משנה הוריות פרק א׳ משנה ה׳

הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל וכו': כבר בארתי בהקדמת מסכת זו שעל שגגת ע"כ קהל מביא פר לעולה ושעיר לחטאת ויחיד מביא שעירה (וכשבה) ובשגגת שאר מצות (הל' א) ב"ד מביאים פר ויחיד כשבה או שעירה וזה שנאמר והקריבו הקהל נחלקו בו ר' יהודה ור' מאיר ר' יהודה סבר כל קהל וקהל ור"מ סבר הקהל שהורה בלבד והוא ב"ד הגדול לפי שאמר קהל ישראל כו' ורבי שמעון אומר כל קהל וקהל ב"ד הגדול גם כן מצטרף למנין השבטים שחטאו לפי שכל שבט יקרא קהל כמו שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה ושבעה שבטים הם רוב המנין של שבטים כמו שבארנו בהקדמה:

ואמרו או רובן ר"ל רוב מנין אנשי ישראל ואע"פ שזה הרוב ממעוט מנין השבטים לא מרובן וכבר ידעת דעת ר' יהודה שאומר כל קהל וקהל ולא יחייב לב"ד הגדול כלום שיש קרבנות הרבה יביאו אותן שלא חטאו ע"י חוטאים. וכמו כן לדעת ר' יהודה שבט אחד שעשה בהוראת ב"ד הגדול שאר שבטים מביאין על ידו כשהיה רוב קהל ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו ור"ש אומר כמו שכשעשו כל הקהל יקרבו ב"ד הגדול על ידיהם כמו כן כשעשו רוב הקהל יקרבו ב"ד עמהן על כל פנים הקרבן הראוי לב"ד לפי שהם אותם שהורו ואין דעתו שיביא מי שלא חטא בשום פנים ויראה שאף על פי שלא בא בזה מקרא שכשיהיה השבט ההוא רוב הקהל שעשו בהוראת ב"ד הגדול שבית דין הגדול לבדם מביאין פר בלבד ובע"כ פר ושעיר. והלכה כר' יהודה במה שאמר כל קהל וקהל מביא אותן הקרבנות נקראין פר העלם ושעירי ע"כ והלכה כחכמים: ואמנם הדמים שלוקחים בהם אלה הפרים והשעירים אמרו פר העלם דבר ושעירי ע"כ מתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה ואלה הפרים והשעירים כולם הם נשרפים כמו שנבאר בחמישי מזבחים:

שנים עשר שבטים מביאין. כתב הר"ב דסבר ר' יהודה כל שבט ושבט אקרי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה. ובגמרא [דף ה' ע"ב] מתקיף דלמא שאני התם דהוי [נמי] בנימין אלא מדכתיב (בראשית מ״ח:ד׳) ויאמר אלי וגו' ונתתיך לקהל עמים ומאן איתיליד ליה בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיליד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל. דא"כ ביהושפט אע"ג דהוי תרי אמאי אקרו קהל. וא"ת י"ג שבטים הוה ליה למימר דהא איכא מנשה ואפרים. לא קשיא דמסקינן בגמרא [דף ו' ע"ב] דלא נאמר על שם אחיהם יקראו בנחלתם אלא לנחלה. ובדגלים ונשיאים לחלוק כבוד לדגלים ונשיאים:

רש"א י"ג פרים. פי' הר"ב שאין ב"ד מתכפרים וכו' דבוהקריבו הקהל דריש ה' דהקהל:

שאף אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין. דדריש קהל הקהל [*לגרירה שאותן שלא חטאו יהיו נגררים אחר החוטאים] ור"מ לא דריש. ובמ"ג פ"ב דסוטה דריש ליה ר"מ אלות האלות. ותו דר"י הכא דריש ה' לרבויא והתם דריש למעוטי. כבר תמהו זה בתוס' דהתם דף י"ז. ומ"ש הר"ב ואפילו עשה שבט אחד והוא רוב ישראל וכו' הכי תניא בגמרא [דף ה' ע"ב] ודייקינן נמי מדתנן לקמן ושאר כל השבטים פטורים. דלא צריכא. דממילא שמעינן מדתנן אותו שבט חייב. אלא הא קמ"ל דבהוראת ב"ד הגדול. שאר שבטים חייבים ועיין לקמן:

רש"א ח' פרים. דס"ל מעיני הקהל. כדאמרי אינשי מעיני דפלניא. וה"נ ה"י לשמוש אתא. מעיני של קהל:

ובעבודה זרה. אע"ג דרבי יהודה לא תני בעבודה זרה משום דממילא אתיא איצטריך ליה לר"ש למתני בהדיא. דלא תימא כיון דמיקל מדרבי יהודה ה"מ בשאר מצות. אבל בעבודה זרה דחמירא להביא פר ושעיר. אימא דמודה. הלכך צריכא. ועמ"ש בפ"ב מ"ב:

הורו ב"ד של א' מן השבטים וכו'. אותו השבט חייב. דר' יהודה ה"י דהקהל דמעיני הקהל. נמי דריש.

ועשה אותו השבט. פי' הר"ב ואין כאן רוב מנין וכו' ודברי תימה הן דמשמע דאי הוו רוב מנין אפי' שאר שבטים חייבים והא ליתא. דלא אמרן לעיל בסמוך דשבט א' מחייב שאר שבטים אלא בהוראת ב"ד הגדול. כמ"ש שם. וז"ל הרמב"ם לדעת ר' יהודה שבט א' שעשה בהוראת ב"ד הגדול שאר השבטים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורים. לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו. ע"כ:

מביאין פר הב"ד מביאין משלהן פר העלם דבר של צבור, האמור בפרשת ויקרא:

ובעבודה זרה ואם הורו להיתר באיסור עבודת ע"ז:

מביאין פר ושעיר ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. האמורים בפרשת שלח לך:

מביאין שנים עשר פרים דס"ל כל שבט ושבט אקרי קהל, וס"ל נמי דצבור מביאין הפר, והפר והשעיר בע"ז ולא הב"ד:

ובעבודה זרה שלשה עשר פרים דס"ל דאין ב"ד מתכפרים בפרים שהביאו הקהל:

הורו בית דין ועשו שבעה שבטים דהיינו רוב מנין השבטים. אף שהן מיעוט מספר ישראל:

או רובן ר"ל רוב כל שבט ושבט. וה"ה רוב ישראל אף שאינן רק משבט אחד:

על פיהם שעשו על פי הוראת הב"ד:

מביאים פר ר"ל מביאין הב"ד פר:

מביאין על ידיהן פר ר"ל כל שבט ושבט אף שלא חטא מביא פר לעצמו [ה"ק בש"ס, וכך פסק הרמב"ם (פי"ב משגגות). ותמיהני שלא ביארו כן הר"ב ורתוי"ט]:

ופר ושעיר לבית דין ובהנך ב' בבי קיי"ל כר"י [רמב"ם פי"ב משגגות]:

אותו השבט הוא חייב אף שאותו השבט לא היה רוב מניין ישראל:

וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד וצריך נמי רוב מניין ישראל, או רוב מניין השבטים:

ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו השבט וקיי"ל בהא כחכמים [שם]:

מביאין פר ובע"ז מביאין פר ושעיר דברי ר"מ דסבר ר"מ ב"ד מביאין ולא צבור ובברייתא ר"ש בן אלעזר אומר משמו של ר"מ חטאו ששה שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים אע"פ שאינם רובו של קהל מביאין פר:

שלשה עשר פרים דסבר ר"ש שאין ב"ד וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט וסבר נמי כר' יהודה דשבט א' איקרי קהל וילפינן לה בגמרא במסקנא מקרא דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך וההיא שעתא בנימין לחוד הוה עתיד להולד ש"מ שבט אחד איקרי קהל. ועוד בפירושו ז"ל ואפילו עשה שבט א' והוא רוב ישראל ס"ל לר' יהודה דמביאין כל וכו' כך צ"ל:

ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף וכו' כך צ"ל וכן הגי' הר"ר יהוסף ז"ל:

ר' שמעון אומר שמנה פרים וכו' בגמרא מפרש דכי אמר ר"ש שבעה שבטים מביאין פרים שחטאו ז' שבטים והן רובן של קהל דכי הוו רובא בגברי ורובא בשבטים הוא דמביא פר לכל שבט ופר לבד אבל היכא דחטאו ששה שבטים והן רובא או שבעה ואינם רובא כיון דלא רובא בגברי ורובא בשבטים כחד שבט דמו ומביאין פר א' ופר לב"ד. עוד מפרש בגמרא דלרבי שמעון כיון דסבירא לי' דשבט אחד איקרי קהל ל"ש שבט א' ול"ש שבעה מביאין פר לכל שבט ופר מב"ד:

הורו ב"ד של א' מן השבטים. מכאן משמע שכל שבט ושבט חייב למנות ב"ד של כ"ג והוא ישפוט את כל בני שבטו ותחתיהם בחכמה חייבים ג"כ למנות בכל עיר ועיר מאותו השבט כ"ג דיינים. עיין בפירוש הרמב"ן ז"ל על התורה ראש פרשת שופטים:

אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי ר' יהודה בגמרא דייק רב אשי כיוו דתנא אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורים למה לי הא ממילא מדיוקא דרישא שמעינן ששאר שבטים פטורים אלא הא קמ"ל ר' יהודה דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורין אבל בהוראת ב"ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבין והכי קאמר ר' יהודה בהדיא בברייתא:

וחכמים אומרים אין חייבין פר אלא על הוראת ב"ד הגדול. אבל שבט א' בהוראת בית דינו כשגגת מעשה לחודיה דמי ומביאין כל א' כשבה או שעירה. ומפרש בגמרא דחכמים היינו ר"ש דמחייב לשבט אחד מיהא בהוראת ב"ד הגדול דאילו ר"מ רובא בעי דשבט א' ס"ל דלא איקרי קהל שנאמר עדת ישראל ישגו כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וביד שם פי"ב: