משנה כלים פרק י׳ משנה ז׳

הנה יתבאר בפרק י"ב מאהלות שתנור חדש נעשה אהל בפני הטומאה ואולם תנור ישן הנה דינו כדין שאר הכלים שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין כמו שיתבאר שם ושם יתבאר שהאהל מציל מה שתחתיו ולא יצטרך לצמיד פתיל אבל מציל בכיסוי ועל אלו השרשין אמר בכאן כי כאשר היה תנור ישן בתוך חדש שאם היתה הסרידה והוא כסוי התנור נסמך על הישן הכל טמא לפי שהתנור הישן הוא כלי ולא יציל מה שבו בכסוי לבד אלא בצמיד פתיל אולם אם היה נסמך הכסוי על החדש הנה יהיה לחדש אהל ויציל כל מה שתחתיו ואם יתהפך הענין ויהיה חדש בתוך ישן וכסוי על הישן הנה [צ"ל אם לא יהיה] יהיה בקו הכסוי ובין החדש אהל מגובה טפח ונחשוב הכסוי על החדש וכל שבחדש טהור בזה הכסוי וזה בלתי צמיד פתיל כמו שיתבאר:

וסרידה על פי הישן. כן גירסת הר"ב והר"ש. גם בפי' הרמב"ם. ויש לדקדק דלא דמיא ממש לסיפא. דסרידה על אותו התנור החיצון. ואילו הכא על הפנימי. אבל בנא"י לפי' הרמב"ם גרסינן על פי החדש. וז"ל אם היתה הסרידה עומדת על החדש ונסמכת אל הישן. אם כשינטל הישן סרידה נופלת כו'. גם בחבורו פכ"א מהל' ט"מ [הלכה ט'] כתב כנוסחא זו:

הכל טהור. כתב הר"ב דכל המציל משום אהל. א"צ צמיד פתיל כמ"ש במשנה מ"ג פ"ה דאהלות [ד"ה היתה] :

תנור ישן בתוך החדש ושפת פה של החדש עומד בשוה עם שפת פה של הישן. ומיירי שהחדש לא הוסק עדיין כשיעור לק"ט [כמבואר לעיל פ"ה מ"א]:

וסרידה הוא כעין דף של חרס כפוף קצת באמצעיתו כדי ללוש על גביו [פ"ח מ"ג] ובה סותמין התנור [כפ"ט מ"ז]:

על פי הישן שמונח על פה הישן ואינו ממורח בו כבצמ"פ. ואפי' כשעי"ז נסתם גם פה החדש. וכגון ששפתות פה החדש והישן שוות:

ניטל הישן וסרידה נופלת ר"ל אם ישוער שכשינטל הישן מתחת הסרידה. תפול הסרידה לתוך חלול של החדש. וכגון שפה החדש רחב יותר מרחבו של נסר:

הכל טמא ר"ל כל הכלים שתוך הישן ושתוך החדש. וגם התנור הישן בעצמו. הכל נטמא באהל המת. דהרי להישן אין לו צמ"פ והחדש שאינו כלי. לולי שהיה סתום היה חוצץ בפני הטומאה. דלא הו"ל כאוכלין שגבלן בטיט. דמדהוא מרווח טע"ט מציל משום אהל כשהוא סתום. וא"צ צמ"פ. אבל הכא הרי פיו מגולה למעלה. ואפי' היה הסרידה רחבה ממש כמלא חלול פה החדש. עכ"פ כל שכשיסירו הישן מתחת הסרידה לא תפול על כותלי החדש רק לתוך חללו של חדש. נמצא שהסרידה נסמכת על דבר שמק"ט וכל דבר המק"ט מביא הטומאה. ואינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"ב ופ"ח מ"ג]:

ואם לאו שהסרידה רחבה וארוכה בכדי שתנוח על שפתי פה החדש שמקיף להישן. ועי"ז גם כשיסירו הישן מתחתיה לא תפול הסרידה לתוך חללו של חדש:

הכל טהור שהחדש שאינו כלי דינו כאהל ומציל כשהוא סתום גם בלי צמ"פ [כרפי"ב]. ומדהוא גדול לא הו"ל כאוכלין שגבלן בטיט:

אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח דהיינו ששפת החדש עומד נמוך משפת פה הישן המקיפו. ובין ב' הפיות אין טפח. מיהו רק הכא שהחדש תוך הישן הוצרך התנא להתנות כן. מדאפשר שפה הפנימי יהיה נמוך מהסרידה שעל פה החיצון הישן. אבל לעיל שהישן תוך החדש. אם הסרידה נתמכת על פה החיצון. כדנקט התם בסיפא דרישא. לא הוצרך התנא להתנות שלא יהא שפת פה הפנימי נמוך טפח מהסרידה שנתמכת על פה החיצון. דהרי אפי' יהיה נמוך פה פנימי טפח מפה החיצון. אפ"ה הכל טהור. מדניצל גם פנימי. וכל מה שבתוכו מכח החיצון שמגין עליו מטעם אהל:

כל שבחדש טהור דהרי אפי' לא היה כאן הישן כלל. והסרידה והתנור החדש ששניהן אמק"ט היו מופסקין מהדדי באויר פחות מטפח. היה ניצל מה שבחדש [כאהלות פי"א משנה ח']. אבל הישן טמא מדאין לו צמ"פ:

כך מוכח לפענ"ד. דאל"כ ק' מ"ש רישא דנקט התנאי שאין הסרידה נופלת לתוך החדש. ומ"ש סיפא דנקט תנאי אחר שאין בין הסרידה לחדש רוחב טפח. בשלמא בסיפא דמיירי שהחדש עומד תוך הישן. והסרידה מונחת ע"ג הישן. לא הוה מצי למנקט אם כשינטל הישן הסרידה נופלת לתוך החדש. דהרי זה דבר שא"א. דכיון דהחדש תוך הישן. א"כ רוחב פה הישן הוא יותר מרוחב פה החדש. והיאך אפשר שהסרידה שמכסה פה הישן הרחב. יפול לתוך פה החדש הקטן ממנו. אלא ברישא דמיירי שהישן עומד תוך החדש. והסרידה מכסה פה הישן. דקאמר עלה שבאם כשינטל הישן לא יפול הסרידה לתוך החדש. אז הכל טהור. ר"ל כל מה שבתוך החדש. ק' ממ"נ היכי מיירי אי בשפה הישן למטה מפה החדש החיצון. א"כ כיון שפה הישן הפנימי הוא קטן מפה החיצון. איך אפשר שהסרידה שמכסה רק פה פנימי הקטן. לא תפול לתוך פה החיצון הגדול כשיטלו הישן מתחת הסרידה ואי נימא דמיירי שפה החדש החיצון אינו רחב כל כך כחללו שבפנים. ולהכי קאמר שפיר בסיפא דרישא. שכשישוער שכשינטל הסרידה ישאר מונח על פה החיצין ולא יפול לתוכו. אמרינן גוד אסיק. ויהיה כל מה שתוך החיצון טהור. מדהו"ל כמונחת הסרידה ע"ג החדש. ליתא. דהרי בכה"ג תקרת החיצון מפסיק בין הסרידה לאויר שע"ג החיצון. ובכה"ג לא אמרינן גוד אסיק (כאהלות פי"ב). ואין לנו לומר אלא דמיירי שהישן הקטן שמונח תוך הגדול. שפת פיו בולט ויוצא מתוך פה החדש. והסרידה שמונחת על פה הקטן הזה מתפשט סביב מעל פה הקטן עד שיתפשט גם על כל פה החדש החיצון סביב. א"כ ק' כיון שכן שפה הישן הפנימי הוא למעלה מפה החדש החיצון. והסרידה שע"ג פה הפנימי מסככת גם שפת פה החיצון. א"כ היכא סתם תנא וקאמר שכל שהוא כן הכל טהור. הו"ל נמי לחלק כמו בסיפא. דאם יש טפח בין תחתית הסרידה לפה החדש. אע"ג שאין הסרידה נופלת לתוך החדש. יהיה כל מה שבתוך החדש טמא. דהרי הטומאה נכנסת לתוכה דרך אויר הטפח שבין סרידה לפה התנור החדש. ואע"ג דלקמן (פי"א מ"ה באהלות) אמרינן דגם כשפרח המנורה נראה מבחוץ שבולטת מבין דופן כפישה לדות. אפ"ה ניצל המנורה וכל אשר בדות. הרי כבר כתבנו התם בס"ד. דזהו רק באין אויר טפח בין שפת כפישה לשפת דות. וכגון שאין הפרח שבמנורה עב טפח. אבל בשיש שם אויר טפח. ודאי לא עדיף דות שם. ותנור חדש כאן מאהל ממש. שטומאה נכנסת לו דרך פתח טפח. ואפשר שזה הכריח לרמב"ם לגרוס ברישא שהסרידה מונח על החיצון. ורק נתמך מעט מהישן הפנימי (ע"ש פכ"א מטו"מ ה"ט). אבל לגירסתינו אין לנו אלא לומר שפה הישן ופה החדש עומדים בשטח שוה. ולפיכך אפשר שהסרידה נתמכת רק על הישן. וממלא פה החיצון. או שנתמכת גם על כותלי החיצון החדש:

וא"ת אפי' יהיה יותר מטפח ביניהן. עכ"פ הרי מדאמרינן שהתנור החדש יציל מטעם אהל. ע"כ שחללו הוא טפח על טפח. וא"כ הסרידה שמכסהו כולו על כרחך שגם הוא רחב טע"ט. וכל כה"ג אמרינן חביט רמי או גוד אסיק אפי' במרוחקין הרבה. וכדאמרינן (אהלות פי"ב מ"ה) כשקורות עליונות נגד אויר החחתונות דאפי' יש ביניהן גובה הרבה אמרינן חביט רמי. וי"ל דהתם שאני דאמרינן חביט רמי שיהיה דינן כאהל א' שתתפשט הטומאה תחת כולן. כשהטומאה תחת א' מהן. אבל הכא דמצרכינן שיהיה הכלי שתחת הסרידה כסתום. צריך שלא יהיה ריוח בין עליון לתחתון טפח. משום דאנן חשבינן להתנור הישן לגמרי כמאן דליתא דהרי הוא מק"ט. וא"כ אם הסרידה תלויה ממעל להחדש. ומרוחק ממנו טפח. הרי נכנס טומאת הבית שהתנור עומד בתוכו. דרך אותו טפח (כאהלות פ"ט מ"ט) וע"ש:

תנור ישן בתוך החדש וסרידא על פי הישן. [כ"ה בס' חזון נחום] [פי' הרא"ש] דגרסי' על פי החדש דהיינו החיצון דומיא דסיפא דסרידא ע"פ הישן שהוא החיצון וכן מצאתי שהועתק מפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ וכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו פכ"א דהלכות טומאת מת סימן ט' וגם הראב"ד ז"ל משמע שהסכים שם בהשגות לגרסא זו ולפי' זה. ומשנתנו אינה מתפרשת אלא על פי משנה ראשונה דבפי"ב דאהלות דתנור ישן הוי כלי ואינו מציל אלא בצמיד פתיל ותנור חדש לא הוי כלי אלא אהל וכל המציל משום אהל אינו צריך לצמיד פתיל וזהו פי' הרמב"ם ז"ל שהסכימו עליו הראב"ד והרא"ש ז"ל וכן פי' ר"ע ז"ל:

ניטל הישן וסרידא נופלת. פי' שהסרידא אינה רחבה רק לכסות שפת הישן וא"כ כשאין כאן הישן נופלת הסרידא לתוך התנור חדש [כ"ה בס' חזון נחום] [הר' אפרים אשכנזי ז"ל]. אם אין בין חדש לסרידא פותח טפח חשבינן לסרידא כאילו היתה מונחת על החדש ומה שבחדש טהור דמה שבולט ממנה ומגיע עד הישן כמאן דליתיה דמי שאין סמיכת הישן מועיל וכיון שאינה גבוהה טפח מן החדש אין הטומאה נכנסת לה. הרא"ש ז"ל. ומצאתי כתיב הגהה על פי' הרמב"ם ז"ל כתב ה"ר יעקב בן הרא"ש ז"ל לא ידענא למה לא נחשוב הבולט כמאן דליתיה כיון שהוא עומד ע"י סיוע הישן ואפי' אם אין פותח טפח בין הסרידא לחדש לא היה לו להציל על מה שבתוך החדש דכיון שהוא עומד ע"י דבר המקבל טומאה חשיב כמאן דליתיה לענין הצלת טומאה כדאמרי' בפ"ח דאהלות כל דבר שהוא מקבל טומאה מביא ואינו חוצץ וא"כ אפי' אין בין הסרידא לחדש פותח טפח כמאן [דליתיה] דמי ומביא טומאה לחדש אם לא שנאמר דארישא קאי דמיירי בשניטל הישן וראויה הסרידא לעמוד על החדש לבדו ע"כ וצ"ע דהכא נראה שמסכים לפי' הרמב"ם ז"ל ואעפ"כ מקשה מה שאתה רואה שראוי להחמיר ואילו שם בהשגות הביא הראב"ד ז"ל פירש הרב היוני שנראה שהוא פירש הר"ש ז"ל והקשה עליו מה שהקשה הר"ש ז"ל עצמו שראוי להקל אף כשיש בו פותח טפח שיציל הואיל והוא מוקף מבחוץ ועוד הקשה שם בהשגות קושי' אחרת על פי' הר"ש ז"ל ע"ש: