנך כולהו כללן תנא דתוספתא בבבא א' וקראן בשם בבא בתרא:

אפי' פשוטיהן מק"ט מדאו'. דשאר כלים לבדן הוקשו במקרא א' לשק שיש לו ב"ק. אבל כלי מתכות לא הוקשו. ותו דהרי התורה אמרה בכלי מתכות. כל דבר אשר יבא באש וגו' אך במי נדה יתחטא. והרי בזה נכלל גם פשוטי כ"מ:

נשברו טהרו ה"ה נקבו. והא דנקט נשברו היינו לרבותא דסיפא. דאע"ג דנשבר לגמרי אפ"ה כשחזר ותקנו חוזר לטומאה ישינה. ושיעור נקיבתו של כ"מ היינו אם ע"י הנקב או הסדק והשבר אינו ראוי עוד לתשמישו שבתחלה [כלקמן רפי"ד]:

חזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן הישנה מדרבנן:

אלא לטומאת הנפש דס"ל דהא דגזרו בכ"מ שיחזור לטומאה ישנה. היינו דאל"כ כשיתטמא לאדם שום כלי מתכות שלו לא ימתין ז"י להזאתו. אלא ינקבו כדי שיתטהר. ואח"כ יחזור ויתקנו יפה. ועי"ז ישתכחו דין מי חטאת [וזה טעמו של ר' יוחנן במ"ג]. ולרבנן גזירת טומאה ישנה הוא משום דאל"כ היו מדמין טבילה לשבירה. ויהיו סבורין מדשניהן מטהרין. לפיכך כמו בשבירה מתטהר בלי הזאה והע"ש. ה"נ בטבילה. ולא יהיה צריך הזאה ג' וז' קודם טבילה ולא הע"ש אח"כ. ואת"ל א"כ עכ"פ הוי סגי לן לתקן שכלי שנטמא ונטהר ע"י שבירה יהיה צריך הע"ש קודם שישתמש בו אחר שיתקנו. ול"ל שהצריכוהו טבילה. י"ל כיון דעכ"פ בנטמא במת לא סגי לן בהך תקנתא. יטעו עכ"פ לומר בנטמא במת א"צ הזאה. להכי משום לא פלוג גזרו דאף שנטמא בשאר טומאות ונטהרו ע"י שבירה. כשיחזור ויתקנם יחזרו לגמרי לטוי"ש. וגזרו רק בכלי מתכות. אף דגם כל כלי שטף אפשר שיהיה אב הטומאה ויצטרכו הזאה ג' וז'. ה"ט משום דרק כ"מ אפשר שיתהווה אבי אבות [עי' יבקש דעת סי' ח']. ויטמא לאדם וכלים הנוגע בהן בטומאה ז'. ולהכי מדקשה לאדם הנוגע בכ"מ הטמא להזהר ז"י שלא יגע בכלי או אדם טהור. והוא יוצא ובא ביניהן. להכי ודאי יבחרו טפי לטהר הכ"מ בנקיבה. ונמצא שתשתכח דין מי חטאת. משא"כ בשאר כלים. אף שאפשר שיתהוה הכלי אב ויטמא אדם עכ"פ אותו אדם טמא רק טומאת ערב ואינו מטמא כלל לאדם וכלים שיגע בהן. ואפי' למ"ד דגם בשאר כלים אפשר שיתהוו אבי אבות. עכ"פ רק בכלי מתכות גזרו מדאפשר לתקנו יפה אחר שנשבר. חיישינן טפי שיותר יחפוץ לטהרו בשבירה מלהמתין ז"י [כך נ"ל תוכן דברי הר"ש פ"ב דכלים מ"א. וערתוי"ט כאן שרוח אחרת היה אתו בזה]:

זה הטעם האחרון הזכירו הרמב"ם בפירושו. ונ"ל דע"כ צ"ל דאי מדלא הוקש בקרא דשק. עכ"פ סד"א דעכ"פ איכא ק"ו מגולמי כלי עץ דטמאין ואפ"ה פשוטין טהורין. מכ"ש כלי מתכות דגולמיו טהורין. מכ"ש שפשוטיו טהורין (עי' ספי"ב. ופט"ז מ"ה). להכי צריך תו קרא בתרא שהוקשו טומאה וטהרת איסור. והרי היקש ודאי עדיף מק"ו (ועי' רש"י ותוס' סוכה ל"א א'):

ונ"ל דה"ה בהוזה בג' וז'. ואח"כ נטהר בשבירה וחזר ונתקן. לר"ג אינו חוזר לטומאה ישנה דמדהוזה ליכא למיגזר מידי. ולרבנן עכ"פ יש חשש שכחת הע"ש. וחוזר לטומאה ישנה. אבל אם גם הוזה ג' וז' והיה לו אח"כ הע"ש אחר שנתקן, רק שלא הטבילו. אף דבכה"ג ודאי ליכא למיחש למידי. ואפ"ה משמע סתמא דש"ס דלא מהני. ולא פלוג רבנן בתקנתייהו (ועי' שבת דט"ז. א'):

כלי מתכות וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל החלק הראשון דבר בדיני כלי חרס שהם העשרה פרקים הקודמין ועכשיו התחיל לדבר בזה החלק בדיני כלי מתכות ע"כ:

חזרו לטומאתם וכו'. תקנת שמעון בן שטח היא בשבת פ"ק דף י"ד:

רשבג"א לא לכל טומאה וכו'. גזרה שמא תשתכח תורת מי חטאת מן הכלים וכו' פי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט והאי טעמא אמרי' בירושלמי בפ"ק דתרומות גבי מי שתרם שמן על זתים הנכתשין דאמרי' התם יחזור ויתרום וכמו שכתבנו שם וברמב"ם פ"א דהלכות כלים סי' ט' כתב כלי מתכות אחד פשוטיהן כגון הסכינים והמספרים או מקבליהן כגון היורות והקומקומסין הכל מקבלים טומאה שנאמר כל דבר אשר יבא באש בין מקבל בין פשוט אפי' תיבה או מגדל וכיוצא בהן של מתכת שהן מקבלין מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה שנאמר כל דבר אשר יבא באש ע"כ. וכתב שם בכסף משנה ומה שלמדה רבינו מדכתיב בכל דבר בספרא. ומ"ש אפי' תיבה וכו' תוספתא רפי"א דכלים וטעמא משום דכלי מתכות לא אתקוש לשק ע"כ ונלע"ד דעיקר הראיה דתרוייהו היא משום דלא איתקוש לשק אלא דבספרא אשכח ג"כ לאסמוכה אכל דבר וכן ברבינו שמשון ז"ל לא הביא רק ראית דלא איתקש לשק דו"ק. ושם פי"ב סי' ט' כתב שאם נטמא הכלי מתכת בטומאה שהיא מד"ס כגון שנטמא בע"ז וכיוצא בה ה"ז ספק אם חזר לטומאתו הישנה או לא חזר ע"כ: