משנה הוריות פרק ג׳ משנה ד׳

ואיזה הוא המשיח המשוח בשמן וכו': מרובה בגדים הוא שלא נמשח בשמן המשחה אבל לבש שמנה בגדים ובלבשו אותם נתרבה על שאר הכהנים לפי שהוא ג"כ (מצווה) [מינוי] כמו שבאר ואמר ומלא את ידו ללבוש את הבגדים וכן היו כהני בית שני שנעדר בו שמן המשחה וכבר זכרנו זה פעמים:

ועשירית האיפה הוא שאמר הכתוב זה קרבן אהרן ובניו והוא נקרא חביתי כ"ג לפי שנעשה על מחבת ומה שמבואר שיעבור כ"ג ממשיחותו הוא שאירע בו מום או שימנוהו לעבודת יה"כ שמא יארע פסול בכהן גדול ביה"כ ויעבוד אחר יום הכפורים כמו שקדם ביאורו במקומו:

ואין בין כהן משמש. היינו ראשון שחזר לעבודתו. לכהן שעבר. היינו שני שמינו תחתיו. דלאחר שנעבר [פסול] הראשון מעבירים השני. רש"י. וכ"כ הר"ב במשנה ט' פ"ק דמגילה:

זה וזה שוים וכו'. בפרק קמא דמגילה כתב הר"ב ומקריבין אוננין והכי תניא הכא בגמ':

לא המרובה בבגדים דכשגנז יאשיהו הארון ושמן המשחה שעשה משרע"ה, שוב היה אסור לעשות שמן המשחה אחר. לפיכך מאז היה הכה"ג מתחנך לכהונה גדולה רק בלבישת ח' בגדים, ונקרא מרובה בגדים, ולא כהן משיח. ולפיכך כשחטא אינו מביא פר על שגגתו:

אלא פר הבא על כל המצות דמרובה בגדים שטעה באיסור כרת ועשה כהוראתו מביא כשבה או שעירה כהדיוט [רש"י]:

לכהן שעבר דבאירע פסול לכה"ג שנטמא או ראה קרי, והגיע יו"כ שנצרכים לכה"ג לעבוד עבודה, ומינו אחר תחתיו, כשחזר ראשון אח"כ והוכשר, חוזר לעבודתו, והשני אינו ראוי לעבוד לא ככה"ג ולא ככהן הדיוט. וכל מצות כהונה גדולה עליו, וכשימות הראשון, מתמנה הוא תחתיו. וכה"ג הראשון כשחזר, נקרא כהן משמש, והשני נקרא כהן שעבר:

אלא פר יום הכפורים שמביא הכה"ג ביו"כ:

ועשירית האיפה הן הי"ב חלות שנקראין חביתין. שמקריבין בכל יום משל כה"ג. ובמת הכה"ג ולא מינו אחר תחתיו, קרבין משל יורשים [כסוף פ"ד דמנחות]. ושניהן אינן בכהן שעבר:

זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים דעבודת יו"כ כשר בזה או בזה, רק הפר בא מהמשמש, אעפ"י שאינו משמש [ירושלמי, ותוספות מגילה ד"ט ב']:

ומצווין על הבתולה דהוא אשה בבתוליה יקח מצות עשה היא שלא ישאר פנוי בלא אשה:

ואינן מטמאין בקרוביהן בז' מתי מצוה שמותר לכהן הדיוט לטמא להן, ואלו הן, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, אבל אלו אסורים לטמא להן, ומותרים ג"כ להקריב בשעה שהן אוננים, כדכתיב ומן המקדש לא יצא:

ולא פורעין ולא פורמין דבכה"ג כתיב ראשו לא יפרע, ולפיכך אסור לגדל שער, אלא בכל ע"ש בין שהוא אבל או לא, היה מגלח ראשו, באופן שיהיו כל השערות אחר הגלוח, שוין בגובה, שיהיה ראש שער התחתון בשפוע של ראש, נגד עיקר של שער העליון [כנדרים דנ"א א']. וכן אסור לקרוע בגדיו כשאר כל אדם אפילו על מתו, שנאמר בגדיו לא יפרום:

ומחזירין את הרוצח אם מת אחד מהן, כל רוצח בשוגג חוזר ע"י מיתת א' מהן מעיר מקלטו:

לא המרובה בבגדים ולא משוח מלחמה גם כן ומפיק לה בברייתא מדכתיב המשיח המיומן שבמשיחים:

אין בין כהן משוח וכו' ביד פ"ד דהלכות כלי המקדש סי' י"ד ובפ"א דהלכות עבודת יום הכפורים סי' ב'. ואיתה בס"פ בא לו ברייתא קרובה ללשון משנתינו:

אלא פר הבא על כל המצות. גמרא מתניתין דלא כר"מ דאמר מרובה בגדים נמי מביא פר ופריך והא סיפא דקתני אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה דמשל ראשון הן באין דהיינו המשמש כמו שיתבאר הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו אתאן לר"מ כדאמר בהדיא בברייתא דאילו ר' יוסי קאמר דלא הוי שוב האי שני לא כהן גדול ולא כהן הדיוט כהן גדול משום איבה וכהן הדיוט נמי לא משום מעלין בקדש ולא מורידין. ורב חסדא תירץ אין רישא רבנן וסיפא ר"מ ורב יוסף תירץ דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי. ורבא תירץ דר"ש היא וסבר לה כר' מאיר בחדא ופליג עליה בחדא וכדתניא וכו':

אין בין כהן משמש והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר לעבודתו הוי פר של יום הכפורים שלו ועשירית האיפה שלו:

ומצווין על הבתולה וכו' ביד ר"פ י"ז דהלכות איסורי ביאה. בפי' רעז"ל קודש לשון המתחיל כ"ג פורם צריך לכתוב סימן ההא ולמחוק אותו מן הלשון שלאחריו:

ולא פורעין בתורת כהנים פרשת שמיני סוף מכילתא דמלואים תניא ראשיכם אל תפרעו אל תגדלו פרע יכול אל תפרעו מן הכובע הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה מה פריעה האמורה להלן גבי נזיר גידול שער דהכי כתיב בהדיא גדל פרע שער ראשו אף פריעה האמורה כאן גידל שער ע"כ. והוא ג"כ דעת ר' אליעזר שם בת"כ בפי"ב דפרשת נגעים אבל ר' עקיבא פליג עליה התם ויליף מג"ש דראשו יהיה פרוע דכתיב גבי נגעים דהיינו שיהיה ראשו מגולה עיין שם:

זה וזה שוין וכו' וגם שניהם מקריבין אוננים ואפילו שני מפני שהם בכלל כהונה לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא: